מגזין

הסיפור שמאחורי השיר: ליידי D

סיפור אחד, אמן אחד, שיר אחד. והפעם ליעד שר מלהקת ליידי D על אהבה, דחייה ועל מה שקורה מתחת לפני השטח בשיר "הכל כרגיל". טור אישי מאת קרן רובין

מאת קרן רובין. 10-03-2010

תגיות: ליידי D

הסיפור שמאחורי השיר: ליידי Dצילום: יחסי ציבור

מתי כתבת את השיר?

"השיר נכתב בשתיים-שלוש תקופות שונות. יש שירים שמגיעים עם הרבה מחשבה מקדימה, אבל 'הכל כרגיל' היה מעין סוג של 'הקאות' - קודם בית ראשון ופזמון, תקופה קצרה אחר כך בית שני, ובנקודת זמן קצת יותר מאוחרת, אפשר להגיד גם עם פרספקטיבה שונה מעט, הגיע ה-C part. לכל אחד מאיתנו יש דפוסים, אני משערת. השיר הזה מייצג דפוס של בחירה במקום הבלתי אפשרי מחד ובחירה בשחרור מאותו דפוס מאידך".

מה הכוונה ב"הכל כרגיל"?

 "הכל כרגיל זה מעל לפני השטח. לא משנה כמה רגשות בוערים מבפנים, כמה הראש קודח במחשבות, כלפי חוץ עניינים כהרגלם. אם מסתכלים על המאקרו, הרבה קורה מתחת לפני השטח. הכל הפוך, מסובך, מלא מתחת. ומעל לפני השטח - הכל כרגיל.

"אם נסתכל על המיקרו (או טוסטר אובן, מה שיש), כולנו התנסינו בזמן זה או אחר, כך אני מאמינה, באהבה בלתי אפשרית. אהבה שלא מתממשת. אהבה שיוצרת תסכול על כך שחוסר המימוש לא נובע מחוסר התאמה, אלא מתזמון לקוי של אחד מהצדדים או של שניהם במערכת יחסים. מצב שבו זה פשוט לא מתאים דווקא עכשיו. רצה הגורל ותזמון מתאים או לא, מתח מיני קיים וישנו בכל מבט, בכל חיוך, בכל נגיעה, בכוונה או שלא".

ספרי.

"אני מוכרחה להודות שבענייני הלב אני סוג של קרש, אפשר לומר דיקט. אני אף פעם לא סומכת על עצמי כשזה מגיע ללפרש סיטואציות נכון, אולי זה סוג של חוסר בטחון. כדי שאני אבוא ואשים את הקלפים על השולחן ואומר "אני אוהבת" או "אני רוצה", הגיהנום צריך לקפוא ולהפשיר כמה פעמים בדרך. שוב, סביר להניח שזה נובע מחוסר ביטחון אבל גם המודעות לזה לא מונעת ממני להיות פחדנית בנושא הספציפי הזה".

מתי שמת את הקלפים על השולחן?

"Once in a blue moon" הייתי בסיטואציה שבה המתח המיני שהיה קיים משני הצדדים והרגשות שהציפו אותי היו ברמה כזאת שאמרתי לעצמי, 'די, הפעם אני שמה את הקלפים על השולחן'. עם כל האומץ שיכולתי לאזור, ועם כל הפחד שחנק אותי, באתי ואמרתי 'אני רוצה'. הקטע המצחיק (או עצוב, תלוי איך מסתכלים על זה) הוא, שכיאה לי, בחרתי לעשות את זה בסיטואציה שלא היה לה סיכוי להתקיים באמת. בגדול בגלל כשרון לבחור את הבנאדם הלא נכון. בקטן כי גם התזמון שלי לא היה להיט".

אז מה עושים?

"אין מה לעשות בסיטואציה כזו מלבד ליהנות מהמתח הזה שקיים, שבואו נודה בזה, ברמה מסוימת הוא מחמיא ונעים. הגבול הזה הוא דק, ודי בנגיעה אחת קרוב מדי כדי להוביל לנשיקה, ונשיקה שכזו, אוהו - זה כבר הרבה מעבר לקו האדום. אז היתה נשיקה, וזה מחייב לשים את הדברים על השולחן, עם כל הפחד וכל האומץ, להסתכל למציאות בעיניים ולומר "ככה אני מרגישה". אז יפה שככה אני מרגישה, וכל הכבוד לי באמת, אבל ברגע שאת יוצאת מתוך הקונכיה הפרטית שלך ושמה את כל הקלפים על השולחן, הכדור הוא בהכרח בצד השני. אין טעם לרדוף, אין טעם לברוח (כי באותה סיטואציה זה לא באמת אפשרי) וגם אין טעם להתעקש".

