מגזין

סרטים שרואים משם - ריאליזם

אסף בן קרת ממשיך לטייל ולחקור את עולמות הקולנוע השונים והפעם בנושא חדש שעומד על הפרק: ריאליזם

מאת אסף בן-קרת. 21-02-2010

תגיות: סרטים שרואים משם, קולנוע

סרטים שרואים משם - ריאליזםצילום: יחסי ציבור

לראשונה במדור שלנו לא פחות מחמש ביקורות קולנוע. בחרתי בחמישה סרטים, כולם שונים האחד מהשני, אך לכולם נושא אחד משותף: ריאליזם. ארבע מדינות שונות, ארבע סרטים העוסקים בפשע ואחד לקינוח דווקא העוסק דווקא במשבר האהבה באמצע החיים באחת מהערים היפות באירופה. כל הסרטים שתקראו עליהם כאן אינם סרטים חשובים או מיוחדים, חלקם טובים יותר או פחות, אך מאידך הם לא מצריכים ביקורות עמוקות וארוכות, שכן סיפורי המסגרת של החמישייה הזו פשוטים מאוד, ולמעט סרט אחד, כל הסיפורים מוכרים למדי, אפילו שחוקים במידה. חשוב אף לציין, אחת מהביקורות המובאות היא סרטו החדש של ג'וני טו, אחד מגדולי הבמאים של הונג קונג היום. יום יבוא ואולי יוקדש לו כאן מדור שלם. ימים יגידו.

Breathless (דרום קוריאה, 2009). במאי ומפיק: יאנג איק ג'ון. שחקנים: יאנג איק ג'ון, וקים קוט בי הצעירה והמוכשרת.

  

יאנג איק ג'ון, אחד השחקנים האהובים בקולנוע הדרום קוריאני, משחק מאפיונר זוטר שהוא ראש לשועלים. הוא מסתובב ברחובות סיאול, לוקח בהרבה כוח כסף מבעלי חוב ובכלל אוהב להכות שרירותית את העוברים ושבים, לקלל אותם ולהתעלל יותר ממה שצריך במידת האפשר. הוא נראה בחור ממוצע לחלוטין, חסר כל כריזמה או ייחוד, אבל בהחלט לא מישהו שהייתם רוצים להתעסק איתו. יש לו אב חולה, חבר קרוב, אחות אוהבת ואחיין קטן וחמוד, שאל כולם הוא מתייחס כזבל, אם בכלל. היחידה שמסתכלת עליו בגובה העיניים ולא פוחדת ממנו היא נערה מתבגרת. עם התפתחות הסרט אנחנו לומדים שהגיבור שלנו היה קורבן להתעללות שהיה קטן ואינו יודע להוציא את כעסיו בדרך אחרת, מלבד פרצי אלימות מרושעים. הנערה שהוא פוגש עוברת היום את אותו תהליך קשה ומחשל.

הסרט מנסה להביא את הגיבור שלו לפעולה, להראות את האנושיות שבו, להצדיק או לפחות להבין את מעשיו. לרעתו של הסרט, הדמות הראשית בו כל כך לא אטרקטיבית או נעימה, שברגע בו פרצי אנושיות כלשהם כבר יוצאים החוצה, הם לא באמת מצליחים לפרוץ את מחסום המחסור ברחמים שנרגיש כלפיו. הסרט לא משעמם, אך גם לא מוצלח במיוחד, ניסיון חצי מוצלח להראות צדדים חיובים בפושע קטן ורע. בסופו של דבר הפואנטה היא שעל מעשים רעים צריך לשלם. ממש מוסר השכל חדשני. ההופעה הכובשת בסרט שייכת ללא ספק לנערה הצעירה, שקשה לא להתאהב בה. על אף הטון הכן של הסרט, הוא לא ממש מהנה ולא בטוח שיתיר בכם רושם.

Vengeance (הונג קונג, 2009). במאי: ג'וני טו. שחקנים: ג'וני האלידיי, קא טונג לאם, אנתוני וונג, סיימון יאם (אחד משחקניו הקבועים של טו) וסילבי טסטוד.

  

ג'וני טו הוא אחד הבימאים האהובים עלי, אוטר במלוא מובן המילה. מרבית סרטיו של טו הם דרמות, פעולה ומתח שסובבים כמעט ללא יוצא מן הכלל סביב פשע. בניגוד לעמיתו ההונג קונגי ג'ון וו, ג'וני טו אינו מאסטר של סצנות אקשן המתוזמרות כבלט מרובה משתתפים, יונים מתעופפות וגולגולות מפוצחות. במקום זה טו הוא אוהב לקחת את הגיבורים שלו למסעות עמוקים בנבכי הקישקעס, והוא כמעט תמיד עושה את זה נהדר. אם יש משהו שמאפיין את סרטיו בעיקר הוא סטייל אדיר וקולי, ואת זה הוא תמיד עושה באופן מסוגנן וייחודי רק לו.

