מגזין

סיכום 2009 - היפ הופ חלק א

קול הקמפוס ו-nana10 מסכמים את השנה בסדרת כתבות. והיום: ליאור שיינברגר ונתי חסיד ("כבשה שחורה") על אלבומי ההיפ הופ של השנה. חלק ראשון

מאת ליאור שיינברגר, נתי חסיד. 23-12-2009

תגיות: Krizz Kaliko, Drake, Bike For Three!, Q Tip, Leaf, Mos Def, Camp Lo, K'naan

 photobucket

מאת ליאור שיינברגר ונתי חסיד

 

כשהתחלנו לערוך את סיכום שנת 2009 במוזיקה השחורה הבנו שמישהו טעה. הרי כל מי שמכיר אותנו נדרש לשתי אמיתות פשוטות: הראשונה - אנחנו דבילים. השניה - אנחנו בקושי מסוגלים להחליט מה יהיה השיר הבא שננגן בתכנית, כך שלתת לנו אחריות עצומה שכזו חייבת להיות שגיאה.

שנינו מסכימים על דבר אחד: כשהמוזיקה טובה, היא טובה ולא משנה היכן היא נוצרה כך שהחלטנו להציג כאן בפניכם מספר אלבומים שיצאו השנה והצליחו להשאיר עלינו רושם. כולם, טובים יותר או פחות יאוזכרו בצירוף דירוג הפעיות המיוחד של 'כבשה שחורה', דירוג זה אינו מעיד על טיבו של האלבום (אנחנו שונאים דירוגים) אלא על מצב הרעב שתקף אותנו במהלך כתיבת שורות אלו והוא נע בין פעיה אחת ("עדיף ללעוס דשא") לחמש פעיות ("זהו, נשברתי בוא לאכול שווארמה").  

K'naan - Troubadour

כבר לא בדיוק צריך לפשוט את היד. ק'יינאן  

  

הנה אלבום שבאמת מצליח לעשות את העבודה. עם אירוחים מפתיעים של קירק האמט (מטאליקה!), מוס דף, צ'אלי טונה (ללא ספק הראפר עם הקול הכי דומיננטי בשכונה, יוצא Jurassic 5 תנצב"ה), דמיאן מארלי ואחרים, מצליח ק'יינאן להעביר את המסרים שלו בצורה חדה וברורה. ק'יינאן, שסיפור חייו המורכב מתחיל בסומליה, עובר דרך רחובות ניו יורק ומסתיים בקנדה, מצליח, ממש כמו טרובדור אמיתי, ליצור שיר אהבה גדול ושלם, בין אם בגעגועים למולדת הישנה בקטע "Somalia" ובין אם על ידי המחשת המצב הקיים באמריקה העכשוית בקטע "America" (שללא ספק זוכה בתואר הקטע הטוב באלבום).

גם כשהוא שר על הרע והמכוער, גם כשהוא מספר איך נאלץ לחיות מנדבות בתקופה לחוצה כלכלית, הוא עדיין מצליח להעביר את המסרים שלו עם חיוך. בכלל, בשנים האחרונות ק'יינאן הוא סוג של כוכב עולה, עם פלואו שמאוד מזכיר את מוס דף.

ציון: 4.5 פעיות ("בהחלט מעורר תיאבון")  

Camp Lo - Another Heist

תרימו את הידיים, זה... טוב מאוד! קאמפ לו  

תארו לכם צמד ראפרים שמבסס את כל הסטיילינג שלו על סרטי פשע ישראלים דוגמת "מתחת לאף" - איזה מגניב זה היה יכול להיות, אה?אז לאמריקנים יש כזה צמד: קאמפ לו, שהשורש שלהם נטוע חזק בסרטי הבלקספלויטיישן משנות השבעים: אפרו ענק, מעילי עור, בחורות סקסיות שיודעות ללכת מכות ואווירה כללית של Fאנק עצבני. ב-1997 הם הוציאו אלבום מצוין בשם "Uptown Saturday Night" שזכה ללא מעט שבחים, רבים מהם בזכות הראפ החלקלק של סאני צ'יבה וגוצ'י סווייד וגם בזכות עבודת ההפקה הנפלאה של סקי (שהפיק שנה לפני כן את הקלאסיקה של ג'יי זי "Reasonable Doubt" ).

