מגזין

ז'אק ואדונו

תלמידי שנה ג' בבית הספר למשחק של ניסן נתיב העלו את המחזה ז'אק ואדונו רגע לפני היציאה החוצה

מאת גיל חסון. 14-01-2010

תגיות: ניסן נתיב

ז'אק ואדונו

הרומן שלי עם הצגות סטודנטים מביה"ס למשחק התחיל לפני שנתיים בערך. חבר שלמד באחד המוסדות היוקרתיים בתחום, הזמין אותי להצגה ששיחק בה יחד עם בני מחזורו. תחילה סירבתי בנימוס, לאור העובדה כי הקשר שלי עם עולם התיאטרון מקרי לחלוטין וכי ההצגה האחרונה שנכחתי בה היתה איפשהו בימי התיכון הרחוקים, וגם בה לא ממש בחרתי להיות. לאחר ניג'וסים חוזרים ונשנים מצידו, בטענה כי ההפסד כולו שלי (וגם כי צריך לדעת לפרגן לחבר), נעתרתי להסכים והתייצבתי לראות על מה המהומה. בסוף הערב מצאתי את עצמי נרגש ונסער, נפעם מרמת המשחק שהופגנה על הבמה. מעל לכל תהיתי לעצמי, איך לעזאזל לא הגעתי בפעם הראשונה שהוא ביקש. מיותר לציין שהערב הסתיים בתשואות רמות והדרן חוזר בפעם השלישית.

למי שלא מכיר את התופעה, הצגות שנה ג' בבתי הספר למשחק הן הזדמנות נהדרת לסטודנטים ליישם את שלמדו במשך שלוש שנים מפרכות (לפי סיפורי החבר, לא בטוח מי יישן פחות- סטודנטים למשחק או לרפואה), רגע לפני היציאה לבית הספר החיים שנמצא בחוץ. הקהל מצידו, מקבל תמורה מלאה - דור שחקנים טרי שרעב להוכיח את עצמו וצמא להכרה, במחיר צנוע וסמלי.   

כשקראתי בשבוע שעבר על מחזה שמעלים תלמידי שנה ג' בביה"ס למשחק ניסן נתיב, ידעתי שאני חייב להיות שם. מה עוד, שחלק מתלמידי מחזור מ"ה הם פרצופים מוכרים בתעשייה המקומית: ג'ייסון דנינו הולט שהספיק, בין השאר, להנחות בערוץ MTV אירופה, לשחק בסדרת הדרמה לנוער "הנפילים" ולהשתתף בפאנל בתוכנית המוזיקה בערוץ 24 "מה ש'תה שומע"; ליאל דניר הנחתה את תוכנית הנוער "אקזיט" והשתתפה בסדרה "לאהוב את אנה"; ואריאל וולף, ששיחק ב-"תיכון השיר שלנו" ובסדרה "כוונות טובות". 

הקומוניקט סיפר על ז'אק ואדונו, עיבוד מודרני של מילן קונדרה לרומן הפילוסופי מאת דני דידרו - ז'אק הפטיליסט ואדונו. המשרת ואדונו יוצאים למסע חסר תכלית, כאשר הדרך היא רק תירוץ והחוויה המשותפת היא העיקר. תוך כדי, הם מחיים את סיפורי עברם בניסיון ללמוד על עצמם בהווה ומגוללים בפנינו משולשי אהבה שמסתבכים, שונים בנסיבות אך דומים להפליא במהותם. לפי שמו המקורי של המחזה, מוטיב הפטליזם הוא במרכז ושאלות קיומיות מציפות את הצופה באשר לקיומו של גורל - האם הכל כתוב מראש, או שיש לנו גם מילה בעניין. ערכים כמו חברות, חופש ואהבה נבחנים דרך עיניהם של ז'אק והאדון, המאדאם והמרקיז, אגטה וז'וסטינה ושאר הדמויות הצבעוניות שפוגשים בדרך.

