מגזין

חלוצים בחלל

צעד קטן של עליזה גבאי, הפך לצעד גדול במוזיקה הישראלית איפשהו באמצע שנות השישים. מאור בוכניק עוד לא היה אז בתכנון, אבל כדרכם של עצמים בחלל, בסוף יש התנגשות

מאת מאור בוכניק. 15-03-2010
חלוצים בחללעטיפת אלבום

פלורידה 1972. חללית הגישוש האמריקאית "פיוניר 10" משוגרת לחלל למטרת מחקר, וליצירת תקשורת עם חוצנים זרים באמצעות דיסקית בעלת סימנים אוניברסליים. דיסקית פיוניר - לוחית אלומיניום שצורפה לטמבון החללית, ועליה מצוירות דמויות עירומות של גבר ואישה, וכן מספר סמלים שנועדו לתאר את מיקומו של כדור הארץ. בנאס"א לא שמעו על אנתרופולוגיה, ולא הכירו בהנחה שהשפות שעל כדור הארץ שרירותיות, וניתן לתקשר עם ציוויליזציות זרות רק בשפה אוניברסלית. ידו הימנית של הגבר בדיסקית מורמת, על מנת לסמל שפניו לשלום. הסיכוי שהמחווה תובן הוא אפסי. הרמת היד מקסימום מראה שהגפיים יכולות לזוז.

תל-אביב, 1965. עליזה גבאי, סוג של עב"ם באותם ימים בארץ, מוציאה את האלבום "במקצבים חדשים". גבאי שיגרה את דיסקית הפיוניר שלה לספֵירַה המוזיקלית בישראל, בתקווה שמישהו ידע איך לאכול את זה, כשכולם מסביב דיברו בשפה של "התרנגולים" ו"שלישיית גשר הירקון".

שירי פופ קצרים - סביב שתי דקות וחצי - בהגשה מתוקה, כלים חשמליים והרבה קצב, שרחוקים מאוד מהטון הסחבקי של הזמר העברי באותה התקופה, שגוייס לטובת הזיקפה הלאומית.

בדיעבד זה אולי לא היה כזה יומרני לקרוא לאלבום "במקצבים חדשים". החשיבה האסתטית של גבאי באמת מתקדמת ביחס לאותה תקופה, הגרוב מאופק, והסטייל מגניב ובקצב הנכון. גבאי דיברה בשפה שונה מהמציאות הישראלית באותה השנה, מציאות שכללה בין היתר טילי נ"מ מסוג הוק, שחצו את טיילת ת"א במצעד צה"ל ביום העצמאות.

מיעוט עותקים מהאלבום, הצלחה לא הכי מסחררת שלו, ובעיקר נכות קשה בכל הקשור לרישום ותיעוד אותן שנים במוזיקה הישראלית, גרמו לשנת ההוצאה להפוך לתאריך אמורפי. ההערכות נעות בין השנים 62' ל- 67', אבל רמז קטן נמצא באחד הקטעים המפוצצים באלבום - מגדל שלום. הבניין שברחוב הרצל נחנך רק ב- 65'.

למעשה, רוב הביוגרפיה של גבאי בשפה העברית דלילה, אולי מפני שארזה את הפקלאות שלה ועזבה באמצע שנות השישים את ישראל לשוויץ, ומשם המשיכה לגרמניה.

גבאי, שנולדה ב- 1941 לאם זמרת אופרה, התייתמה מאביה בגיל צעיר. אלבומה הראשון מ- 1957, שהוציאה יחד עם מ. אושרוביץ - שירים ופזמונים מתל-אביב הקטנה והגדולה במקצב ריקודים - בניגוד ל"במקצבים חדשים", הרבה יותר נאיבי, ובסגנון ריקודים סלוניים המלווים רק באקורדיון ומינימליזם של תקופת צנע. גם השירה של גבאי נשמעת בו בצבעי שחור-לבן.