צריך ללמד בבתי הספר את הכימיה שיש בין צמד הגיבורים הללו, תערובת הכריזמה המתפרצת והקול של צ'יבה יחד עם הפלואו והדיוק של סווייד יוצרת פיצוץ של חומרים. הם מתחלפים אחד עם השני על המיקרופון ותופרים שתי וערב של שירים מגניבים שכיף להאזין להם. לחבר'ה האלה יש שפה משלהם, עמוסה בסלנג מהסבנטיז ולפעמים קצת קשה להבין על מה הם מדברים, אבל זה לא משנה כי הם באו לשדוד לנו את האוזניים, והמרוויחים העיקריים מכך הם המאזינים. ציון: 4.5 פעיות ("עזרא, שים לי כבש על האש, הבטן מכרכרת")  

Mos Def - The Ecstatic

גם גאון הדור מאדליב בא לעזור. מוס דף  

"The Ecstatic" הוא אלבום מופת שמוכיח אחת ולתמיד כי מוס דף הוא עדיין בחור בעל מגע זהב. בין אם מדובר בקולנוע ובין אם מדובר במוזיקה, הוא מסוגל לשחק במגרש של הגדולים בלי שום בעיה.

מה שהתחיל כגאונות באלבום הבכורה, "Black on Both Sides", עדיין מצליח לחדש היום. הקסם של דף טמון בעובדה המאוד פשוטה שהוא לא מעתיק נוסחה ישנה אלא ממציא אותה מחדש בקווים כלליים ונותן למאזין אלבום שכולו חוויה ורגש. ארבעה שירים באלבום הזה הופקו על ידי מאדליב וכל אחד מהם הוא יצירת מופת בפני עצמו, בעזרת טקסטים חכמים ומדויקים על גבול הפואטיקה ופלואו שהופך לאינסטרומנטל שמתנגן עם המוזיקה בהרמוניה מושלמת, אפשר לקבוע בוודאות שמוס דף המציא השנה מחדש את המושג 'ראפ'.ציון: 5 פעיות ("וואלה זה יושב טוב בבטן")  

Leaf - Rooted From Within

אתם בכלל הבטחתם יונה. leaf  

 אנחנו לא תמיד מסתדרים עם טריפ הופ, אבל כשסטיב ויק, מי שנחשב לאחד ממפיקי המוסיקה היותר מבריקים הוציא את האלבום המיוחד הזה, אין ברירה אלא להכנע לקצב והתחיל להזיז את האגן בתנועות לא רצוניות. מדובר באחת היציאות היותר מגניבות השנה ומפתיעה העובדה שהוא לא חדר קצת יותר לעומק התודעה הקולקטיבית אלא נשאר איפשהו בשוליים. ויק מצליח למהול שלל סגנונות שנעים על הגבול הדק שבין אלקטרוניקה, היפ הופ, טריפ הופ פ'אנק וסול - לבלילה אחידה שתופסת את הקשב אצל המאזינים מבלי לפגום בקצב המשובח, מה שמזכיר שאפשר לעשות מוסיקה טובה גם בלי לכוון למכנה המשותף הנמוך ביותר.ציון: 4.5 פעיות ("אכפת לכם להפסיק לדבר על אוכל?")  

photobucket

 

Q-Tip - Kamaal The Abstract

עדיין אופטימי. קיו-טיפ  

פתאום כל הראפרים רוצים לשיר. אם לא ניקח בחשבון את לוריין היל וסי-לו, שתמיד זגזגו בין שני הכובעים, אפשר לומר שהתופעה התחילה ב-2003 עם "The Love Below" של אנדרה מאאוטקאסט, המשיכה לקנייה ווסט והאוטוטיון שלו ועברה בשנה האחרונה לשני הסופרסטארים בהתהוות - דרייק וקיד קאדי.

אז זהו, שאי שם בשנת 2001 הראפר עם הקול הכי חמוד בעולם, קיו-טיפ, הקליט אלבום שבו הוא שר ומתפרע מוזיקלית לכיוונים שאמנם נוגעים בהיפ הופ, אך גם רחוקים ממנו בהרבה. חברות התקליטים עשו כמנהגן ולא נתנו לטיפ לשחרר את האלבום, הרי מי ירכוש אלבום של ראפר ששר? תספרו את זה לאנדרה. בקיצור, השנים עברו והאלבום (שעד אז הסתובב לו בצורה לא רשמית רק ברשת האינטרנט) שוחרר סוף סוף בצורה רשמית.

