מגזין

צ'יפ אנד בסט

הוט צ'יפ מוציאים אלבום חדש חם מהתנור, מעדן גורמה מעבר לפיש אנד צ'יפס. שרין לוי חמה כמו פיתה

מאת שרין לוי. 26-01-2010

תגיות: אלבומים, Hot Chip'

צ'יפ אנד בסטעטיפת האלבום

דינג דונג! הוט צ'יפ משיקים בימים אלה את אלבומם הרביעי, One Life Stand ומפזרים שבבים חמים של שמחה על רחבת הריקודים. תכל'ס, כל פיש אנד צ'יפס שהוט צ'יפ יגישו מהמטבח האנגלי שלהם - גם אם זה יהיה גרעפס מסומפל של הסולן, אלקסיס טיילור - אני אטרוף. אחרי שלושה אלבומים אופוריים, הרכב האלקטרו-פופ הלונדוני לא נשען לאחור ובעשר השנים האחרונות ממשיך לכוון לאותה מטרה: יצירת מוזיקה אקלקטית ואינטליגנטית, שתהיה עמוסת רגש, אבל לפני הכול - רקידה.

בראיון שנתן למגזין NME בתחילת 2009, רמז טיילור כי האלבום יהיה רגוע יותר מקודמיו והשירים החדשים יתאפיינו בהשפעות מידל-טמפו ודיסקו. למה לא? אדרבא. הדיסק נפתח עם Thieves in The Night בדופק שפועם כמו טכנו, אבל זוקף אלמנטים של דיסקו. "אושר זה כל מה שכולנו רוצים" הם שרים והידיים כבר מונפות כלפי מעלה, מפרגנות למקצב האפ-ביט האלקטרוני שעושה במאזין כרצונו. שש דקות למערכה הראשונה והנה הצ'יפים כבר קולעים את השלשה הכי מדויקת באלבום: Hand Me Down Your Love, I Feel Better ושיר הנושא, ששמו הוא לא עניין של מה בכך, One Life Stand.

עוד הרבה לפני שטבעו שהגיק-שיק זה הסופר-קול החדש, הוט צ'יפ הם מהנדסי סאונד מהוקצעים: מכונת תופים שעובדת נון סטופ, סינתיסייזרים שמשתלטים על המוח, פה גיטרות, שם פרקשנס ואפילו פסנתר, מתחזקים מילות אהבה בקנה שמשוגרות דרך צינור הקול הבי סקסואלי של טיילור ושותפו גודארד - כולם בפעולה. יש פה מתקפה ברורה ולא נעים להגיד, אבל יש הרגשה חזקה באוויר שהמסיבה הפרטית הכי חמה בעיר מתרחשת ברגעים אלו ממש בחדר האינטימי שלי.

הבשלות היצירתית של הצ'יפים כבר הוכחה ב- The Warning וב- Made in the Dark הקודמים. ב- One Life Stand , כמובן שהציפיות מחד גולשות כמו חלב שחיממו אותו שנייה אחת יותר מדי, אבל מאידך, חובת ההוכחה כבר לא חלה עליהם. מה זה משנה, הרי צופן היצירה (יש כזה דבר?) פוענח על ידם בהצלחה יתרה בעבר, ולראייה, כמות לא מבוטלת של להיטים רותחים כמו Over and Over ו-  Ready for the Floor  וערימות רימיקסים שנתפרו עבור סוללה של מוזיקאים מוערכים פלוס; סיה, M.I.A, ברייט אייז, ליידיטרון, מטאפיקס, הגורילז, קווינס אוף דה סטון אייג' ועוד. מסתמן כי הוט צ'יפ בגרסת אלפיים ועשר לא ממהרים לשום מקום, הם מרגישים בנוח, ובצדק. ככל שזה נוגע להם, העתיד כבר כאן. וככל שזה נוגע לנו? אנחנו כאן להתמוגג.

We Have Love ו- Take It In הן שתי הטבעות מרהיבות שמייקל ג'ורדן היה מבצע ב- 360 מעלות, וגם שני נאמברים מיומנים בפני עצמם החותמים אלבום ששומר על קו אלקטרוני אסתטי מזוהה ועם זאת שאינו אחיד. אין ספק שזהו אלבום בוגר ותמים, מקפיץ ומכדרר הן פיזית והן רגשית, אלבום שהוא אולי פחות נגיש מקודמיו, ועדיין פופי ומהנה לא רק בעבור כוסיות אינדי למיניהן. מה שכן, זה לגמרי אלבום שמביא ילדים עירוניים - נו, כאלה שמדגמנים היפסטריות - לארוב לו ברשת מאחורי המגה-אפלואוד ולהסתער עליו עוד לפני שדלף, כאילו שמחלקים שם אקס-בוקס בחינם. יאללה, ניתן להם, שהם יפיצו לעולם את הבשורה.

תגובות

  • שמעי, יש לך יציאות.

    "כאילו שמחלקים שם אקס-בוקס בחינם"

    סופר-נינטנדו, 26-01-2010 22:02

  • אלבום שמשתבח מהאזנה להאזנה

    אמנם עדיין The Warning היה ונשאר אלבומם הטוב ביותר אבל החדש ללא ספק יותר טוב מהקודם שהיה לא אחיד ברמתו.

    יבגני, 26-01-2010 23:28

  • MAAAADHIM

    Another brilliant Levy Nugget.Magnifique.Oh and dunno if this is the right place but.....QueenS of the Stone Age :) .no biggie. anyway Hanaa Tzrufa readin it all da way.thanks again

    King Of The DownLow, 27-01-2010 04:23

  • גרעפס

    הדבר האמיתי היחיד שהבנתי מהקישקושיאדה הזאת זה שאת חרמנית כמו כוסית אינדי.

    pitaman, 28-01-2010 02:00