מגזין

סיכום העשור - כתבה מס' 26

אסף בן קרת ("אספסוניק") בוחר את אלבומי העשור שלו - חלק ב'

מאת אסף בן-קרת. 13-01-2010

תגיות: אלבומי העשור, sigur ros, Jay Z, Radiohead, Múm, Wilco, The Flaming Lips, Beck, Bon Iver, Queens of the Stone Age, The Streets, Gorillaz, Muse, Archive, Damien Rice, The Roots, Outkast, Baxter Dury, Missy Elliott, Bright Eyes, David Byrne, Fatboy Slim, David Bowie, Susumu Yokota, Belle & Sebastian

The Flaming Lips - Yoshimi Battles the Pink Robots - 2002 

 

Photobucket

 

היתה לי בראש פנטזיה שהייאו מיזאקי, גדול מאיירי האנימציה היפנית, יביים את הסרט על יושימי, ואילו "הפליימינג ליפס" יהיו אחראים לראשונה על פסקול סרט מנגה דובר אנגלית. אלבום עם קונספט ילדותי ומקסים, סאונד שלוקח את הפנטזיה שלו הכי רחוק שרק אפשר וצובע אותה בגווני ורוד מסטיק ובכחול זוהר. יושימי עוד תלמד קראטה ותציל את העולם מרובוטים רעים וחסרי אנושיות. האמת, אני עדיין מחכה לה.

 

 

The Streets - Original Pirate Material - 2002

 

Photobucket

 

מייק סקינר הוכיח לעולם שוב שגברים לבנים לא יכולים לקפוץ. אבל הוא גם הראה לכולם כי גם לפרחחים לבנים מבריטניה יש פה מפוצץ ג'ורה, ראש מלוכלך, חוכמת רחוב, חרמנות לא בריאה, נטייה להשמנת יתר מג'אנק פוד, ג'וינטים סוג ז', כוסיות (Birds) שלא נותנות, ביטים פסיכיים ומגניבים, חוש הומור רצחני ובעיקר פה גדול שמשמש את הטרובדור העירוני כמחאה נגד העולם.

 

 

Gorillaz - Demon Days - 2005

 

Photobucket

 

דיימון אלברן עשה בעשור הזה הכל!! פסקולים לסרטים, אופרה סינית, האלבום הטוב (והעצוב) ביותר של "בלר", סקיצות פרי מוחו הקודח, מוזיקה אפריקאית וסופר גרופ עם טוני אלן האגדי ופול סימונון האגדי עוד יותר מה"קלאש". אך כל אלה מתכווצים ליד ראסל, נודל, D2 ומורדוך - ארבעת המצוירים המופלאים פרי עטו של ג'ימי האולט, הידועים כ"גורילאז". Demon Days הוא היצירה המורכבת, העשירה, העדכנית, העתידנית והמשמעותית ביותר שלו בעשור הזה. חזון הזוי וקסום, מופרך בעיקרו וערב רב של כל מה שקורה היום במוזיקה. הוא מנצח על הכל ביד רמה ומשאיר ענן אבק סמיך מול כל יוצר אחר בעשר השנים האחרונות. איש רנסנס והגיבור הגדול של שנות האלפיים.

 

 

Muse - Origin of Symmetry - 2001

 

Photobucket

 

זה לא נגמר עד שהבחור השחיף שר. מאט בלמי מוכיח אחת ולתמיד כי ההשוואות המוקדמות ל"רדיוהד" וואנביז היו מגוחכות מלכתחילה. באלבום השני של "מיוז" הפסנתרים של רחמנינוב מרחפים באוויר, מתנגשים בדרמטיות של להקת "קווין" ובזעם הכבוש של קורט קוביין. כל זה עטוף במגלומניה חסרת בושה, ריפים שמנים, פלסטו גבוה במיוחד וחוש אסתטי מפותח יתר על המידה. פומפוזי מאוד, אבל עובד נהדר בווליום גבוה.

