מגזין

חיה רעה

Deerhoof מגיעים להופעה אחת בישראל וזו בהחלט סיבה להתרגש. אודי ניב תפס את ג'ון דייטריך, גיטריסט הלהקה לשיחת טלפון

מאת אודי ניב. 04-12-2009

תגיות: אודי ניב, ראיון, Deerhoof

חיה רעהצילום: יחסי ציבור

לתייג את המוזיקה של Deerhoof זו משימה קשה. אחרי הכל, מדובר בלהקה שטומנת בחובה כל כך הרבה סגנונות והשפעות מוזיקליות שהותכו ועורבבו יחדיו; רוק, נויז, אלקטרוניקה, ג'אז ושלל קצוות האלטרנטיבה של ז'אנרים רבים שיוצרים כאסח כאוטי מהול במתיקות פופית סכיזופרנית. שיגעון, טירוף, שונות וחופש היצירה נוסח יפן, רק שהרביעיה המוכשרת הזו מגיעה אלינו מסן פרנסיסקו.

דירהופ קיימת כבר למעלה מ 15 שנה ושיחררה עשרה אלבומים. להקה שמאז היווסדה, הספיקה לעבור לא מעט שינויים, הן מוזיקליים והן בחברים שמרכיבים אותה. למעשה, יש לה יותר "חברים לשעבר" מאשר חברים בהרכב.

ג'ון דייטריך, (בדרך כלל) בעמדת הגיטריסט, הצטרף ללהקה בשנת 1999, עם עזיבתם של שניים מהגרעין הקשה של הלקה, רוב פיסק וקלי גוד, שהחליטו לעזוב הכל ולעבור לאלסקה.

אותו דייטריך, היה גם זה שענה לטלפון לצורך הראיון. אחרי ברכות הדדיות החלו השאלות :

 

איך הגעת לנגן בלהקה?

"קודם הכרתי את גרג. זה היה רק כמה חודשים קודם לכן והשמענו אחד לשני מוזיקה שהלחנו. אני ניגנתי אז בלהקה אחרת והוא השמיע לי חומרים של דירהופ. מיד התחברתי לחומרים. למזלי זה היה תזמון מושלם, כי זה היה חודש או חודשיים לפני שרוב וקלי עברו לאלסקה. ומשם הדברים התגלגלו מהר מאוד".

 

לו היית צריך לבחור שם ללהקה, איזה שם היית בוחר?

"אני מניח שהייתי קורא לה דירהופ. כשהצטרפתי ללהקה שקלנו לשנות את השם אבל כולנו חשבנו שיש משהו מאוד מיוחד בו. אני שמח להמשיך את הרעיון המקורי של רוב, מייסד הלהקה, על אף שהשתנה המון במהלך השנים".

 

השאלה הבאה אומנם מאוד נדושה, אבל אני בטוח שבמקרה שלכם, (וזאת כמובן בשל הסגנון המוזיקלי שלכם) תהיה מורכבת ומעניינת מהרגיל : האם תוכל לתאר את תהליך הכתיבה והיצירה שלכם? 

"קשה לי לומר אם זה דומה לתהליך שעוברות להקות אחרות, אבל בשבילנו כתיבה היא לא בדיוק חוויה משותפת, אלא אינדיבידואלית. כל אחד מאיתנו עובד על שירים משלו עמוק בתוך הדמיון, וכשאנחנו נפגשים להקליט אלבום כל אחד מאיתנו מביא את הרעיונות משלו. כשהלהקה נפגשת אנחנו מנסים למצוא השילוב הנכון בין הרעיונות ולנסות לעשות משהו שכל אחד מאיתנו יכול להרגיש ולהתחבר. לפעמים, גם אם אתה לא בהכרח מבין את המוזיקה, אתה מרגיש אותה. זה משדר את מה שזה אמור לשדר, אנחנו מנסים ומחפשים עד שכולנו אומרים "אין לי מושג מה זה אומר, אבל אני אוהב את זה".

איך אתם יודעים מתי נגמרת העבודה על שיר?

"מבחינת הכתיבה, במובן מסוים, העבודה לעולם לא מסתיימת. כשאתה מקליט יש דד ליין, או לפחות החלטה מודעת שצריך להתקדם בשלב מסוים הלאה. אנחנו מגלים את הזרימה של השירים שלנו ככל שאנחנו מנגנים אותם יותר. כך לדוגמא בהופעות אנחנו תמיד מנסים שירים חדשים. ומה שנדמה היה כשיר מוכן, תמיד מתגלה בהופעות כדבר שיש עליו עוד הרבה עבודה ותיקונים. מצד שני יכול לקרות שרק 8 שנים אחרי כתיבת השיר, אתה מחליט לשנות אותו בהופעה. אני לא מאמין ברעיון שהשיר "מוכן". זה עניין של השקפה".

