מגזין

כמה יוסי

יוסי פיין בא להרצות ולנגן קצת, במסגרת סדנת אמן באוזן-בר. יוסי חלילי לא הסתפק בזה ותפס אותו לשיחה בארבע עיניים

מאת יוסי חלילי. 13-12-2009

תגיות: יוסי פיין

כמה יוסיflickr - iggy54' page

בדיוק בחודש שבו יוצא לי לשבת בכמה ארוחות צהריים משמעותיות, עם מספר אנשים מאוד חכמים ומנוסים, שמנסים (או אולי נאלצים) לשטוח בפני את הדרך שלהם להצלחה בחיים בכלל ובעולם המוסיקה בפרט, אני שומע על סדנת האמן עם יוסי פיין. סדנה שמבטיחה תמיכה נפשית והדרכה מקצועית שמבוססת על הדרך הארוכה והמפוארת שעשה האיש בעולם המוסיקה, בשילוב לימודי הקואוצ'ינג והדעת שעבר לאחרונה בארה"ב. אותו יוסי פיין, שאת הבייס-ליינים שלו תרגלתי שעות בתור בסיסט צעיר עד שכאבו האצבעות, שהפיק כמה מאלבומי הגרוב הישראליים שעיצבו לי את התפיסה המוסיקלית, שפתח את תכנית הרדיו הראשונה שלי אי פעם, במודע או שלא במודע, עם קטע בשם Bring Your Calabashe, מצטרף באחת לקבוצת מורי הדרך העכשווית שלי. ואם הקשר בין הדברים נראה לכם קצת מופרך או מאולץ - אתם צריכים ללכת לסדנת אמן עם יוסי פיין.

בטוח ששמעתם את השם הזה לפני. פישי הגדול כבר שר עם "שבק ס'" ש"אם תביא את יוסי פיין אז עוד שיר פה יופק"; נייג'ל האדמור, באלבום ההיפ-הופ/ראגאמאפין הראשון בארץ, הכריז ש"יוסי פיין מסובב את הגוף הגוף..."; "הדג נחש" יצאו בקריאה לעזרה ושרו "יוסי תפוס פיקוד ותן לו בעיבוד" ועוד כהנה וכהנה. גם באלבומים אחרים שהפיק ל"פורטרט", יובל בנאי, "השמחות" ועוד, ניתן היה לשמוע את ההשפעה שלו מבלי שתוזכרנה מפורשות המילים יוסי פיין. הילד שהתחיל לנגן בגיל ארבע, עזב את בית הספר לטובת הבס בגיל שבע-עשרה, וכשהוא רק בן עשרים טס לניו-יורק בכדי לנגן במשך עשור עם שמות כמו ג'ון סקולפילד, גיל אוונס, לו ריד, דיוויד בואי, גאון הבס ז'קו פסטוריוס, סטנלי ג'ורדן ובקיצור - הבנתם את הנקודה. בשנים האחרונות הגיע אל תחום הקואוצ'ינג, כשביקש למצוא דרך בה יוכל להשתמש בכלים ובידע אותם רכש במשך השנים כמפיק מוזיקלי. הוא הקדיש זמן ללימודים אינטנסיביים בארה"ב, אצל אחד המומחים הגדולים בתחום הדעת והמוח, ד"ר מייקל ג'יי דוקט, וכעת את הראסטות הנצחיות מכסה כובע נוסף של קואוצ'ר מוסמך, שתחתיו הוא מעוניין לחלוק ולספר מנסיונו ואולי גם להנחיל כמה תפיסות על הדרך. שאני לא אלך?

החלל האינטימי והמצומצם של האוזןבר מלא בשורות של כסאות מאוכלסים בלא יותר מחמישים אנשים. פיין עולה לבמה ומתחיל בהקדמה קצרה-ארוכה על עצמו, שמשלבת את סיפור הקריירה שלו יחד עם אנקדוטות ותובנות שהוא אסף בדרך. הוא מספר על הילדות, ועל אמא שלו שלקחה אותו להופעה של בוב מארלי ושינתה את חייו, על האהבה לבס, על ההופעה של Bush Rock הניו-יורקיים בארץ, שהקפיצה קדימה את הקריירה שלו ועל זה שהוא בכלל לא התכוון לכל זה, אלא אהב אותם באמת. בין לבין הוא מנסה להכניס קצת אמונה בצדקת הדרך ולהסביר על חשיבות הדמיון והשאיפה בדרך להגשמה. האווירה הופכת להיות נינוחה יותר ויותר, וההרגשה של ישיבה בסלון של יוסי גורמת לכמה שאלות לצוץ מכיוון הקהל, כשכמה אנשים לוקחים את זה קצת יותר רחוק ומרגישים שהם ממש בטיפול. הוא מצדו משיב לכולם בסבלנות רבה, גם במחיר של סטייה מנושא ההרצאה עצמה, מדבר קצת בשבחה של האי-נורמליות ומנסה לחזור על המנטרות שלו שמספקות את התשובות. לקראת סיום אנו זוכים גם להדגמה שלו על הבס, כי אי אפשר בלי, יחד עם תיבת האפקטים המטורפת שמאפשרת לו להוציא צלילים לא הגיוניים בעליל מארבעת המיתרים, להקליט אותם וליצור טראק שלם בעזרת גיטרה בס בלבד. מאסטר יוסי.

