מגזין

סרטים שרואים משם - אסקפיזם

אסף בן קרת יצא לטייל בשלושה עולמות שונים בסרטים: District 9, Let The Right One In ו-Ink כאשר הרעיון המשותף בין כולם היה קולנוע אסקפיסטי וחדשני

מאת אסף בן-קרת. 15-02-2010

תגיות: סרטים שרואים משם, קולנוע

סרטים שרואים משם - אסקפיזםצילום: יחסי ציבור

District 9 (דרום אפריקה, 2009). במאי: ניל בלומקאמפ, שחקן ראשי: שארלטו קופלי

שלא כמיטב המסורת של מדור זה, אני נוטל על עצמי את החירות לכתוב על סרט שהוקרן מסחרית בארץ על גב המסכים. לצערי, לא הייתי כאן בתקופת הקרנתו הקצרה מדי, ובניגוד למקומות רבים בעולם בהם הוא הוקרן, הוא לא זכה בישראל להצלחה לה הוא ראוי. מסיבות אלו בדיוק, השורות המעטות שתקראו כאן על "מחוז 9" הן מעין פיצוי הולם בשבילי, אך במיוחד עבור ניל בלומקאמפ, שהביא לנו את אחד מהסרטים הטובים והמרתקים ביותר של שנה שעברה.

למי שעדיין לא מכיר את הסרט להלן התקציר: לפני 20 שנה נעה חללית מעל שמי יוהנסבורג בדרום אפריקה ונעצרה מעל העיר. מרבית תושביה של החללית, חייזרים הנראים כשרימפס (ולכן מכונים "prawns") לא שרדו, אך אלו שכן נותרו בחיים הופקדו בידי חברת אבטחה המכונה MNU, שהעבירה אותם למעין מחנה פליטים בפאתי העיר הקרוי "מחוז 9".  עשרים שנה עברו ובני האדם קצו בשכנים הבלתי רצויים. ארגון MNU, ובראשו קצין הפעילויות החדש, ויקוס ואן דר מרווה, הופקדו על העברתם של השרימפס למחנה אחר, מרוחק יותר. לפני השלמת המעבר מנסים החבר'ה בארגון לפענח את הקוד המורכב של כלי הנשק הקטלניים שלהם בהצלחה מועטה. בעקבות תאונה משונה, הופך ויקוס לדמות מפתח שעשויה להכריע את הכף בין החייזרים לבין בני האדם.

"מחוז 9" השאיר בי רושם רב של התפעמות. מדובר בקולנוע אמיץ וחדשני, רענן ובעיקר מרתק. זהו קולנוע שאינו נכנע לתכתיבים הוליוודיים, נעשה רחוק מעיני התעשייה בתקציב זעום, והוא מצליח לתת בראש ולבעוט לקיבינימט כמעט את מרבית סרטי הז'אנר של התקופה האחרונה. בלומקאמפ, איש אפקטים ואנימציה דיגיטלית בעברו, מביים לראשונה סרט ביכורים מאוד מסקרן, מלא בסצנות עמוסות אקשן ואדרנלין מפוצץ למוח ובאותה עת הוא יוצר סרט עוכר שלווה. המסר שלו פוליטי לחלוטין - החייזרים סובלים למעשה מהאדם הלבן המפעיל עליהם משטר דיכוי, בדיוק כמו האפרטהייד הידוע לשמצה במדינה. בני האדם בסרט הם הרעים וחסרי האנושיות, הם אלו אשר מסרבים לקבל את האחר בקרבם, הם בעלי הראש המעוות ועל כן עליהם לשלם מחיר כבד. העובדה כי מרבית חלקו הראשון של הסרט מצולם כדוקומנטרי מוסיפה לסרט נופח רב ופרספקטיבה שמעטות הדוגמאות שקדמו לה.