קיו-טיפ רצה להראות באלבום הזה כמה הוא אוהב מוזיקה - יש כאן מעט מאוד ראפ והרבה מאוד רגעים אינסטרומנטלים של ג'אם סשן בין אחלה נגני ג'אז (שניים מהנגנים הקבועים של מיילס דייויס בין השאר) ב"Do You Dig U" למשל. קטע כמו "Blue Girl" מתחיל עגום ונוגה והופך לבריזה של פסנתר שמנגן לו עד שהשיר יוצא החוצה ומנמיך את עצמו באיטיות כשפתאום הראפ הקטוע של טיפ נכנס בחזרה ומעיף את השיר ישר למעלה יחד עם כל הכלים החיים.

לא בטוח שחובבי ראפ "טהור" יאהבו את האלבום הזה כי כמו חברות התקליטים דאז - הם פשוט יחשבו שהוא מוזר מדי ויפספסו את המורכבות המוזיקלית, אפשר להגדיר אותו כאלבום ג'אז פ'אנקי עם ראפר אחד במרכז שבעצם יודע לשיר מצוין וכמו תמיד - יש לו הרבה מה להגיד על החיים האלה.

ציון: 4.5 פעיות ("אז מה קורה עם הבשר ההוא?")  

 

Bike For Three! - More Heart Than Brains

מי בכלל שומע ראפרים מקנדה בבלגיה? בייק פור ת'רי  

את באק 65 שיינברגר מהלל כבר שנים בזמן שחסיד צועק עליו להחליש. ובכן, לא עוד! מהרגע שיצא האלבום הזה (שזכה לאינספור השמעות אצלנו בתכנית), אפילו הוא לא יכול היה להתכחש לעובדה שמדובר ביציאה מגניבה לאללה. הראפר הקנדי ("מי שומע בכלל ראפרים מקנדה?" צעק חסיד) הכל כך מוכשר הזה משתף כאן פעולה עם המפיק הבלגי "Greetings From Tuskan" (שעונה לשם הפשוט: Joëlle Phuong Minh Lê) ויחד הם יצרו אלבום היפ הופ בועט שעטוף כולו בהפקה אלקטרונית מדויקת.

ב-2007 נכנס הקנדי לעמוד המייספייס של מפיק האלקטרוניקה הבלגי והשניים החלו לנהל תכתובת אלקטרונית שכללה החלפת סקיצות, דגימות והקלטות שהובילו בסופו של דבר ליצירת האלבום השלם הזה - מבלי שהשניים ייפגשו ולו פעם אחת פנים מול פנים. הריחוק הזה עשה לתהליך היצירה רק טוב: דיבורים רובוטיים מוזרים לצד מקצב אלקטרוני מונוטוני כשעל כל אלו מנצח הראפ החד והצלול של באק 65 מסוגלים לחדור גם לעור התוף הקשה ביותר ואילו קטעים כמו "MC Space" שמזכירים ראפ אולדסקולי משנות השמונים לוקחים את המאזין למסע נוסטלגי היישר אל העבר עם זריקה ישירה של קצב עמוק לתוך הורידים.

היינו מסכמים, היינו נותנים ניקוד, אבל חסיד כרגע חווה משבר זהות ופתאום הבין שהוא אוהב היפהופ קנדי אז סיכום משוקלל יגיע מיד.  

Drake - So Far Gone

רגע רגע רגע, מה זאת אומרת הוא שיחק בדגראסי? דרייק  

 זוכרים את "דגראסי"? איך אפשר לשכוח את דרמת בית הספר האגדית שליוותה את חיי ילדי האייטיז בישראל. אבל האם ידעתם שנוצרה גם סדרת המשך בשם "דגראסי - הדור הבא"? ובכן, בסדרה שיחק בחור צעיר בשם אוברי דרייק גראהם ונכון להיום, בגיל 23, עם שלושה מיקסטייפים שיצאו תחת שמו ומחמאות מכל השמות הגדולים בתעשייה - מדובר באחד הראפרים המבטיחים (והמקיימים) בעולם. ראפר קנדי ששיחק בדרמת טלוויזיה, איפה הימים שבהם ראפר היה צריך לחטוף תשעה כדורים ולשרוד כדי שמישהו בכלל יסתכל לכיוון שלו?

