מגזין

בצילן של המילים

קונצרט נדיר של טריו האחים ג'ובראן מפגיש את המוזיקה של העוד עם שירתו וקולו של המשורר מחמוד דרוויש. רשמים ומסקנות

מאת גיל רוביו. 12-03-2010

תגיות: Trio Joubran, מחמוד דרוויש

בצילן של המיליםמחמוד דרוויש

הגעה לקונצרט של Trio Joubran בישראל איננה דבר של מה בכך. שלושת האחים, פלסטינאים אזרחי ישראל ילידי נצרת, מנהלים מזה כמה שנים את הקריירה שלהם באירופה וממוקמים בפריז. מעולם לא נתקלתי בפרסום ראוי המבשר על הופעה שלהם בארץ. ההכרות עם המוזיקה של האחים ג'ובראן נולדה כל כולה מהאזנה לשלושת אלבומיהם, האחרון שבהם הוקלט בהופעה חיה בשילוב קולו של המשורר הלאומי הפלסטיני המנוח - מחמוד דרוויש. כשנתקלתי, כמעט בדרך אגב, בהזדמנות לראות את השלושה לייב כאן בארץ על הבמה (ותודה גדולה ליורם רון) קפצתי עליה בהתרגשות.

כמה מעט הזדמנויות יש לנו לנטוש את ה"קונכיה" התרבותית-תל-אביבית ולנסוע לפגוש אמת מוזיקאלית במקומות אחרים.

הקהל באודיטוריום מרכז הכרמל בחיפה היה ברובו המוחץ דובר ערבית. קהל מאופק שכבר מאופן הלבוש שלו נופלת ההבנה שנקלענו לאירוע תרבותי. מעמד מחייב. על גבי הכרטיסים לקונצרט לא היה רישום בעברית כלל, העלון שחולק בכניסה לאולם גם הוא כתוב בערבית בלבד ודי מהר התקבלה תחושה מרתקת של נוכחות אחרת, זרות בתוך ה"בית" שלך או כפי שיורם היטיב לתאר זאת: להיות מיעוט בתוך מיעוט. בשיחה קצרצרה שהתפתחה עם אשה לבבית במיוחד שישבה בכסאות שלצידנו באולם התחדדה התובנה הזו כשהיא צחקה ואמרה "הנה פה אתם מרגישים את מה שאנחנו מרגישים אתכם, אבל בחוץ הרבה יותר קשה".

כמה מהר יכול להיווצר שיח אנושי חם ומעניין, במפגש בלתי אמצעי וישיר, אם רק נתן להזדמנויות הללו לקרות. כמה תובנות יכול אדם לקחת איתו ממפגש שכזה ולהעמיק את זווית הראייה שלו על סיטואציות החיים שלנו במדינה המורכבת הזו, כמעט מבלי להתכוון לכך.

חודש מרץ הוא החודש בו מציינים את הולדתו של מחמוד דרוויש וכנראה שזו הסיבה שהאחים ג'ובראן מגיעים להופיע מדי שנה בתאריך הזה עם המופע החדש איתו הם כובשים במות בארה"ב ובאירופה. המופע נפתח כששלושת האחים, ואיתם נגן כלי ההקשה המופלא יוסוף האביש, מדליקים בקצה הבמה נרות לזכר המשורר. הקונצרט כולו נשען על הקלטות של דרוויש מקריא בקולו את שיריו (ובמרכזם הפואמה "משליך הקוביות" על חמשת חלקיו), כשבתווך הלהקה מנגנת בוירטואוזיות מעוררת התפעלות אך כמעט לעולם אינה "גונבת" את ההצגה. המוזיקה נשארת "בצילן של המילים", תומכת בהן, מעלה אותן לרמת התעלות ומעצימה את קולו החודר והמכשף של דרוויש.

כמה חבל שאינני דובר ערבית וכך בעצם יכולתי להפנים רק שליש אמיתי ממה שיש להופעה הזו להציע. חסרה היתה לי היכולת להבין את המילים והיכולת האמיתית להבין כיצד המוזיקה משלימה אותן.