"מחוז 9" הוא סרט חשוב, לדעתי, משום שהוא מראה לכולם אין ניתן לעשות סרט מדע בדיוני ואקשן בעל תקציב קטן אך חזון ויזואלי עשיר ופורץ דרך במקוריות שלו. בלומקאמפ מראה כיצד ניתן לכתוב תסריט נטול פשרות בעל מסר לא פשוט שסביר להניח שלא היה מתקבל בהוליווד, אך מעל הכל, "מחוז 9" מעניק לעולם יוצר צעיר מוכשר ומרתק שיהיה מאוד מעניין לעקוב אחרי הפרויקטים הבאים שלו. השחקן הראשי של הסרט, שארלטו קופלי, עושה עבודה מצוינת עבור סרטו הראשון ומגלם אנטי גיבור בעל כורחו באופן משכנע מאוד ובלתי נשכח. חשוב לציין גם את פיטר ג'קסון ("שר הטבעות") שלקח את בלומקאמפ תחת חסותו והפיק עבורו את היצירה המשונה, המטרידה והמצוינת הזו. רוצים הוכחות? 100 מיליון דולר רווחים בארצות הברית ומועמדות לפרס הסרט הטוב ביותר באוסקר הקרוב.

 

Let The Right One In (שבדיה, 2008). במאי: תומס אלפרדסון. שחקנים: קארה היידנבראט ולינה לנדרסון הצעירים מאוד

במדור הקודם נכתב כאן על סרט הערפדים הטרי של פארק צ'אן ווק "Thirst". הפעם בפינתנו סרט ערפדים נוסף, קצת פחות טרי מ-2008, אך מדובר במוצר מעניין מאוד, שהצליח בינתיים ליצור מעמד קאלט לא מבוטל בתקופה האחרונה בין חובבי הז'אנר: "Let The Right One In" של תומס אפלפרדסון השבדי. מדובר בסרט התבגרות עם גיבורים בני 12, אך ממש לא מדובר בסרט ילדים.

גיבורי Let The Right One In הם אוסקר ואלי. אוסקר הוא נער אאוטסיידר דחוי שגר באזור לא אטרקטיבי של סטוקהולם עם אמו. הוא סובל מביטחון עצמי נמוך מאוד, אך בעיקר מחבורת בריונים שמתנכלת לו מבלי שיוכל להגיב. אל המציאות האפרורית והעגומה שלו מגיעה אלי, שכנה חדשה שגרה בניין ממול. אלי היא בחורה קטנה וחמודה, מעט ביישנית, חיוורת, עצובה כמעט תמיד, אאוטסיידרית אף היא, מריחה קצת מוזר ולא תמיד נעימה עבור הבריות בסביבתה. ניחשתם נכון, אלי היא ערפד.

אוסקר מוצא איתה המון שפה משותפת והם מתחברים. ההצקות בבית הספר ממשיכות, אך בשעות החשיכה הפגישות עם אלי הופכות לכיף גדול עבור שניהם. יש הרבה מאוד דברים שאוסקר אינו יודע על אלי - מדוע חתולים מפחדים ממנה, מדוע היא לא יוצאת מביתה באור היום, מדוע היא שונאת אוכל רגיל, ממה נובע הריח המשונה, האם היא תסכים להיות חברה שלו, מדוע היא עצובה כל הזמן והאם האיש המבוגר והמשונה עמו היא חיה הוא אביה. אלי עושה הכל על מנת להסתיר את הרעב שלה. היא עושה מאמצים אדירים כדי לא לחשוף את פניה האמיתיים מול אוסקר, אך במקרה שלה המציאות הקשה עולה על כל דמיון.

הסרט שלנו הוא אחד מהסרטים הטובים בז'אנר בשנים האחרונות, במיוחד בעיקר בזכות העובדה שהוא מנצל את כל המוטיבים המוכרים והנדושים של הז'אנר אך במקביל הוא שובר הרבה מאוד כללים ומכין לנו לא מעט הפתעות. ראשית, הוא מנסה ליצור סרט שייראה ריאליסטי ככל הניתן, מסיר ממנו לחלוטין את מימד הפנטזיה. שנית, הערפדים בסרט מאוד לא סקסיים או אטרקטיביים, הם צעירים מידי, לחלוטין לא תמימים ונקיי כפיים, מצד שני הם בוגרים יתר על המידה ומבינים היטב את התהליך הפסיכולוגי המורכב שהם עוברים. שלישית, שטוקהולם מסבירת הפנים נראית אפרורית וחסרת חיים, בנייני השיכון מדכאים נורא, מזג האוויר תמיד קר ואפור. האווירה בסרט מאוד עצובה ומנותקת, בדיוק כמו הגיבורים. אך יותר מכל, הרעב של אלי מוצג יותר כטרגדיה של צרכים מאשר תיאבון בריא או הישרדות. הסרט נע בין עדינות שברירית וסיפור אהבה שובה לב בין שני נערים משונים לבין פרצי אלימות מבהילים ומבעיתים למדי, וסצנת שיא אחת בסוף הסרט המתרחשת בבריכה שתשאיר אתכם עם הפה פעור. מדובר בעבודה קולנועית מאוד אסתטית, עמוסה בעיקר במבע עשיר, סיפור שמתחיל באופן פשוט, אך מקבל הרבה טוויסטים מפתיעים ובכלל חגיגה עם הרבה דם וכיף גדול. הסרט נראה שגרתי למדי, אך צפייה נוספת או התעמקות בכל הנראה על המסך תגלה לכם עולם חדש ומפתיע וסרט שממש לא מומלץ להפסיד.