אז מוותרים על אהבה ומסתפקים במימוש המתח המיני?

"באיזשהו מקום כן. מעבר לרגע אינטימי בין שני אנשים, שוין, קיימת גם המציאות. אז הייתה נשיקה, אז מה? שום דבר לא קרה, נתראה שוב מחר או בשבוע הבא. חיבוק, נשיקה, שלום-שלום. האגו יחזור למגירה, העיקר לא לשנות את המצב הקיים. אפשר לומר שמהצד שלי עשיתי את המקסימום, נחשפתי ואמרתי את מה שיושב לי בבטן (או בלב, תלוי איך מסתכלים על זה). לא ציפיתי שזה ישנה משהו בצד השני וזה אכן לא שינה. למעט מפגיעה באגו, נותרתי עם לב אולי סדוק מעט אבל רחוק מלהיות שבור. צריך לדעת איפה להלחם ומתי להרים ידיים. כאן, בסופו של דבר, זה לא היה שווה מלחמה. היה שווה שיר".

לא נעים לקבל דחייה, התחרטת על זה?

"קשה לומר שהתחרטתי, כי בכל זאת - הייתי מאוד גאה בעצמי על שפעלתי באומץ במקום להמשיך ליהנות מהמתח והספק. לקחתי סיכון ונפלתי על התחת אבל כמו גדולה. אחרי ההבנה הזו, מגיע הבית השני שבו אני מתארת מצב שבו עם כל טפיחות השכם לעצמי, הגיעה ההחלטה שלי להרפות מהעניין כי אין טעם. עדיף לפרוח במקום אחר. איכשהוא זה נשמע לי קצת פלצני פתאום (מסננת בחיוך)".

מה המחיר של לנסות ולהיכשל?

"תמיד יש מחיר. כל אותה תקופה ניגנו ביחד באיזה פרויקט, וכלפי חוץ הכל היה כרגיל. כאילו לא היה מתח, כאילו לא קרה כלום. מבטים חיוכים ו"אז מה" אחד גדול. פעם חשבתי שזו הייתה יכולה להיות אהבה גדולה שלי. היום אני מבינה שלא באמת היה בזה יותר מריגוש זמני. הבלתי אפשריות שבזה הפכה את זה למעניין יותר או בכלל. שום דבר לא קרה בעצם. היום אנחנו בקשר מדי פעם אבל זה כאילו לא קרה בכלל. עוד נשאר סממן של מתח מיני באוויר אבל למדתי לשים אותו במקום הנכון ולהקטין אותו לפרופורציות שהתאימו לו, עד שהוא נעלם לגמרי".

הכל כרגיל / ליידי D (מלים ולחן: ליעד שר)

כל האומץ שבעולם לא משנה עכשיו זה לא תלוי בי יותר כל הפחד שנעלם זכור לי שפעם כאב בסוף נשאר לי חסר

מבט חטוף חיוך חצוף ושום דבר אחר כמה קרוב כמעט לאהוב וככה לוותר

הכל כרגיל

  

כל האומץ שבעולם כל הכבוד באמת ורק להרפות מהכל עם כל הפחד שנעלם וכל מה שיש בי כעת לפרוח יותר מלנבול

  

מבט חטוף חיוך חצוף ושום דבר אחר כמה קרוב כמעט לאהוב וככה לוותר

 

הכל כרגיל

 

שום דבר לא קרה נתרפק על הסדר הטוב הכבוד במגירה כרגיל, נתראה בקרוב

 

הכל כרגיל.

 

ליידי D ישיקו סינגל חדש ב-8.4, ב-20:30 באוזןבר

טור זה פורסם באתר NRGמעריבלכל הכתבות של שדרני קול הקמפוס שפורסמו ב-NRG מעריב

תגובות