 

 

Queens of the Stone Age - Songs for the Deaf - 2002

 

Photobucket

 

בביתו שבמדבר, יחד עם לא מעט כימיקלים ועשבים, אך בעיקר כישרון, מוח פורה ואצבעות זריזות מאלו של השטן, ג'וש הום רקח סאגת גיטרות מהממת, חכמה, מפוכחת, רועשת, סקסית וסליזית, שנותנת בראש ולא עוצרת באדום. אלבום שגם חירשים לא יוכלו להישאר אדישים אליו.

 

 

Radiohead - Kid A - 2000 / Amnesiac - 2001

 

Photobucket

 

אחרי האזנה רצופה לשני האלבומים האלה אני כבר לא כל כך בטוח איזה אני מעדיף. מה שאני בטוח בו הוא ש"רדיוהד" היא הלהקה היחידה שתרשה לעצמה לקחת סיכון אומנותי גדול ולגרום אשמה רבה למאזינים שלה אם הם לא יתחברו למוזיקה המופלאה והבלתי אפשרית הזו. הפסדתי כמה מהלהקות הגדולות בהיסטוריה בזמן אמת, אבל לפחות אני חי בעידן "רדיוהד" כדי לספר יום אחד לנכדים. עזבו אתכם ממהפכות, צמד האלבומים האלו, לא משנה כיצד הם נשמעים, מייצגים את המהות העיקרית של רוק'נרול!.

 

 

Belle & Sebastian - Fold Your Hands Child You Walk Like a Peasant - 2000

 

Photobucket

 

סטוארט מרדוך והחבורה הגדולה שלו (כמה הם, לעזאזל - שבעה, שמונה, תשעה, עשרים??) באלבום היפה ביותר של "בל וסבסטיאן", שהוליד אחריו המון חיקויים ולהקות שלעולם לא יישמעו טוב יותר, כולל "בל וסבסטיאן" עצמם. שירי הפופ המתקתקים והמרירים שלהם, האווירה המשוחררת, הפשטות והצניעות נשמעים נהדר גם שנים טובות אחרי שיצא, באלבום שסוד הקסם שלו עדיין לא פוצח עד היום.

 

 

Sigur Ros - Agaetis Byrujn - 2000 / Takk.. - 2005

 

Photobucket

 

אני מנסה בכוח להיזכר מה עלה לי בראש כשהקשבתי ללהקת הג'יבריש האהובה בפעם הראשונה (מבלי להיגרר לתיאורי קיטש של פיורדים, קרחונים, כלבי ים ושאר השטויות נוסח איסלנד). זה לא באמת משנה. הסאונד של ההרכב הזה כל כך מיוחד, עמוק, חודרני, ממכר ומכשף. האלבום השני והמפורסם שלהם הביא בשורה חדשה ומרעננת לעשור הזה. האלבום Takk.. הוא פאר היצירה שלהם עד היום. חפשו גם את הדי.וי.די הכפול והמושלם.

 

 

Wilco - Yankee Hotel Foxtrot - 2002

 

Photobucket

 

אלבום גדול באמת עם סיפור סינדרלה על אלבום שונה ואמיץ שכמעט אף לייבל לא היה מעוניין בו. ג'ף טווידי כותב כאן את השירים ההזויים והחדים ביותר בקריירה שלו, נוסק לגבהים יצירתיים מרשימים במיוחד, נשמע קודר וכואב מתמיד, והלהקה מנגנת כאילו החיים שלה תלויים על חבל דק. קלאסיקה אמריקאית.

 

 

Damien Rice - O - 2003

 

Photobucket

 

הקול המופלא של רייס, הליווי המינורי והמשמעותי של ליסה הניגאן, הכתיבה האישית והכנה וכמובן הביצוע הכל כך פשוט וישיר, יוצרים יחדיו את אחד מהאלבומים המרגשים של העשור, אלבום שיכתיב כיצד צריכים להישמע אלבומי סינגר-סונגרייטר בעתיד.