ז'אק ואדונו מתגלים כצמד-חמד בלתי ניתן להפרדה. האחד משלים את השני, כאשר נסיבות החיים הן אלו ששמו את האדון עם ידו על העליונה בכל הנוגע לקבלת החלטות ואת ז'אק כמי שמצא עצמו בסיטואציה לאחר מעבר בין ידי אדונים שונים מבלי שיכל לומר מילה בנושא. האדון עצמו אינו מבריק או פיכח כלל וכלל, תלוי לחלוטין בז'אק הערמומי, בעל חוכמת החיים, מספר הסיפורים וזה שדואג תמידית לרווחתו של אדונו. ז'אק מצטייר כאלטר אגו של האדון- כל מה שזה האחרון רוצה להיות אך לא קורץ מהחומר הנכון. לא סתם הוא מכנה את ז'אק בתחילת ההצגה "סוס הרבעה" ומחכה לשמוע את סיפורו על איבוד בתוליו.

ז'אק הוא הצד הפראי, המתפרץ, חסר הבושה או המחויבות שמייצג את כל מה שהאדון הוא לא. ההשוואה המתבקשת לסיפורו של זורבה היווני, איש החיים הגועש והסוער אשר לימד את אדונו האריסטוקרט כל מה שיש לחיים האלה להציע - מעיין מרצה מאקדמיית הרחוב והעולם שבחוץ. האדון מצידו הוא זה שמחזיק בכוח מעצם היותו אדון. הוא נולד לכך מבלי שביקש, לא בטוח שיידע מה לעשות עם הסמכות שניתנה לו. המסע שלהם עובר בין סיפורי העבר על בגידות, עצירה אצל המאדאם בבית המרחץ ומשולש האהבה שלה עם המרקיז, נקמנות ותככנות ומעל לכל בחינה של ערך החברות והכנות הנדרשת לכך. מסעם המשותף נקטע ובסופו יש כמובן את האיחוד מיוחל, אך אין זה המקום לגולל את כל מעללי השניים, בשביל זה צריך ללכת ולראות.

אם האדון הוא זה שמקבל את ההחלטות וקובע את הדרך, ז'אק הוא זה שאחראי למלא אותן בתוכן. ואם המחזה הוא הדרך, אזי במקרה שלנו המשחק התוכן. ואכן הגעתי להתרשם, בראש ובראשונה, מהסטודנטים של ניסן נתיב.

אז מה היה לנו? ג'ייסון דנינו הולט ואריאל וולף (בהתאמה) מתחזקים יפה את המשבצת של ז'אק והאדון. שניהם תיאטרליים, מרגישים מחוברים לדמויות ורגשותיהם מצטיירים בכנות נפלאה. את תפקיד בעלת הפונדק, מאדאם נקמנית שבוחרת לנקום במאהבה על שהפסיק לאהוב אותה משחקת מגי אזרזר. ידעתי שסטודנטיות למשחק הן לרוב מצרך נחשק ואיכותי ( ליאל דניר, כבר הזכרנו?) אבל מה שחיכה לי הפעם הפיל אותי לגמרי! מבט חודרני, חיוך ערמומי ורגליים שלא נגמרות נתנו לי את התחושה שאני באמת ישוב באיזה בית בושת קדמוני, רק מחכה לתורי שיגיע...אבל למרות שסקס מוכר הוא בהחלט לא הכל, ומגי בהחלט מצליחה לשכנע אותנו הצופים שנקמה מוגשת היטב כשהיא קרה.

אני יכול לשטוח כאן את מעללי שאר הדמויות, שחלקן בהחלט היו מרכזיות, אך אולי עדיף להתעכב דקה קלה על מה שבאמת לדעתי הוא העניין. יצאתי מהערב בתחושת פספוס,  למרות מחזה מצוין שסופר היטב. אולי יש לתלות את האשמה בבימוי של מישה לוריה, שבחר לביים הצגה ללא הפסקה בין הסצנות וללא שינוי תפאורה. מילא זה, מי באמת צריך תפאורה שונה לכל סצנה, אבל הדבר העיקרי שהפריע זו העובדה שכל 14 השחקנים נמצאים ביחד על הבמה. כל משך ההצגה! אז עם כל הכבוד לתיאטרון מודרני, פוסט- מודרני וכל מה שיבוא אחריו, קשה קשה קשה! ניסיתם פעם לעקוב אחרי 14 דמויות בו זמנית? גם אם בחלק ניכר מהזמן התקיים דיאלוג בין שתי דמויות, או אפילו שיחה משולשת, העין בוחנת ללא הרף, עוקבת, מחפשת תמידית ואי אפשר לשלוט בזה. רבאק, מה עושים כל השאר במשך סצנות שלמות שאין להם חלק בהן? לא הרבה, זה בטוח. בעיקר בהייה חסרת תכלית ולקיחת תשומת הלב שהעין קולטת, מבלי לשים לב.