Vengeance סרטו החדש לא נופל מההגדרה הקודמת. הסיפור פשוט ביותר - ג'וני האלידיי הצרפתי, אם כבר מדברים על קוליות, מגיע להונג קונג לאחר שאלמונים פרצו לדירה של בתו, רצחו את הבעל והילדים ופצעו אותה אנושות. היא מבקשת נקמה. אביה, שף בהווה, היה בעבר סוכן מיוחד (או משהו בסגנון) ועכשיו הוא מחפש נקמה. הוא שוכר את שירותיהם של שלושה רוצחים מקצועיים ויחדיו הם הולכים לחפש כמה ראשים למנה עיקרית. סוג של מערבון אורבני, טריטוריה שכבר מוכרת היטב לג'וני טו מסרטו Exiled. אז נכון, הסיפור קלוש ביותר, אבל הסרט לעומת זאת עשוי ביד בוטחת של אמן, קולי לחלוטין, מצולם נהדר, הפסקול מוצלח ובכלל מדובר בכיף גדול ובריא. אגב, במקרה של ג'וני טו יש לא מעט סרטים מומלצים בפילמוגרפיה שלו, להלן כמה מהם: Election I+II, Sparrow, Breaking News, PTU, Exiled, Running Out Of Time I+II ולמתקדמים מומלץ גם Mad Detective מ-2007, יצירתו האפלה, המורכבת והיפה ביותר.  

 

The Chaser (דרום קוריאה, 2008). במאי: נא הונג ג'ין. שחקנים: קים יון סוק, הא ג'אנג וו.

  

סרט הביכורים של נא הונג ג'ין היה שובר קופות היסטרי לפני שנתיים בדרום קוריאה. למערב הוא הגיע בהצתה מאוחרת והוקרן בהקרנה מצומצמת ביותר בארצות הברית רק בדצמבר האחרון. בדומה לשני הסרטים מעל, גם סיפור העלילה של The Chaser פשוט למדי. גיבור הסרט הוא סרסור נאלח בהווה, ושוטר לא יוצלח בעבר, שנמצא כרגע בבעיה לא נעימה. הבנות שלו מתחילות להיעלם בזו אחר זו. האחרונה שבהם חולה ועם ילדה בבית, אך זה לא מפריע לו להוציא אותה מהבית בכל מקרה. אי שם ברחובות סיאול רוצח סדרתי מחסל את הפרוצות ומספר שיחות טלפוניות למספר בלתי מזוהה מעלות את החשד כי הנערה האחרונה עשויה להיות הקורבן הבא. מכאן מתפתח מרדף של חתול ועכבר אחר הרוצח הנוראי.

אין ספק, ז'אנר הרוצחים הסדרתיים והשוטרים המהורהרים בנפשם התרים אחריהם כבר מיצה את עצמו מזמן. The Chaser לא מספר סיפור חדש או מעניין, אבל כסרט ביכורים יש בו נקודה רעננה ביותר, הוא מצליח לרתק לכל אורכו, משלב סרט מתח עם דרמה פסיכולוגית אכזרית וגם לא חוסך בהומור שחור ומקברי. מרבית המרדפים האינטנסיביים הם ברגל, והאלימות הקשה של הסרט פורצת ברגעים לא צפויים ומצליחה להרתיע. המשחק של הסרסור מצליח לגעת ולהגיע לרמות רגשיות שקשה למצוא בסרטים כאלו והאווירה המאוד מעיקה של הסרט מצליחה להדביק אתכם לכיסא במתח לא מבוטל. בשביל במאי שהוא סרט הביכורים מדובר בהישג לא קטן. סרט לא רע בכלל, אפילו ראוי לצפייה.

 

PVC 1 (קולומביה, 2007). במאי: ספירוס סטתולופולוס. שחקנים: דניאך פאז, מרידה אורקיה, הוגו פריירה.

  

PVC 1 הוא אחד מהסרטים האכזריים והמצמררים שראיתי בחיי. הפרט המפתיע ביותר הוא שהסרט מבוסס על סיפור אמיתי שהתרחש בקולומביה. כנופיית שודדים פורצת לביתם של משפחה ענייה ואלמונית במטרה שיגייסו עבורם כסף. המשפחה נטולת אמצעים, אך השודדים אינם מרפים. לאחר שהם מטילים אימה במשך מספר דקות, הם כורכים סביב צווארה של האם שני צינורות PVC ובתוכם פצצה מתקתקת המופעלת בשלט רחוק, במידה והמשפחה לא תתגייס למשימה או תקרא לעזרה.