 

 

Archive - You All Look the Same to Me - 2002

 

Photobucket

 

השיר הפותח Again, על כל 16 הדקות שלו, הוא אחד מהקטעים המרשימים והמדהימים ששמעתי בחיי. אחר כך האלבום ממשיך לחפור בור שכולו עגמומיות קודרת, עצב כבוש וזעם מתפרץ. ל"ארכייב" אין מבנה שירים קבוע. יש להם סיפורים מוזיקליים, כל אחד מהם מתבשל לאט, מתפתח לכיוונים מפתיעים ומקבל טיפול ייחודי. אין זמן קצוב לשירים, אין חלל מטפיזי בו נוצר האלבום. יש שיגידו "פינק פלויד" החדשים. זו לא תהיה טעות, אך בהחלט כינוי מעליב. הייתי מסתפק בתואר - אחת הלהקות הטובות ולא מוערכות דיין בעולם. איך זה נשמע?.

 

 

Baxter Dury - Len Parrot's Memorial Lift - 2003

 

Photobucket

 

אלבום שקט ומופנם, עצוב ודמיוני של בקסטר דיורי, בנו של כהן הפאנק הגדול איאן דיורי. בניגוד מוחלט לאביו, דיורי הצעיר שר כאילו מעולם לא בילה בכדור הארץ. העולם שלו כל כך מרוחק מהמציאות, שהוא ככל הנראה חי בפלנטה אחרת. האווירה סופנית, הדמויות המשונות שלו אבודות בחלל בדיוק כמוהו, אך באותה עת יש משהו מאוד מרומם באלבום הזה.

 

 

The Roots - Game Theory - 2007

 

Photobucket

 

האלבום הנגיש ביותר של "הרוטס", ככל הנראה אחד מהמסחריים שבהם, אך יש בו את העיסוק ברפש האורבני ובפוליטיקה האמריקאית המושחתת, וזעם רב על תקשורת ההמונים המכלה וההגמונית. אלבום חד כתער ומוגש במצב צבירה קול!.

 

 

Outkast - Speakerboxxx/The Love Below - 2003

 

Photobucket

 

אנטואן פאטון ("ביג בוי") ואנדראה בנג'מין ("אנדרה 3000") באלבום שחוצה כל גבול אפשרי בהיפ-הופ ובכלל. כל אחד מהם נמצא בתנופה שלא תיאמן, כל אחד שונה כל כך מהשני, ועדיין זה אלבום של צמד גאונים שלא יודעים פספוס מהו. "ביג בוי" נשמע כאילו חשב כמה שנים קדימה איך הראפ צריך להישמע בעוד עשור: הוא משומן היטב, חלקלק ויודע לספק את הסחורה. "אנדרה" לעומתו רוקח אלטר אגו שנע בין פרינס, ג'ורג' קלינטון ודיוויד בואי, ויוצר אלבום פסיכדלי, רב גוני וצבעוני ביותר. שניהם שנונים ומוכשרים כשד.

 

 

Jay Z - The Blueprint, Vol. 1 - 2001

 

Photobucket

 

אין ראפר שעבד כל כך קשה בעשר השנים האחרונות, אין מישהו שהפיק כל כך הרבה, אין אמן שהמשיך להקליט ללא הפסקה ואין מישהו שנשמע כה עשיר כמוהו. הרבה אלבומים משובחים יצאו תחת שרביטו של ג'יגה, אך ה-Blueprint הראשון פשוט מתעלה על כולם. האלבום השחור שלו מעולה גם הוא.

 

 

Missy Elliott - So Addictive - 2002

 

Photobucket

 

מיסי הקטנה גדולה יוצרת אלבום פיצוצי, מקפיץ, חדשני, מרתק, מופק לעילא על ידי טימבלנד המוכשר ומבוצע ללא כל פחד או מעצורים. האנרגיות שהיא משדרת חיוביות ומרוממות וכל שיר נוטף סקס עסיסי ומלוכלך, כמעט מבלי לנבל את הפה. מלכה!.