 

 

Ink (ארצות הברית, 2009). בימוי, כתיבה, עריכה ופסקול: ג'אמין ווינאנס. שחקנים: כריס קלי, קווין הנצא'ר.

בשורה טובה למעריצי הסרטים: "דוני דארקו", "שמש נצחית בראש צלול", "המבוך של פאן", "מעבר לכל דמיון" ודומיהם, יש לכם פגישת היכרות עם חבר חדש: Ink. מדובר בסרטו השני (הראשון נקרא "11:59") של ג'אמין ווינאנס, יוצר צעיר, עצמאי ואנרגטי עם ראש פסיכי ומגניב לגמרי.

Ink הוא מסוג הסרטים האלו שמגיעים משום מקום, ואם הוא יהפוך לסרט קאלט, ויש לו את כל הנתונים המתאימים לכך, יכול להיות שמדובר בתגלית. לא פחות. כשהלילה יורד עולמנו נחלק לשני כוחות מנוגדים שבני האדם אינם יכולים לראות. "מספרי הסיפורים" חודרים אל חדרינו בלילה ומעניקים לנו חלומות טובים, אנרגיות חיוביות ושינה ערבה. לעומתם, קבוצה הקרויה "אינקוביי" (Inkubi) מעניקה לנו פחדים, סיוטים, חוסר נוחות, חרדה ותחושת אופפת של מוות. בין כל הבתים והחדרים אליהם נכנסים מספרי הסיפורים והאינקוביי, ייצור משונה ומגודל בשם אינק נכנס לחדרה של אמה הקטנה וחוטף אותה. אינק אינו שייך לאף אחת מהקבוצות האלה, הוא בעצמו לא יודע לאיזו קבוצה הוא משתייך, אך את אמה לא ניתן למצוא. היא נעה אי שם בעולם הסף בין החלומות לבין הסיוטים. במציאות, אמה מאושפזת בתרדמת בבית החולים ואינה מגיבה לכלום. במקביל, אביה הגרוש של אמה נמצא בשלב בחייו המציאותיים בו הוא קרוב מתמיד לתימה של עסקה גדולה שתשלשל לכיסו כסף רב והוא עסוק וטרוד מידי בענייניו . גם אביה של אמה, ג'ון, נשאף אל תוך העולם הזה, על הסף בין החלומות הטובים והתקווה לבין הסיוטים והמוות, גם הוא אבוד בחלל ואינו בנמצא.

מספרי הסיפורים והאינקוביי נלחמים על נשמותיהם של אמה וג'ון. כל אחד מהם מופרד מהשני ואינו מודע למסע המשונה, המפרך והמטריד שהם צריכים לעבור, לא ברור כלל האם יצליחו לצאת מהמצב הזה, ובמידה וכן - כיצד ייצאו ממנו. האם הכל אמיתי או חלום, האם מדובר בסיוט ארוך ומתמשך או אולי במציאות חדשה ביקום מקביל. אין לדעת. יחד עם זאת, השאלות החשובות האלו מתגמדות על יד השאלה האמתית של הסרט, השאלה המסקרנת יותר מכול - מי היא דמותו המסתורית והרעה של אינק. מיהו לעזאזל? מה הוא רוצה? מה הוא יעשה לאמה הקטנה? אל איזה כוח הוא יבחר להצטרף?

