מגזין

סיכום 2009 - האלבום המפוספס

קול הקמפוס ו-nana10 מסכמים את השנה בסדרת כתבות. והיום: סנונית ליס (nana10 ) כותבת על האלבום המפוספס של השנה, פטריק ווטסון.

מאת קול הקמפוס. 15-12-2009

תגיות: Patrick Watson

 

מאת: סנונית ליס

השנה היה אלבום לועזי אחד שכמעט ולא זכה להתייחסות של העיתונות הישראלית. אתרי האינטרנט המקומיים לא הקדישו לו ביקורות, ולמעט אזכורו בפורום קול הקמפוס, בחנויות מוזיקה וירטואליות ובבלוגים, תתקשו למצוא עיסוק נרחב בו ברשת הישראלית. גם התקשורת העולמית לא הרעיפה עליו תשומת לב חיובית במיוחד, ושמו לא מככב בראשן של רוב רשימות אלבומי השנה או העשור שפורסמו עד כה.

יו-הו-הו ורגל מעץ. וגם יד. "wooden arms"

אבל "Wooden Arms" של פטריק ווטסון הוא אלבום אחד שממש לא כדאי לעבור לעשור הבא מבלי לצלול לתוכו. האלבום השלישי של הזמר והיוצר הקנדי והלהקה הנקראת על שמו, נשמע כמו מברק מזמר מארץ אגדות. אם היה עלי להתאים פסקול לסרט הבא בסדרת "נרניה", ווטסון היה הבחירה שלי. כך וודאי נשמעות להקות אינדי בעומק הארון המושלג שבו מסתתרים האריה והמכשפה. ווטסון יוצר מוזיקה אפלולית ואוורירית, מתפתלת, מתופפת ומלחששת. הוא שוזר ברגישות מקורות קלאסיים במוזיקה קברטית ובאינדי רוק. אם סיגור רוס היו פוגשים את ג'ף באקלי בקרחת יער, ומביאים לו במתנה פרוזאק ומצילתיים - כך זה היה נשמע. אבל עזבו את הניים דרופינג. אלבומים מועטים יכולים לגרום למאזין להיאנח מרוב יופי - ובמקרה שלי, "Wooden Arms" עשה זאת מהרצועה הראשונה.

פטריק אינו בחור מתוקשר במיוחד. הרצועה היפה באלבום, לטעמי, אינה מתועדת ביוטיוב באיכות גבוהה. כאן תראו ביצוע אקוסטי שלה שהתרחש, כפי הנראה, בתא אמבטיה שמאחורי הקלעים של איזו הופעה. אבל אפילו בתנאים המאתגרים האלו הקסם עובר. היו מי שנשבו בזרועות העץ האלו - "Wooden Arms" זכה בפרס Polaris שמוענק מדי שנה לאלבום קנדי שהושפע ממקורות קלאסיים. ווטסון, אגב, כבר זכה בפרס ב-2007 על אלבום נפלא אחר - "Close to Paradise", וגם אמאזון פינקו את האלבום בארבעה כוכבים. 

אבל לא כולם התלהבו באותה המידה. המבקר אריק הארווי, מאתר המוזיקה הנחשב פיצ'פורק, טען שהאלבום סובל מעדינות יתר ומחוסר כיוון, וגרם לו להרדם. הוא לא התלהב מהחיבור שבין מלודיות פשוטות לתיפוף, סבר שהביצועים של ווטסון פשטניים, שכישורי הכתיבה שלו מפוקפקים ושלהקתו נשמעת כחבורת נגנים קלאסיים זולים שלא מצליחה להשתחרר. אותי הלחנים והדימויים של ווטסון דווקא ריגשו, הניגוד בין הלחנים לתיפוף סחף, וההקשרים הקלאסיים עזרו לי למצוא באלבום הזה עניין שאני מתקשה למצוא באלבומים אחרים.

גם רשימות דירוג למיניהן לא העניקו ל"Wooden Arms" מקום מכובד במיוחד. האתר bestalbumsof2009 העניק לו את הציון הבינוני 7.6 ומיקם אותו אי שם אחרי 50 האלבומים הגדולים של השנה, כשאפילו הדיסק הבינוני של האקרקטיק מאנקיז מוביל עליו. גם אתר rateyourmusic.com מיקם אותו במקום הלא מחמיא במיוחד - 165. ישנם אלבומים מחוספסים, בועטים ומקורקעים יותר מהדיסק הזה של ווטסון, אבל לא שמעתי השנה אלבומים רבים שהקסימו אותי כמותו. בעיני מדובר באלבום המפוספס של השנה. תפסו אותו רגע לפני ש-2009 מסתיימת, בטרם יקבר תחת ערמות אלבומים חדשים וישכח.

   

הצביעו לאלבומי השנה שלכם

 תוצאות הבחירות שלכם יעלו במשדר סיכום חגיגי בן 3 שעות, בהשתתפות עורכי ערוץ התרבות של nana10,  שישודר ביום חמישי, 31.12.09 החל מהשעה 17:00.

כתבות סיכום שנה ב-nana10

    

 

תגובות

  • איזה מפוספס? משעמם ת'תחת!

    גולו, 15-12-2009 20:34

  • פטריק ווטסון

    כתבה כל כך נכונה. איזה יוצר מרגש, איזו מוסיקה מדויקת ומושלמת. וודן ארמס מושלם - אפילו יותר מהשני. אל תפספסו את הביצועים שלו בבלוגוטק: http://www.blogotheque.net/Patrick-Watson,4821

    נדב, 17-12-2009 23:55