 

 

Fatboy Slim - Halfway Between The Gutter & The Stars - 2000

 

Photobucket

 

"המוזיקה המטומטמת שלי התאימה לאמריקה המטומטמת", כך הסביר נורמן קוק את ההצלחה שלו אי שם בשנות ה-90. בתחילת העשור הנוכחי הוא לכאורה רוקח את כל הסמפולים והגימיקים הרגילים שלו, שהפכו אותו למגה-סטאר די.ג'יי, אך יש שינוי מהותי באלבום האולפן השלישי שלו. הוא הרבה יותר רציני, הרבה יותר מפוקס ובנוסף למשחקים הרגילים הוא מארח את מייסי גריי לשני קטעים מעולים ואת בוטסי קולינס האגדי ל Weapon Of Choice, שהופך מאוחר יותר לקליפ בלתי נשכח של ספייק ג'ונז עם כריסטופר ווקן רוקד בשיא הקוליות במלון נטוש. ביג ביט הכי ביג טיים שיש.

 

 

Bright Eyes - I'm Wide Awake It's Morning - 2005

 

Photobucket

 

לקראת סוף העשור הפך קונור אוברסט מכישרון מבטיח תוצרת נברסקה לניג'ס לאומי ובכייני תושב ניו יורק. אבל בדרך הוא הביא לנו את האלבום הזה שכתוב, מוגש ועשוי ללא חת וללא פגמים. הכתיבה נכונה, השירה מצויינת, אמילו האריס מתארחת ואוברסט מעולם לא נשמע כה בוגר וממוקד. כל מה שעשה אחר כך נופל מהרמה הזו בהרבה.

 

 

Mum - Finally we are No One - 2002

 

Photobucket

 

עוד פלא איסלנדי שכיף לנגן בווליום גבוה בחושך. בעולם בו יש יערות עבותים ופיות, נו טוב, וגם פיורדים, קרחונים ואריות ים, נמצאת הממלכה האבודה של Mu'm שלא נשמעת כמו שום דבר אחר ביקום. השירה של התאומות הקטנות (שכבר עזבו) יחד עם המוזיקה המאוד נעימה ומסתורית יוצרים אלבום יפהפה במיוחד, עדין ושברירי. 

 

 

Susumu Yokota - Symbol - 2005

 

Photobucket

 

האמן היפני הזה עבר בעשרים השנים האחרונות את כל מחוזות האלקטרוניקה האפשריים, והוא אחד מהיוצרים המיוחדים והאהובים עלי בעולם. Symbol הוא אלבום בו יוקוטה מסמפל מוזיקה אלקטרונית על יצירות קלאסיות עדינות ונוגות. אלוהי.

 

 

David Byrne - Grown Backwards - 2004

 

Photobucket

 

שנים רבות אחרי עידן "טוקינג הדס", דיוויד ביירן הוא עדיין יוצר רלוונטי ומרתק. הקול שלו נשמר כראוי ומוחו הפורה לא מפסיק לעבוד ולחפש הרפתקאות מוזיקליות. האלבום הזה חף מכל ההרפתקאות והניסויים שעשה במשך השנים. זה דיסק של איש שכבר צבר קילומטראז' עצום בחייו ולא צריך להוכיח דבר לאיש. החובה היא שלנו לגלות שהוא עדיין קוסם.

 

 

David Bowie - Heathen - 2003

 

Photobucket

 

בניגוד לדיוויד הקודם, הדעות לגבי דיוויד בואי הנוכחי חלוקות יותר. אין ספק שאת שנות השיא שלו כבר עבר מזמן, אך יוצר בסדר גודל חשוב שכזה לא צריך לדפוק חשבון לאף אחד גם הוא. 25 שנה אחרי Low הוא פוגש שוב את המפיק טוני ויסקונטי, שעבד עמו על האלבום ההוא, ויחד הם רוקחים אלבום נהדר וחזק, ללא ספק הטוב ביותר של בואי זה שנים.

 

 

Beck - Sea Change - 2002

 

Photobucket

 

אין ספק, האלבום המושלם ביותר של בק. במקום האקלקטיות, שמחת החיים, כושר ההמצאות שלו, השטותניקיות והגאוניות, אלבום חשוף וכואב שמראה לנו צד אנושי ביותר ופגיע. הלב המדמם של בק ממשיך לכאוב גם היום. אלבום פרידה שמסוכן לבריאות, כזה שקשה איתו ובלתי אפשרי בלעדיו.

