מגזין

סיכום 2009 - הקליפים של השנה

קול הקמפוס ו-nana10 מסכמים את השנה בסדרת כתבות. והיום: עמרי רוזן (nana10) על הקליפים המדהימים של השנה.

מאת קול הקמפוס. 20-12-2009

 

photobucket

 מאת: עמרי רוזן

Grizzly Bear - Two Weeks

במאי: גייב אסקו

כמו תום יורק הטובע בקליפ ל"No Surprises" של רדיוהד, שסיפק אילוסטרציה מבריקה לתחושת המחנק שליוותה את המוזיקה, כך גם הראשים של חברי גריזלי בר בקליפ ל"Two Weeks" מתמלאים באור בוהק ומתפוצצים, כאילו לא מסוגלים להכיל את היופי.

כל זה היה יכול להיות קצת נרקיסיסטי ובנאלי, אבל הבחירה לגרום לראשים שלהם להיראות כמו תפוחים מצופי שעווה עם עיניים גדולות כמו של חתול בסדרת אנימה מדגישה את האלמנטים ההרסנים והמעוותים של היופי הזה - שנוכחים כל כך במוזיקה של הלהקה.

 

Electric Six - Body Shot

במאי: נביל אלדרקין  

מה אפשר לומר על קליפ כזה? אפשר אולי לומר שהוא עושה את כל מה ש"Danger! High Voltage" רצה לעשות אבל לא העז. אפשר אולי לומר שזו הגשמת כל הפנטזיות המיניות של הסולן דיק ולנטיין, שמגבה את השם שלו במראה פורן-סטארי מושלם, כולל שפם מודבק שנופל בתזמון קומי מדויק.

אפשר גם לומר שזה בוודאות הקליפ הכי מצחיק של השנה, ואחד המצחיקים שנעשו אי פעם, אבל העובדה שכמעט אין פריים אחד בקליפ שאין בו לפחות חמש זוגות שדיים אומרת את הכל במקומינו. מה שבטוח, חשוב לומר שלא כדאי לצפות בקליפ הזה כשאתם בעבודה.

 

El Perro Del Mar - Change of Heart

במאי: פיליפ נלסון

El Perro Del Mar, "הכלב מהים" בתרגום מספרדית, הם לא להקה מעניינת במיוחד, לפחות אם מתעלמים מהשם. גם השיר עצמו, סוג של דיסקו רך ואיטי שנשמע כאילו נכתב בתור מוזיקת רקע לחנות סקס יוקרתית, לא נחרט בזיכרון. למרות זאת, הקליפ המבריק שלו צורב אותו בתודעה.

מדובר בסך הכל במופע אקרובטיקה מהורהר של שני שרירנים מצופים בזהב, שנעים בחלל באיטיות מדויקת, ספוגה באנרגיה מינית מרומזת. לכאורה דימוי מינימליסטי - וכמו השיר, משעמם - אבל הוא מצליח לספק חוויה מהפנטת שמקבעת את העיניים על המסך באמצעות מתח גבוה שנשמר מהשנייה הראשונה עד לאחרונה.

  

Grizzly Bear - Ready, Able

במאי: אליסון שולניק

עם "Two Weeks" ו"Ready Able" מהשנה ו"Knife" מהאלבום הקודם, גריזלי בר היא ללא ספק הלהקה שסיפקה את הקליפים הכי טובים בשנים האחרונות, בעקביות שנהוג לייחס לרדיוהד. ב-Ready, Able, אחד השירים היפים של התקופה האחרונה, הבמאית אליסון שולניק מצליחה לעשות משהו מרשים במיוחד: קליפ סטופ-מושן מצוין, בניגוד לעשרות הקליפים מהשנים האחרונות שעשו שימוש בטכניקה והיו כמעט כולם בלתי-נסבלים וגימיקיים לחלוטין.

מה שמוציא את הקליפ הזה מהבנאליות של החיבור הוותיק בין אנימציה לפלסטלינה היא ההתעסקות בחומריות של הפלסטלינה עצמה, שנמרחת ומתערבבת כמו במשחק של ילדים בגן, ולא מנסה לחקות חומר אחר או להתנגד לטבע שלה.