אבל לי כל זה לא הספיק. אז ניגשתי, הצגתי את עצמי, ואחרי שחלפה ההתרגשות הצלחתי גם לשאול אותו כמה שאלות.

אנחנו מכירים אותך כנגן בס, טכנאי ומפיק מוסיקלי ועכשיו אפשר להוסיף תואר נוסף - קואוצ'ר, או כפי שאני מעדיף להגדיר את זה - מוזיקואוצ'ר. (צוחק) זה תמיד היה קיים בי. אני חושב שמאז שאני ילד, הרצון שלי ללמד ולחלוק מידע הוא מאוד גדול. בדרך כלל ידעתי איך הדברים צריכים להישמע וכאלה ותמיד הייתי מאוד דעתן, גם בתור נגן. אחר כך כמפיק, דעתי נחשבה מאוד ותוך כדי יכולתי לעשות קואוצ'ינג ולהביא אנשים למצב שבו הם נשמעים טוב יותר מאיך שהם נשמעו לפני כן. ראיתי שיש בי את התכונה הזו להביא אנשים למצב טוב יותר ולתת להם כלים מנטליים בכדי לחשוב טוב יותר.

אז מה השתנה ובעצם הביא אותך לחלוק את התכונות וההשקפות האלו על הבמה?גם אני שואל את עצמי את זה. איזה חוצפה יש לי לעשות את זה? כנראה שבגלל שאבישר המפיק שלי זורם איתי בכל השגעונות והרעיונות שיש לי לטורים והופעות משוגעות וזה נותן לי דחיפה. בהתחלה היה הדחף לנגן וזה קרה המון ועם אנשים. אבל בתוך זה תמיד היה לי את הרצון להיות סוליסט. לא היתה הופעה או להקה שלא היה לי בה איזה קטע סולו. זה איזה שהוא צורך בי. פתאום ראיתי שאני מסוגל לעשות הופעה לבד והחלטתי ללכת על זה. התחלתי להופיע בכל מיני מקומות בעולם. כשהגעתי בפעם האחרונה לארה"ב, התלבטנו איזה סוג של הופעה לעשות ואז פתאום הבנתי שכל הזמן הזה יש לי משהו להגיד ואני אומר אותו בכל פעם דרך המיתרים או דרך הנגינה. אז לפעמים זה בא במוסיקה. אבל לפעמים גובר הצורך שיקשיבו לי והצורך שלי בקהל ואני מודע לזה. דווקא בגלל שאני מנגן ויש לי מראש את הצורך הזה, חזרתי קצת אחורה לגיל שבו התחלתי והבנתי שבתור ילד תמיד היה לי מה להגיד. בשני המקרים זה ענה על איזשהו צורך. חוצמזה, גם ככה אני אוהב ללכת לאנשים ולדבר אז חשבתי למה לא לעשות את זה על הבמה.

ומה יותר כיף - לנגן או לדבר?זה לא זה או זה. זה פשוט חלק מהחיים שלי. הייתי רוצה שכך יהיו החיים שלי בעתיד אז חשבתי למה לחכות? הטייטל שלך מצוין ויכול להיות שבעוד כמה שנים כולם ישתמשו במושג הזה (מוזיקואוצ'ר).

זה יהיה נחמד בהחלט. תן טיפ אחד חשוב למוסיקאי צעיר שקורא את הראיון הזה ורוצה להצליח.שיכתוב על דף נייר בצורה מפורטת ככל האפשר איפה הוא היה רוצה להיות בעוד עשר שנים. שידמיין את זה, לא חשוב כמה זה דמיוני ומופרך, וכל הזמן שיבדוק איך זה מרגיש. אם זה מרגיש טוב - לשם הוא צריך ללכת. אם משהו שהוא עושה לא תורם לזה ולא הולך לכיוון הזה, שיבין שהוא לא במקום הנכון. הוא בעצם מכין לעצמו מפה עם תחנות שבהן הוא צריך ללכת בדרך ליעד שלו וככה יש לו כלי עזר לדרך הזו.

