מגזין

קליפ מהעבר

דוראל ג חוזר לתחילת המאה הקודמת, איפשהו במזרח אירופה בהופעתם של א'וי דוויז'ן

מאת דוראל ג. 27-12-2009

תגיות: Oy Division

קליפ מהעברצילום: יחסי ציבור

כשנכנסתי להופעה של אוי דוויז'ן בלבונטין 7, ראיתי כנר עם כיפה, אקורדיוניסט, קלרינטן, את נועם ענבר מנגן על תוף תהלוכות, קונטרה בססיט אחד ומלא מבוגרים וזקנים יהודים שנולדו באירופה. הזקנים ישבו והלהקה ניגנה מולם מוזיקת עם צוענית עם נגיעות כליזמר. זה נשמע טוב, הרבה עץ ונשמה... אז, הבחנתי בזוג מצלמות שממוקמות מעל הלהקה, חשבתי לעצמי שזה מעניין, כי המצלמות היו ממקומות במרחק מאוד קטן אחת מהשנייה, משהו כמו עשרה סנטימטרים, כמו זוג עיינים שצופות על הקהל. "אפשר לעשות מזה צילום של סרט תלת מימד " חשבתי לעצמי, וצדקתי, כי ככה באמת מצלמים וידאו תלת מימדי. אחר כך הסתבר לי שאבי מוגרבי מצלם קליפ ללהקה באותה ההופעה, אבל לא תלת ממדי, "חס וחלילה" הוא אמר, אחרי שפניתי אליו בהתרגשות ושאלתי אתו אם בתלת מימד מדובר.

אז למעשה הגעתי להופעה של להקה שמצלמת קליפ, מעניין, למה דווקא בהופעה שאני הגעתי אליה?. נזכרתי שאחי הגדול היה בהופעה שלהם פעם והוא סיפר לי ששני (4) ואורי (2), האחיינים שלי, רקדו שם, על הבמה בשיגעון והיה ממש כיף גדול. "מעניין" אמרתי לעצמי, כי בינתיים, כולם עוד ישבו במקום, "בטח הם יזיזו את הכסאות... " חשבתי לעצמי. ואכן כך קרה שבמהלך ההופעה ניסה, הקלרינטן הפעלתן, אייל תלמודי מהבאלקן ביט בוקס, להזיז את הקהל וביקש מחבריו שנמצאו מאחור, לבוא לקדמת הבמה ולרקוד, למען הצילומים, שהקליפ יראה מגניב . "אפילו באופן מלאכותי" אמר אחיו האקורדיוניסט לקהל בחיוך. אבל אלו לא שיתפו פעולה כל כך, זה היה מאכזב, אבל האחים לא התייאשו.

פתאום הכריז האקורדיוניסט שנועם רוצה לשיר שיר, "מאז ששלחנו אותו ללונדון, הוא יושב בחדר הבודד והקר שלו ומלחין מנגינות מסובכות למילים של אחרים", הציג תלמודי האקורדיוניסט את נועם והשיר היפייפה ביידיש. זה היה מרגש ממש והלחן באמת מסובך, אבל כל כך יפה וקלאסי, וואו, באמת מרשים, נהניתי. תלמודי הקלרינטן ניגן נמוך ברגש ובהתאמה מושלמת לקולו הצרוד והענב של נועם והקהל נהנה מאוד, חוץ מזוג אחד, שהיה לפני, וצחק לו,"מה הם צוחקים?" שאלתי את עצמי, "הוא בוכה על הבמה.. חה חה חה". אמרה האישה לאיש בסרקסטיות אולי, תהיתי אם הם מבינים את מילות השיר היידי, או שיש להם איזה עבר עם השיר או שסתם הם לא מבינים את היופי המסובך של היצירה הזו והם בורים ולועגים לנועם. "לא צחקתי ככה שנים..." אמרה האישה ובקושי הצליחה לקחת נשימה, שהסרעפת שלה קיפצה כל כך. גם האיש התפקע ושניהם כמעט נחנקו מאושר, זה העלה לי חיוך ופתאום זה היה יפה, כי הם היו מבוגרים, ולראות אהבה שמחזיקה עד גיל מבוגר זה מרגש. מצד שני אולי הם ברומן סוער מחוץ לחיי הנישואין?, לא משנה אם הם צוחקים, על נועם או עם נועם, העיקר שהם נהנים. ומה אני בכלל מתעסק בזה, עוד מעט נגמר השיר, אה...הנה הוא נגמר... ואני מתעסק בסיפור בדיוני על זוג, פספסתי את השיר? לא. השיר היה כל כך סוחף וגרם לי להפליג במחשבות על אהבה, תודה לך נועם, יצירה מופלאה.

אחר כך כשנועם הלך לנגן על התופים מאחור שהיו מורכבים מתוף בס, של תהלוכות כזה. ומקל מצילות קטנטנות, מכירים?. לפעמים הוא ניגן טוב ממש ולפעמים הוא היה מרושל מאוד, זה לא הכי ישב תמיד, היה אפשר להרגיש שהוא לא מתופף מלידה אבל על האקורדיון אחר כך הוא ניגן נפלא.