 

 

Bon Iver - For Emma, Forever Ago - 2008

 

Photobucket

 

שברון לב מבחורה שעזבה, להקת ילדות שהתפרקה ומחלה משונה בכבד שלחו את ג'סטין ורנון לבקתת עץ מבודדת, אי שם במעבה יער בוויסקונסין, לשלושה חודשים בהם הביא לאוויר העולם את האלבום המופלא והעצוב הזה. מסוג האלבומים שמגיעים משום מקום ולא ברור איך אף אחד לא חשב על זה קודם. מאוד יפה.

 

 

Hedwig & The Angry Inch - O.S.T - 2001

 

Photobucket

 

הנזל היה ילד עם נטיות קצת נשיות בגרמניה של שנות השמונים, טרם נפילת החומה, עד שפגש בלותר, חייל אמריקאי, התאהב, עבר ניתוח לשינוי מין כושל שהשאיר שארית עצבנית באיבר וחזר עם אהובו לארצות הברית בתור הדוויג. לותר זרק את הדוויג לקיבינימט והשאיר אותה בודדה. בינתיים הדוויג כבר התאהבה בטומי הביישן, שזרק אותה אף הוא, גנב את שיריה והפך לרוק סטאר. מאז, הדוויג מסתובבת עם להקתה בבארים מעופשים ברחבי המדינה ומספרת את הסיפור המוזר שלה. הסרט היה בינוני מאוד, אבל הפסקול הוא לא פחות מגאונות לשמה, קונספט עקבי ומקסים, שירי רוק משובחים והדוויג אחת, אשת ניגודים של העולם הגדול ורוק סטאר הרבה יותר זוהרת ממה שתיארה אי פעם. ג'ון קמרון מיטשל מופיע כהדוויג וביים את הסרט על פי מחזה אוף-ברודווי של סטיבן טרסק. כמה שנים לאחר מכן הוא הביא לנו את Shortbus, שהפסקול שלו נפלא לא פחות.

 

שיהיה לנו עשור עתידני ומשגע לפחות כמו האחרון.

 

 

 

לכתבה מס' 1 - סיכום העשור של זיו לודה

לכתבה מס' 2 - סיכום העשור של שרין לוי

לכתבה מס' 3 - סיכום העשור של אמיר עטר

לכתבה מס' 4 - סיכום העשור של חן ינוביץ'

לכתבה מס' 5 - סיכום העשור של DJ קלאצ'יק

לכתבה מס' 6 - סיכום העשור של עופר רגב

לכתבה מס' 7 - סיכום העשור של סער גמזו

לכתבה מס' 8 - סיכום העשור של טל בן-ברוך

לכתבה מס' 9 - סיכום העשור של אביטל לביא 

לכתבה מס' 10 - סיכום העשור של ניר גורלי ועמית קלישר 

לכתבה מס' 11 - סיכום העשור של תמי ביברינג 

לכתבה מס' 12 - סיכום העשור של גלית גרינר - חלק א'

לכתבה מס' 13 - סיכום העשור של גלית גרינר- חלק ב'

לכתבה מס' 14 - סיכום העשור של יונתן גרוסמן

לכתבה מס' 15 - סיכום העשור של אורלי נקלר

לכתבה מס' 16 - סיכום העשור של אודי ניב

לכתבה מס' 17 - סיכום העשור של רוני פיאלקוב ("Wannabeats")

לכתבה מס' 18 - סיכום העשור של דן זוארץ - חלק א'

לכתבה מס' 19 - סיכום העשור של דן זוארץ - חלק ב'

לכתבה מס' 20 - סיכום העשור של גיל מטוס

לכתבה מס' 21 - סיכום העשור של יבגני צ'רטקוב

לכתבה מס' 22 - סיכום העשור של חן הרלב

לכתבה מס' 23 - סיכום העשור של נתנאל שרצר

לכתבה מס' 24 - סיכום העשור של רודי קיסלר

לכתבה מס' 25 - סיכום העשור של אסף בן קרת - חלק א'

 

לכל כתבות אלבומי העשור של שדרני קול הקמפוס ב-NRG מעריב

לכתבות נוספות של שדרני קול הקמפוס ב-NRG מעריב

 

 

 

 

 

תגובות