  

Flaming Lips - Watching the Planets

במאים: ווין קוין וג'ורג' סליסבורי  

כמו עם סטופ-מושן, גם עירום מלא היה נוכח השנה בהמון קליפים. חוץ מאלקטריק סיקס, גם הצמד מאט וקים יצרו לעצמם כמות נאה של באז עם קליפ שבו הם מתפשטים בטיימס סקוור ויש עוד הרבה דוגמאות. אבל בניגוד לצמד המתקתק שבחר לצנזר את החלקים הבאמת מעניינים, לוויין קוין מהפליימינג ליפס היו את הביצים.

אבל העירום ב"Watching the Planets" הוא ממש לא העיקר, הוא פשוט חלק מהטבע - אורגני וראשוני. מה שבאמת מעניין בקליפ זו שמחת החיים המתפרצת והתמימה שלו, שמאפיינת כל כך את הליפס. בקצרה: קוין, לבוש חליפה, מתגלגל ביער בבועת הפלסטיק האיקונית שלו, נחטף בידי חבורת צוהלת של אנשים ערומים, שמפשיטים אותו ומחזירים אותו לרחם. התוצאה מדבקת להחריד ולקראת סוף הקליפ יתחשק לכם לעזוב הכל ולהצטרף לכנופיית ההיפים העתידניים של הליפס.לצפיה בקליפ הקליקו כאן

 

MGMT - Kids

במאי: ריי טינטורי

גם אם מתעלמים לרגע מהעובדה שמדובר בקליפ מעולה (שטיפה הולך לאיבוד לקראת הסוף), שני דברים עדיין הופכים את "Kids" של MGMT לאחד הקליפים המדוברים של 2009: 1. הליהוק המפתיע של ג'ואנה ניוסום כאמא מבברלי הילס, בניגוד מוחלט לתדמית הרנסנס-פייר שלה. 2. הקליפ עוקב אחרי ילד (הבן של ג'ואנה גם מחוץ למסך) שרואה מפלצות מפחידות בטירוף בכל מקום, ומגיב אליהן במה שרבים זיהו כאימה אותנטית, כזו שאי אפשר לזייף.

באתר של הלהקה כתוב שאף ילד לא נפגע במהלך הצילומים ואפשר כמובן לטעון שמדובר בעריכה מתוחכמת, אבל צפייה מדוקדקת בקליפ, בניסיון להבין אם זה אמיתי או לא, עדיין תגרום לכם לרצות להלשין על ניוסום לעובדת סוציאלית.

 

Charlotte Gainsbourg and Beck - Heaven Can Wait

 במאי: Keith Schofield

דבר אחד ברור מצפייה ב"Heaven Can Wait" - בק הוא הדבר הכי טוב שקרה לקריירה המוזיקלית של שרלוט גינסבורג. למרות שסדר הקרדיטים הוא קודם כל שרלוט ואז בק, אין ספק שמי שהופך את השיר הזה למה שהוא זה מר האנסן. במלים אחרות: זה שיר של בק עם ליווי של בחורה. וזה עוד יותר נכון בהקשר של הקליפ, שנעשה במיטב המסורת של קליפי בק, עם הדימויים הסוראליסטיים, שמציגים את ההוויה האמריקאית באור אחר ובוחנים אותה מחדש.

הצביעו לאלבומי השנה שלכם

 תוצאות הבחירות שלכם יעלו במשדר סיכום חגיגי בן 3 שעות, בהשתתפות עורכי ערוץ התרבות של nana10,  שישודר ביום חמישי, 31.12.09 החל מהשעה 17:00.

כתבות סיכום שנה ב-nana10

השתתפה בהכנת הכתבה: שלומית סטרוטי

photobucket

 

 

תגובות

  • האסטטיקה של הקליפ של "two weeks"

    היא מחווה די ברורה לאמנות של גילברט וג'ורג'. אני לא מבינה איך הכותב הצליח לפספס את זה.

    אמנית קומצפטואלית, 20-12-2009 22:11