בקהל ישבה גם, פזית, בחורה בת 30, או משהו כזה. כבר שנים שהיא נראית בת 30 ואני זוכר אותה עוד כשמאור כהן הופיע בבארבי, ב-1998. היא קצת נכה ואוטיסטית והיא מרשה לעצמה בגלל זה משום מה לדבר בין השירים ."נועם אתה שר מדהים , גדולי זמרי היידיש היו גאים בך", משהו כזה היא אמרה והקהל מחא כפים ונועם הובך, גם אני הובכתי קצת .

עם התקדמות ההופעה, קלטתי שהאקורדיוניסט, אסף, יש לו קטע. הוא היה מצחיק וגם היה לו אחלה סטייל, כל הלהקה נראתה כמו מקבץ יהודים קלאסי, מאוד מזרח אירופאי, אבל צעיר. בדיוק סוג הגברים שהנשים בקהל היו חושקות בהם ב-1932 בוילנה או וארשה. לי לעומת זאת לא היה שם במה לחשוק וזה היה קצת מוזר, כי בדרך כלל בין השירים, או כשיש שיר שלא ממש לטעמי אני נוטה לפלרטט עם כל מיני בחורות שבקהל כמוני, רק במבטים, תמיד חייבת להיות איזו מישהי שתיצור מתח שיגרום לי להשאר ערני, כשהלהקה לא עושה את העבודה, אבל שם לא הייתה אף אחת כזו, רק מבוגרות, הגיל הממוצע היה 58, למרות שפה ושם מצאת איזו בחורה.

ההופעה באה לסיומה לא לפני שהכנר, ששר ממש טוב!. לייזרסון נתן כמה שירים במולדבית שהקפיצו את הקהל יותר מכל השירים של נועם או הניגונים של האחים. במיוחד הם הקפיצו, איש שנראה כמו המפיק של בוראט, שמחא כפיים בהתלהבות שממש לא במקום, אבל מצד שני עשה את כל העניין. למעשה הקהל המשיך לשבת כל הזמן ורק בשיר של לייזרסון חלק נעמד, זה ההבדל בין אירופאים מבוגרים לבין ישראלים מבוגרים, באירופה בשלב הזה של ההופעה כל הקהל כבר היה שיכור ומשתה את עצמו עוד ועוד תוך כדי שירה וקפיצות, ואני מדבר על מבוגרים, פה, זה לא קורה. לא יודע למה, אולי זה קשור לשואה?.

האחים לא התייאשו ובשיר האחרון שהיה משהו בסגנון צועני יהודי מקפיץ ממש, בהפתעה ובתיאום מושלם, הם קפצו לקהל והתערבבו בשמחה. הקלרינסטן נעמד על כסא ונתן בראש, יללות שופר מרגשות, הקהל שאג ונאלץ לפנות מקום לאחים היהודים שמתבוללים בו וגורמים לו לנוע. הם הצליחו, הם זזים, המבוגרים האלו יודעים לרקוד, יש קליפ!. שוט יפיפה, כולם בפריים, מסיבה אמיתית, מלא מבוגרים עושים תנועות שמזכירות ריקוד מודרני. הלהקה עשתה את שלה, תלמודי שיחק אותה, הם סיפקו את המצלמות הרעבות ונתנו הופעה מצוינת, מדהים.

נגמרה ההופעה. אבל אז, במקום להעלם אל מאחורי הקלעים כלהקת רוק, שוב הגיחו כל חברי אוי דוויז'ן לעבר הקהל, גם הקונטרה בסיסט, ונועם באקורדיון, תהלוכה יהודית צוענית שלא נראתה. "בוא, תביא מצלמה, צלם אבי" אמר אסף תלמודי למוגרבי במאי הקליפ. "לאא... עזוב... אי אפשר..." אמר הבמאי, מה הבעיה לקחת מצלמה ולצעוד איתם? לך תדע מה יהיה שם, באת לעשות קליפ לא?.

כעבור 3 דקות של מצעד כליזמרים במעלה המדרגות של לבונטין, עמדה לה בחוץ במעגל קבוצה של אנשים שעברו מלחמות ועברו יבשות, כדי להגיע הנה, מחויכים, מביטים בלהקת אוי דוויז'ן שמתהוללת במרכז, ונזכרים בעצמם, רוקדים, מוחאים כפיים. השכנים הציצו מהמרפסות וחייכו, אנשים עצרו ברחוב, ובקור אירופאי בעיר ישראלית עמדו להם כמאה איש והתקהלו סביב החום שהפיצה המוזיקה ונטעה תקווה בלבבות היהודים מתל אביב שרק לפני שעה היו נטועים בכיסא עץ מהשטחים, קטרזיס!.

השיר הסתיים וכך מצא עצמו הקהל, מחוץ ללבונטין, הלהקה נכנסה חזרה פנימה וכל מה שנותר להם, זה ללכת הביתה. סוג של דרך גאונית, להעיף קהל מהמקום.

אני הלכתי הביתה, כתבתי את בליל המילים הזה ואז פתחתי ויקיפדיה כדי לבדוק איך קוראים לקונטרה בסיסט, זה מעניין.

תגובות