הבטחתי לעצמי שלא נתעסק בעבר המפואר שלך וגם בהרצאה דיברת על החשיבות של התעסקות בהווה ובעתיד, אבל בתור מי שמתעסק ומתכתב עם המוסיקה השחורה כבר מגיל צעיר, נראה לי שאני ושכמותי קצת חייבים לך על ההבאה של הסאונד השחור והדאב לארץ. מה דעתך?בהחלט מסכים עם זה. אני שמח לראות שזה ככה, כי אני יודע שזה מה שרציתי שיקרה - שיהיה כאן דור שמבין גרוב לעומק. ידעתי שעל ידי זה שאעשה פרויקטים כאלה, כמו נייג'ל האדמור, שבהתחלה חששו בחברות התקליטים מהמבטא שלו והייתי צריך לשכנע שזה כלל לא משנה, או כמו "שבק ס'", הדברים יחלחלו בסוף. בהופעת האיחוד של שבק למשל, ראיתי ילדים לצד מבוגרים שיודעים את כל המילים והפראזות שהכנסתי ופתאום כולם צורחים את זה. זה פשוט מרגש. זה כאילו צמח כמה שנים אחר כך. אני לא באמת יכול לקצור את הפירות או לשלוט על זה, אבל ראיתי את התוצאה ושמחתי.

האלבום הראשון והאהוב עלי של שבק שהפקת הלך דווקא לכיוון הפאנק-רוק.שמעתי אותם בקטע הראשון עם אסאסנים וידעתי שככה הם צריכים להישמע. אז הכנסתי קצת ג'אנגל, שאז היה ביט חדש יחסית, וקצת היפ-הופ, אבל נתתי להם להישמע כמו שהם אהבו, עם הריפים המעולים שלהם. בסוף, את כל הלהקות אוהבים בגלל הריפים, גם את זפלין ומטאליקה. באותו זמן לא השמיעו אותם הרבה ברדיו, אבל בסוף זה חלחל ועבד.

איך בכלל התחיל הקשר שלך למוסיקה השחורה? ולמה בכלל? זה היה שם מגיל מאד צעיר. אמא שלי מגיעה מהקאריביים והגרוב השחור זה משהו שאתה נולד איתו והוא טמון בך. אם תיקח זרע של תפוז מכאן ותשתול בארה"ב עדיין יהיו לו שורשים של תפוז מכאן. מלבד זה, היתה לי חשיפה עצומה לזה בגלל שאבא שלי התחבר ללהקת הכושים העבריים בדימונה והייתי מבלה שעות במרתף החזרות שלהם ובהופעות. נחשפתי לשחורים אמריקאים שעושים סול ופאנק בזמן אמת. הם היו מנגנים קטעים ישראליים של "כוורת" וכאלה, עם השפעות פאנקיות וגרוביות וזה השפיע על התפיסה שלי לגבי איך יכולה להישמע מוסיקה ישראלית.

אם כבר ארץ ישראל - יש משהו שונה בגישה שלך כשאתה בא לעבוד עם מוסיקאים מכאן לעומת כאלה מחו"ל?לא. כמעט בכל מקום בעולם יש דמיון מבחינת הגישה למוסיקה. ההבדל הוא אולי בזרימה. אני מאד אוהב את הגישה של המוסיקאים פה, אבל לפעמים צריך לדעת לזרום יותר ולנטרל קצת את המוח. הרבה פעמים ישראלים רוצים להישמע כמו מישהו בלונדון או בניו-יורק, בעוד הוא עצמו רוצה להצליח. אז אני אומר - למה לא להתכוון ישר להצליח?

ת'כלס. מה קורה אתך בימים אלה? פרויקטים חדשים?הפקתי עכשיו אלבום ל"דג נחש" וגם את "התקווה 6" יחד עם אהוד בנאי בביצוע מחודש ל-"יידשע ראסטהמן". בנוסף אני מגשים גם משאלה ישנה. לפני שנתיים אכלתי בעכו ושמעתי מוסיקה שהדליקה אותי מאיזה אנייה ברקע. שאלתי את המלצרים איפה אני יכול להשיג מוסיקה כזו והפנו אותי לשוק, שם מצאתי מוסיקה פלסטינית ולבנונית ושמעתי אותה כל הדרך הביתה. התלהבתי ממש מהגרוב והכל אבל זה שאין שלום תקע קצת את העניינים. לפני כמה חודשים המפיק שלי התקשר וסיפר על הרכב מעכו שעושה רוק כבד ורוצה שאני אפיק אותם. הלכתי, שמעתי ואהבתי מאוד ואני מאוד שמח לעבוד על זה. כאן, מוסיקה ערבית נתפסת בדרך כלל כמשהו עצוב, עם עוד מסתלסל וכאלה, אבל בעייני זה יותר החאפלה והשמחה והגרוב שלהם שאני נורא אוהב. הלהקה לא פוליטית בכלל והעבודה עם מוסיקאים ישראלים ממוצא ערבי מרתקת אותי, כי השורשים האלה מכאן, שלא מיובאים משום מקום הם הדבר האמיתי, שאפשר לעשות איתו המון.

מה נאחל לך להמשך?שפשוט אמשיך ללכת באותה דרך ואתמיד, עם הרבה כוונה. התוצאות יגיעו תוך כדי.  

תגובות

  • יוסי פיין- האיש והגרוב

    כתבה יפה מאוד

    חסון, 15-12-2009 12:06