"Ink", לזכותו ייאמר, לא דומה לשום דבר שראיתם. הוא נראה כסרט אינדי קטן ובלתי מתוקצב, ועדיין יש לו מראה מסתורי ויפה, ביזארי ועתיר דמיון ובעיקר מלא הפתעות ובלתי צפוי. בין תפאורות פרברים עירוניות ופשוטות ועד לתפאורות וסטים מורכבים, מופרכים ומעוצבים,  הסרט נע בין עולמות שונים וקצוות מנוגדים בקצב מהיר, אך באופן מרתק. עבודת הצילום מאוד מעניינת והבימוי בעיקר יצירתי, דינאמי ובעל מעוף. העולם המשונה שיוצר ווינאנס עשוי לבלבל ולתעתע בצפייה הראשונה. זהו סרט שלא תמיד קל לעכל, שצריך לנסות ולהיכנס לראשו הפורה והטרוד של היוצר על מנת לרדת לעומקו. זה לא בהכרח פשוט, אך זה משתלם. ישנם המון קטעים בלתי ברורים בסרט, דיאלוגים שנראה כי אין להם קשר לכלום, סצנות שלא ברור מה הן מנסות להגיד לנו, ומעבר חד בין מצבי הזיה וחלום לבין מציאות ונבירה בתת מודע ובמקביל התעסקות במוחשי והמטאפיזי. לעתים קשה לעקוב, לעתים נראה כאילו העלילה נתקעת או נעה סביב ציר לא עקבי. צריך סבלנות. תוכלו לסמוך על ווינאנס שיקשור לכם את כל הקצוות בסוף הסרט. אם ישנן עדיין קצוות לא פתורים - הם לא משמעותיים או רלוונטיים.

"Ink" הוא אחד מהסרטים המוזרים ביותר שראיתי לאחרונה, לא יכול להגיד לכם בפה מלא שהבנתי את כולו, הוא רחוק מלהיות סרט מושלם, אך אני לא מצליח כבר שבועיים להוציא אותו מהראש. מאוד אהבתי את הרעיון שעומד מאחורי הסרט, את החזון הגדול שלו - מעין פנטזיה עירונית דלת תקציב (250,00$ בלבד) הנעה בין עולם החלומות של ילדים קטנים לבין עולם ריאליסטי ומנוכר של המבוגרים, כאשר זרמים של תת מודע חודרים אליהם והופכים את הסדר. יכול להיות שכמה סצנות מאוד לא שגרתיות נחקקו היטב במוחי, ויכול להיות שאני פשוט נלהב כל פעם שאני צופה בעבודה קולנועית מרתקת שמאמצת לי את תאי המוח ומצליחה להפתיע ולחדש משהו. ווינאנס הוא יוצר שכדאי יהיה לשים אליו לב בעתיד. עם התמיכה הנכונה, שבינתיים לא קיבל מעולם ,קהל מעריצים עקבי ועשייה פורה בעתיד, יש מצב שגאון חדש צומח לנו בין הידיים ואף אחד עדיין לא שם לב.

בשנה האחרונה ראיתי סרטים רבים, מעטים מאוד הצליחו באמת לדבר אליי ולגרום לי הנאה. סרטים שאני אוהב הם בדרך כלל אלו שאני לומד בהם משהו חדש, שנשארים איתי אחרי הצפייה, כאלו שמשנים פרספקטיבה, מפעילים את הדמיון, דורשים התעמקות וחשיבה, ואם יש להם מסר - הרווח גדול אף יותר. לפחות לשניים מהסרטים המובאים במדור זה - "מחוז 9" ו-"INK" יש אמירה שהיא מרתקת לא פחות מהסרטים עצמם, כדאי לצפות כדי לגלות. אם אתם מחפשים קולנוע אסקפיסטי ומגניב, טיול לעולמות אחרים ובאותה עת גם קולנוע חדשני, נועז ומרהיב - שלושת הסרטים הללו הם בגדר המלצה חמה.

תגובות

  • ראיתי let the right one in, אהבתי

    פיף, 17-02-2010 15:54

  • תודה

    ממש עניינת אותי הכל כבר בהורדה

    חאתול, 18-02-2010 13:03