דרייק הוא זמר עם קול קטן ומלטף והרבה נוכחות ורגש בשירה שלו אבל לפני הכל הוא גם ראפר, שנשמע כמו הכלאה בין קנייה ווסט וליל וויין. הטקסטים שלו כנים, מלאים בחוכמת חיים לא אופיינית ובחורות עם לב שבור, לא סתם קוראים לו "הארטברייק דרייק".

עושה רושם שאלבום האוטוטיון של קנייה שכולל את אותו לב שבור השפיע עמוקות על דרייק כי ב-"So Far Gone" שמתפקד בתור המיקסטייפ השלישי שלו, בין כל השירים המקוריים יש כאן גם לא מעט הפקות שנלקחו ממקום אחר אבל דרייק והמפיק שלו, אוקטובר, נתנו לכל שיר את הסאונד הייחודי שעוטף את המיקסטייפ - שילוב של חללים ענקיים, צפצופים מנותקים ובאסים עמומים.

לסיכום: המיקסטייפ הזה (הוא אפילו לא אלבום!) שיצא בפברואר בעזרת דחיפה קטנה מהבוס שלו - ליל וויין - העיף את דרייק למעמד של כוכב. יהיה מעניין לראות היכן הוא ינחת, אבל נכון לרגע זה - השמיים שייכים לו...

ציון קנדי משוקלל: 9 פעיות ("שיחקו אותה הקנדים האלה - עכשיו אוכלים סביח")  

Krizz Kaliko - Genius

"אחי, תחזיק לי שניה את הטק-ניין". קריז קאליקו  

נכון שלכל ד"ר פרנקנשטיין יש מין איגור כזה? אחד שעושה את כל העבודה השחורה ומעולם לא מקבל קרדיט או גמול כלשהו מלבד יחס מחורבן מהמאסטר? מסתבר שבעולם הראפ קיימת בדיוק אותה תופעה רק ששם קוראים להם Weed Carriers - אלה שיחזיקו לראפר הנערץ את הגאנג'ה/כלי הנשק ויקבלו את העונש במקרה שהמשטרה תחליט לבקר ובתמורה, אותם חבר'ה יכולים לזכות בהופעת אורח בשיר מעפאן של הבוס הגדול (הדוגמא המושלמת היא ממפיס בליק לג'יי זי).

למרות ההתחלה הדומה, כריסטופר ווטסון, הידוע גם כקריז קאליקו, זמר וראפר עם כישרון אדיר, עבד עם הראפר החביב עלינו Tech N9ne. תחילה תרם קאליקו קולות רקע באלבום אחד ומשם התקדם לפזמונים שלמים והופעות אורח באלבומים שלאחר מכן. ככל שהזמן עבר הוא הפך ליד ימינו של טק ניין. עברו הימים וטק מתחיל לקבל את הכבוד המגיע לו, ומאחר ומדובר בבוס עם לב מזהב, הוא נתן לקריז להוציא אלבום ראשון - "Vitaligo" - ובאלבום הזה הוכיח קריז שהוא ממש לא הסייד-קיק הטיפוסי - אלא בעל כישרון משלו.

השנה שחרר קאליקו את אלבומו השני כשהסינגל הראשון מתוכו, "Misunderstood", לוקח את קאליקו למחוזות של Gnarls Barkley. יש שם רגעים מצוינים כמו "Bi-Polar" המתעמת מול ניסיון התאבדות בצורה תיאטרלית או "Get Off" שבו קריז גורם למנטור טק ניין לשיר (כן, לשיר) - התוצאה קורעת.

ציון: 3.5 פעיות ("התיאבון שלנו רק נפתח")

 

הצביעו לאלבומי השנה שלכם

 תוצאות הבחירות שלכם יעלו במשדר סיכום חגיגי בן 3 שעות, בהשתתפות עורכי ערוץ התרבות של nana10,  שישודר ביום חמישי, 31.12.09 החל מהשעה 17:00.

כתבות סיכום שנה ב-nana10

כתבות סיכום שנה נוספות:

ההופעות הטובות של השנה

 הסיכום של אספסוניק

הקליפים של השנה

אלבומי הבכורה של השנה

בלגן בבלקן

שובם של זקני השבט

האלבום המפוספס של השנה

סיכום השנה באלקטרוניקה

photobucket

 

 

תגובות