מגזין

משולש ירושלמי

ארבעה גברים, אישה וגיא כהן אחד בחוויה מתקנת בהופעתם של יהוא ירון, רות דולורס וייס והאחים רמירז

מאת גיא כהן. 27-12-2009

תגיות: האחים רמירז, רות דולורס וייס, יהוא ירון

משולש ירושלמיצילום: קול הקמפוס

אחד הדברים שעשו את פסטיבל אינדינגב כל כך טוב וכל כך מיוחד פרט לכך שהביאו אומנים מעולים, היתה העובדה שנעשו שילובים בין יוצרים שונים, מה שיצר הרבה הופעות חד פעמיות ומפגשים מוזיקלים מרתקים.

הקומבינציה שהכי חיכיתי לה הייתה של יהוא ירון (רמירז), רות דלרוס וייס (רמירז) והאחים (רמירז). איתרע מזלי והיום השני של הפסטיבל היה חם לוהט ולח ועשה לי פלאשבקים לימי הטירונות הלא עליזים שלי שבהם חיפשתי מחסה מהחום האיום של הדרום. זה התחיל בהשכמה עם השמש והמשיך דרך סאגת בניית הציליה למאהל וכשסוף סוף הגיעה ההופעה המצופה לא יכולתי לעמוד בזה יותר. למרות שההופעה נשמעה מעולה, נטשתי את המתחם, נכנסתי למזגן המפנק ברכב ורכבתי לעבר המקלחת..

את גודל הפספוס, עיכלתי בימים שאחרי ההופעה כשקראתי את הביקורות וראיתי קטעי וידאו מהופעה .

 

אז גמלה בליבי ההחלטה שאני חייב חוויה מתקנת שתשלים את ההופעה המפוספסת, מה שהביא אותי לצוללת הצהובה להופעה המשותפת של משפחת רמירז המורחבת.

ההופעה ענתה (כמעט) על כל הציפיות שתליתי בה. זה נפתח עם ביצוע חד ועוצמתי של יהוא ירון לשירו של יענקל'ה רוטבליט- "במקום חוברת לזכרו". אחר כך יהוא המשיך לעוד שירי בלוז על הקונטרה בס שהשאירו אותי עם פה פעור. ברגע שהוא ירד אמרתי לעצמי: יותר טוב מזה לא יהיה לך הערב. ואז עלתה לבמה רות דולורס וייס, שפתחה בשירת אקפלה שכמעט הפילה את החומות,  והמשיכה בעוד כמה שירים מהרפרטואר הפנטסטי שלה. אם יש לי סייג מהערב הזה, זאת ההרגשה שלא שמעתי מספיק מרות דולורס וייס. דווקא בערב שכולל ארבעה גברים על הבמה הייתי בטוח שהאישה היחידה תקבל יותר זמן במה וחבל שזה לא קרה.

חשוב לציין שהמופע נבנה מעולה, ההתחלה הנשכנית עם הבלוז של יהוא ירון ולאחר מכן התחממות עם רות דולורס וייס, כאשר מדי פעם עוזי רמירז קופץ לנגן ועושה מין טיזינג להמשך הערב. או אז הקצב מתגבר ועולה לבמה להקת הוייב והאמת - האחים רמירז. הקהל היה כל כך חרמן על הלהקה, עד כדי כך שעוד לפני שהתו הראשון נוגן הרגליים כבר התחילו לזוז והשורות הראשונות החלו לקפוץ כמו אוהדי בוקה בדרבי. אני לא מכיר עוד הרבה להקות שכל הופעה שלהם הופכת למסיבה Fאנקית משובחת. בשלב מסוים החברים מתחילת הערב הצטרפו באלגנטיות לרמירזים והמסיבה נמשכה כשבין השירים שלהם הם ניגנו קאוורים לבוב דילן ולביטלס וגרמו לקהל לזמר בצורה בלתי נשלטת.

בסוף הערב אותו טקס ידוע מראש - הלהקה יורדת , הקהל מוחא כפיים , הלהקה חוזרת לתת עוד נאמבר. הערב היה צריך להסתיים  אחרי ההדרן הראשון עם הביצוע הנהדר של Set  My Soul Free שבסופו כל הקהל שר ביחד. אחרי שהשיר הסתיים אף אחד לא רצה ללכת הביתה והקהל התחנן לעוד שיר, החברים חזרו אבל נגמרו להם השירים, וכדי לספק את דרישות הקהל הם חזרו על שני שירים שכבר נוגנו, מה שהוריד לי את רמת האנרגיה הגבוהה שהייתי שרוי בה בסוף ההדרן הראשון. בעיני עדיף להשאיר את הקהל מתחנן לעוד .

 

תגובות

  • מסכים איתך בהחלט

    *היו צריכים לרדת אחרי ההדרן הראשון *היו צריכים לתת עוד רות ההבדל בין ההופעה בי-ם להופעה בנגב (ממנה לא כל כך התלהבתי) הוא שבצוללת ראינו הופעה בנויה כמו שצריך. קודם יהוא אח"כ רות, אח"כ רמירז, אח"כ כולם. עובדה זו מנעה נפילות מתח מבאסות. חוץ מזה, איזו ציליה, הא?

    גורלי, 27-12-2009 12:26

  • אכן...

    להקת וייב ואמת :) הופעה אדירה!! רות הייתה נהדרת, ואכן הייתי רוצה עוד ממנה אבל כוכב הערב היה ללא ספק עוזי רמירז...איזה גיטריסט!!! מלך!

    חאתול, 27-12-2009 12:52

  • ציליה שעוד ידברו עליה רבות

    תודות

    גיאכו, 28-12-2009 18:10

  • ELMDmVEUbluJlJn

    With the bases loaded you struck us out with that anwesr!

    Diandra, 22-08-2011 03:04