מאחורי כל גבר מצליח, עומדת אישה. במקרה של גבאי זה הפוך. מאחורי הקלעים של הפקת האלבום "במקצבים חדשים" עמד בעלה באותם ימים, רפי גבאי. אגב, על הלחן לשירו של ז. ארגוב, "ים של דמעות", חתום אדם בשם רפי גבאי. את המילים באלבום כתב הסופר משה סחר, שחתום בין היתר גם על הלהיט קוני למל. סחר אמנם כתב את הטקסטים שגורמים לכל גבר להרגיש כאילו שהוא מתת אל, למשל "אומרים אתה נווד ודון-ז'ואן, מחר תלך ולא אדע לאן", בשיר "אל תביט לעיני", אבל גבאי מגישה אותם במלודרמתיות קורעת לב, וגם אז, לא בקטע של סרט טורקי, יותר בקטע של אישה עם ביציות שנשבר לה כבר ממשחקים.

מיליוני אנשים לבד, ואם כבר לבד אז שיהיה בתנועה. החללית פיוניר סיימה את משימות המחקר שלה וממשיכה לשייט בדד. פיוניר אמורה לעשות מסע של מיליוני שנים בחלל אלא אם כן תגיע קודם למקום מיושב על ידי ציווליזציות מתקדמות שיצודו אותה. עליזה גבאי סיימה את הפרק שלה עם ישראל ועם בעלה רפי קצת אחרי הוצאת האלבום, והמשיכה לשייט בדד לאירופה.

כשהגיעה לשוויץ, המשיכה גבאי את סיפור הסינדרלה שלה, קיבלה חוזה הקלטות והצעת נישואין במועדון לילה והתחתנה בשנית, עם מוזיקאי גרמני שלימים היה בין מייסדי הסקורפיונז. בהמשך, עבר הזוג הצעיר לגרמניה, וכעשרים שנה אחרי שיהודים אולצו להסתובב במדינה עם לוגו של טלאי צהוב, זכתה גבאי להצלחה בפסטיבל מקומי בעיר הגרמנית באדן-באדן. העסק נראה מבטיח, ולזמרת הישראלית הודבק הז'אנר Schlager - יצרנית שלאגרים. בפועל, זו הייתה תקרת הזכוכית שגבאי לא הצליחה לפרוץ.

שועל ותיק בתעשיית המוזיקה בארץ אמר לי פעם "אנג'וי דה סיילנס", והתכוון לדממה הזו שמשתררת כשאנשים מקשיבים. שמעתי את השקט, בקרב כאלו ששמעו לראשונה את האלבום של גבאי. השקט נשבר רק כששאלו מי זו ששרה. במהלך שנות השישים בגרמניה, גבאי הוציאה פה ושם חומרים, חלקם ממוחזרים, כמו הקטע "חורף בקנדה", בו השתמשה באותו הלחן והפלייבק מהשיר "איזה לילה נפלא" שהופיע ב"במקצבים חדשים", רק הפעם בגרמנית שוטפת.

בשנת 78', כמעט עשור אחרי יציאת האלבום, עברה גבאי עם הבעל והבת הטרייה לניו-יורק, במהלך שהיה גם אות אחרון של הזמרת בתעשיית השואו-ביז. באשר לחלוצת החלל, בשנת 2003, כמעט 31 שנים לאחר שיגורה, התקבל מפיוניר האות האחרון. היום היא רחוקה מכאן אלף שנות אור.

  

תגובות

  • לעזאזל,

    אתה יודע לכתוב

    אלף שנות אור, 15-03-2010 10:03

  • ענקית

    כתבה נהדרת.

    יבגני, 15-03-2010 13:07

  • ומה עם איזה לינק בשביל החבר'ה?

    כתבה משובחת. זכרתי שכבר קראתי עליה בזמן האחרון איפשהו: http://mistovev.haoneg.com/date/2009/07

    דקסטר בוכניק, 15-03-2010 17:31

  • לינקים

    http://stereo-ve-mono.blogspot.com/2010/01/1966_04.html

    לינקס, 15-03-2010 19:42

  • וואלה

    לא הכרתי את זה. לינק מעולה! תודה.

    דקסטר בוכניק, 15-03-2010 20:16