סטתולופולוס הבמאי לוקח את הסיטואציה המחרידה הזו על מנת להשתמש בה כניסוי קולנועי. הוא כרך סביב גופו מצלמה, והסרט כולו הוא שוט אחד ארוך של 85 דקות ללא כל עריכה. אכן הישג מרשים. יחד עם זאת מדובר במניפולציה לא פשוטה. עלילת הסרט כל כך אכזרית שמהרגע הראשון ועד סוף הסרט האווירה הופכת ממתוחה למורטת עצבים ונפיצה, לחלוטין לא תרתי משמע. הרעיון שעומד מאחורי הסיפור כל כך לא אנושי ובלתי נתפס שהוא כופה על הצופים בעל כורחם לשבת מול דקותיו של הסרט ולמתוח עבורם את כל השרירים והעצבים. מבחינה קולנועית, מדובר בעבודה מרשימה וטובה, תרגיל סטודנטיאלי למתקדמים ובהחלט מדובר באתגר לא קטן שמבוצע בהמון תנופה ומקצועיות על ידי במאי צעיר.

הבעייתיות של הסרט נובעת כמובן מעצם השימוש במצוקתה של המשפחה לצרכי "בידור" קולנועי, יצירת סרט בזמן אמת, באמצעות מבע קולנועי רב עוצמה של שוט אחד ללא עריכה. נשאלת השאלה איפה עובר כאן הגבול המוסרי. מחד, אנו עדים היום יותר מתמיד לקולנוע אלים ביותר לכל הגילאים, וחיים במציאות ובעולם אלים הנשקף באופן זה כל יום על גבי מהדורות החדשות. הקצנת האלימות אולי עשויה להיות בלתי נתפסת, אך אין היא לא לגיטימית בעידן הנוכחי. מאידך, יצר המציצנות האנושית הולך וגובר. היום לא צריך כוכבי קולנוע הוליוודים גדולים. מספיק שתתפרסם בתוכנית ריאליטי אווילית כדי להפוך למגה סטאר הבא. בעידן בו "האח הגדול", הרפש המציצני הנמוך ביותר שהפך לאירוע התרבות המכונן של ישראל בשנתיים האחרונות, אולי גבולות המוסרי או הבלתי מוסרי כבר הפכו לא רלוונטיים מלכתחילה. אולי אנחנו כחברה כבר כל כך רגילים בבהייה חסרת תוחלת בחייהם של אחרים, שגם צפייה במצוקתה של אם הנושאת חגורת נפץ לצווארה אינה כבר אירוע שנוי במחלוקת. הסיטואציה עצמה של הסרט מעניקה לו משקל רב של אימה, כל השאר כבר מגיע בטבעיות או שלא בטבעיות למסך ובעיקר עמוק לקיבה. לא מומלץ לבעלי לב חלש, אך אם אתם רוצים לראות תרגיל קולנועי מורכב ומעניין, PVC יספק לכם את התשובה.

 

Prag (דנמרק, 2006). במאי: אולה כריסטיאן מאדסן. שחקנים: מאדס מיקלסן וסיטנה סטאנגדה.

  

 מאדס מיקלסן, השחקן הגדול ביותר בדנמרק ("Pusher", "קזינו רויאל") וסטינה סטאנגדה (זוגתו של הבמאי) הם זוג נשוי בשנות ה-40 לחייהם, אשר נוסעים יחדיו לפראג על מנת לאסוף את גופת אביו של הבעל, על אף שהוא זנח את המשפחה בגיל מאוד צעיר ומעולם לא שמר איתו על קשר. הנסיעה אמורה להיות ניסיון לתקן את הזוגיות של השניים הנמצאת במשבר עמוק. גילויים חדשים על חייו של אביו ובמקביל השדים הקטנים שיוצאים מהארון המשותף של הזוג יסבכו את הזוגיות עוד יותר. כל אלו מתרחשים על הרקע של פראג היפיפייה והרומנטית, המקבלת בסרט נופך אפרורי והרבה פחות זוהר ופסטורלי.

"פראג" הוא סרט קטן וצנוע, אך הוא עשוי בקפידה רבה, קולע בול איפה שכואב, נכנס אל תוך הזוגיות הבעייתית ואל נפשם המיוסרת של גיבוריו. מאדסן הבמאי מעביר את הזוג דרך מספר מדורי גיהינום, נותן להם להתבשל במיץ של עצמם, נותן להם לפרק באיטיות את האטימות האירופאית עד שכל הזוהמה יוצאת החוצה באמצע הרחוב בסצנה אחת חזקה ומצוינת. מיקלסן וסטאנגדה עושים יופי של עבודה ביחד בסרט שמומלץ לזוגות ולא לבעלי לב שבור.

 

  

תגובות

  • כל הכבוד!

    אסף סחטיין עלייך אתה באמת כותב מכל הלב והנשמה ומהווה מקור ידע בלתי נדלה!

    גבי:), 21-02-2010 20:32