המופע עצמו מורכב טכנית ומוקפד בעיצוב המאופק שלו. התאורה והתפאורה משלימות את החוויה ומעניקות מימד נוסף כשלקראת סיומו הלוחות הלבנים נחשפים ועליהן מתגלות מילותיו הכתובות של דרוויש, קולו נשאר מהדהד באוויר וארבעת חברי ההרכב יורדים באיטיות מהבמה. דרוויש מאוד "נוכח" בערב והתנהלות הלהקה רק מחזקת את התחושה הזו. כשהם על הבמה, שלושת האחים מנגנים הן כדבוקה אחת והן כסולנים ומזכירים במשהו שלישיית נגני פלמנקו או ג'אז. משהו בתחושה על הבמה הזכיר אפילו את הנוכחות הבימתית הנדירה של טריו אחר: פאקו דה לוסיה, ג'ון מקלפלין ואל דימיולה בהופעה ההיא בסאן פרנסיסקו. הרפרטואר המוזיקאלי מורכב מקטעים מקוריים של הטריו לצד עיבוד שלהם לשיר מולחן אחר של דרוויש. "ריטה" הוא שיר אהבה בלתי אפשרית שכתב דרוויש לבחורה יהודיה שהפך למוכר בלחן ובביצוע של מרסל חליפה הלבנוני. לצורך ביצועו עלה לבמה הזמר הצעיר שאדי דכוואר אליו הצטרף בשירה הקהל כולו.

כמה מעט אני יודע ומבין על התרבות של אנשים הנמצאים כל כך קרוב אלי וחולקים חוויות ששום ספר היסטוריה לא יוכל באמת ללמד אותי עליהן. כמה עוצמה יש במילים של משורר אחד שיכול, גם שנים אחרי מותו, להביא קהל שלם לידי דמעות.

מההופעה הזו יצאתי נרגש עם צמא אמיתי להכיר לעומק רב יותר את האומנות הזו אליה נחשפתי. השירה של דרוויש, המוזיקה של טריו ג'ובראן, התרבות הערבית שנמצאת במרחק נגיעה אם נרשה לעצמנו להניח בצד את ההבדלים. ראוי יהיה שההופעה הזו תעלה גם על הבמות המרכזיות בתל אביב, בתרגום הטקסטים לעברית. ראוי שנכיר, ראוי שנלמד בעצמנו ונלמד אחרים. אולי מתוך ההכרות תצמח הבנה חדשה, מאוחרת, הדדית.

 כמה דקות לתחילת המסע: סרט תיעודי של ערוץ 8 על שירתו של דרוויש. האיכות לא משהו, אבל שווה את המאמץ.

 

תגובות

  • וווואוואואואואואו

    האחים ג'וברן הם מההרכבים המדהימים ביותר שיצאו מפה--הם מרגשים ונכנסים תוכו כמה היתי רוצה לראות את ההופעה כתבה מדהימה הלוואי ונגיע לאר אותם בקול הקמפוס הלוואי ונגלה עוד מוזיקאים מדהימים כאלה הלוואי ונתקרב לתרבות הזו של שכנינו ונהפוך לתרבות אחת מפרה ומכבדת הלוואי ונלמד מהם והם ממנו המוזיקה פותחת לבבות ומאחדת שפה שהיא לא פוליטיה לא לאומנות ולא אגו כבוד גדול

    אורי בנקהלטר, 12-03-2010 15:12

  • תודה רבה

    התרגשתי לקרוא. מזדהה עם כל מילה, וגם עם בנקלטר שכתב פה לפני.... חבל שארועים כאלה לא נמצאים על רשימת האירועים של המדריך. גם אם הם מתרחשים מחוץ לתל-אביב!!!

    רוני פוני, 13-03-2010 10:25

  • הצל השופך אור

    ההופעה היתה מרגשת וקסומה. תודה על ההפניה לסרט על דרוויש, המשורר שהוא הבן הלא-חוקי והדחוי של היהודי הנודד. הגיע הזמן שנכיר בו...

    יורם, 13-03-2010 14:11

  • תודה

    נהניתי מכל מילה; גם מפני שלמדתי הרבה, גם כי הזדהיתי עם התובנות וגם כי הכתיבה עצמה הייתה לעילא ולעילא.

    מ.א., 14-03-2010 02:59