היו גם את אוטרפא הצעיר, את אוטרפא הזקן, את סנט אוון כחברו הנבזה של האדון שבוגד בו ומפליו בסוף והיה גם איזה פקד. אך התפקידים האלה, למרות חשיבותם בסיפור( מלבד הפקד אולי) לא קיבלו את הנופך המצופה מהם. ולא בגלל שהשחקנים לא סיפקו את הסחורה, הם דווקא היו על הכיפאק. אצלי התחושה, שמישהו ניסה לעגל פינות או לייצר כיסוי לחוסר העומק של חלק מהדמויות- כמו לשים 14 שחקנים ביחד(!) בלי ליצור סצנות אינטימיות שימקדו את תשומת הלב כל פעם על דמות אחרת, ככה שהקהל יוכל לנצור אותה בלב ולקחת אותה הביתה אחרי שהוילון יורד. אז חבל... אבל אולי זה רק אני, שבאמת לא מבין חצי דבר בתיאטרון ולא יורד לסוף דעתו של היוצר.

וליאל דניר? לא הרבה דוגמניות עושות את המאמץ וטורחות להשקיע את עצמן  בדרך הקשה של לימודי משחק, שלא תמיד מובטח בסופה גמול כלשהו. אז הגיע הזמן באמת שתקום מישהי ותראה שבשביל כבוד צריך לעבוד. רק על זה כבר מגיע לה שאפו. בערב בו נכחנו היא שיחקה את אמא של אגטה (הסטודנטים חולקים את התפקידים ביניהם כך שכל ערב שניים מתחלפים בתפקידים ביניהם) ומגי אזרזר שיחקה את בעלת הפונדק. חיכיתי וחיכיתי, עד שלקראת הסוף הגיע הרגע המיוחל- גם לה יש שורה, הללויה! כמה אירוני, שכל מה שהיה לה לומר הסתכם ב: "תתבייש לך! ואנחנו חשבנו שאתה אדם הגון" (לאחר שהאדון נתפס עם אגטה הצעירה בביתם). בהתחשב בכך שאת ההצגה הייתי אמור לראות במקור ביום שישי שעבר (אולי אז היא שיחקה את בעלת הפונדק) וזה התפספס בשנייה האחרונה, אתלה זאת רק בכוח הגורל וכנראה שהכל באמת נכתב מלמעלה. ממשפט אחד באמת קשה לקבוע משהו לגבי טיב המשחק, למרות שנראה כי יש לה את זה. מה שאומר שאאלץ לחכות להצגה הבאה.

ז'אק ואדונו. בביצוע מחזור מ"ה, תלמידי שנה ג' מבית הספר למשחק ע"ש ניסן נתיב. 11.1.10

תגובות

  • לא ידעתי

    שאתה יכול לכתוב כל כך מדויק ועמוק (חוץ מהחלק על דניר :)כן ירבו. אני כבר מחכה למוצא ידיך הבא.

    מוסטו, 15-01-2010 20:39

  • ZwVvVcrSBVwgHNFEk

    JsRyfC <a href="http://zvknknczimms.com/">zvknknczimms</a>, [url=http://kinqvhkaddxk.com/]kinqvhkaddxk[/url], [link=http://vyosudcgckte.com/]vyosudcgckte[/link], http://fdxmyvzeednk.com/

    yxzxpywoha, 30-12-2010 22:45