 

באחד מהבלוגים הפופולאריים והטובים בישראל כתבו עליכם שאתם נשמעים כמו חבורה של אנשים מאוד מוכשרים מאוד ללא השכלה מוזיקלית, שאתם נשמעים כאילו אתם עושים את ההפך מהנכון, ובכוונה.

"אני חושב שהוא צודק חלקית. לחלקנו אכן אין השכלה מוזיקלית. אני אישית לא יודע לקרוא תווים ומעולם לא למדתי מוזיקה. לגרג לעומת זאת יש השכלה מוזיקלית. האספקט שאתה (והוא) מדברים עליו הוא חלק ממה שאנחנו מחפשים. בסופו של דבר, מוזיקה לא באמת חייבת להיות קשורה להשכלה מוזיקלית. אם יש לך רעיון אתה חייב לשים את זה במסגרת בה תוכל להעביר את מה שרצית. וזה מה שמשנה".

 

אתם עושים מוזיקה כייפית ומשוגעת. כמה המוזיקה שלכם מקבילה לאישיות שלכם. (או לעצמך, אם תרצה לדבר רק בשמך)

"ובכן, אני מנסה לדמיין כרגע שיר שכל אחד מאיתנו כתב, ולהסתכל על האישיות שלו במקביל; אני חושב שזה בהחלט משקף מי אנחנו כאנשים. אם נחזור למה שבאמרת קודם על הזרימה של המוזיקה, אני בהחלט רואה כשהזרימה שלי כמוזיקאי מקבילה לזרימה שלי כאדם".

אתה חושב שזה עובד לשני הכיוונים?- האם מוזיקה, או יצירה של מוזיקה, משנה אותך כאדם? 

"כן, אני חושב שזה חייב להיות ככה. אחרי הכל מדובר בתהליך של גילוי. זה מגיע מרעיון או מחשבה. אנחנו מוצאים עצמנו נאבקים לא מעט; אנחנו בבית במשך החודשיים האחרונים, שזה הזמן הכי ארוך שאני זוכר מזה המון זמן שהייתי פה. ומכיוון שאנחנו לא מתאמנים כרגע, כל יום ניסיתי לכתוב ולפתח רעיונות. היו לי כמה שבועות שבהם נכשלתי ולא הצלחתי למצוא אף לא רעיון. בסופו של דבר תמיד קורה משהו. לפתע היה לי רעיון קטנטן שקופץ לי לראש ולפתע נפתרת הבעיה שממנה נלחצתי בשבועות האחרונים. העניין הוא, שאני לא חושב שהרעיון הזה באמת בא מתוכי אלא מאינטראקציה עם הסביבה. בדרך כלל זה שאני יושב לבדי על השולחן רק מחמיר את המצב. כך למשל, למדתי מהכתיבה שלא צריך להיות אובססיבי".

סיפרת לי קודם שאתם נמצאים רוב הזמן בסיבובי הופעות. יש איזה מקום שהתחבב עליך במיוחד או שזכור לך כיוצא דופן? 

"יוצא דופן -סן פטרסבורג. זה פשוט מקום מיוחד. והאנשים שם בהתאמה. בילינו זמן נהדר שם".

הספקתם כבר לשמוע משהו על ישראל?

"זו הפעם הראשונה שלנו ואנחנו מצפים מאוד לביקור שלנו. חברים שלנו מלהקת Why? חזרו מביקור ראשון אצלכם וספרו שהיה פשוט מעולה שם. אני מצפה מאוד לביקור".

האלבום האהוב עלי הוא Friend Opportunity, באלבום הזה הפכתם למעשה לטריו, ונדמה לי שאחת הסיבות היא שפשוט הרגשתי שבגלל שאתם שלישיה ניסיתם יותר מתמיד למקסם את התפקידים שלכם בכדי למחול על כך.

"אני חושב שהפרספקטיבה הזו מאוד מתאימה, למרות שמעולם לא ראיתי את זה כך. הקלטנו אותו אצלי בבית. החלטנו במודע שלא נגביל את עצמנו מבחינה אינסטרומנטלית או בגישה שלנו. בחרנו להקליט את האלבום כמעט באופן מאולתר ולא הגבלנו את עצמנו. אני חושב שידענו לזהות את המגבלה שלנו כטריו והתאמנו את עצמנו למה שאנחנו מסוגלים".

אתה יכול להצביע על הרגע שבו הבנתם שאתם יכולים להתפרנס ממוזיקה?

"זו לא הייתה הבנה אלא שאלה. ובכדי להפוך את זה למציאות, הבנו שעלינו לעשות את הצעד זה. לכולנו עלתה השאלה בראשנו - "מה יקרה אם כולנו נעזוב את העבודה שלנו ונופיע המון?". באותו הזמן לכולנו הייתה עבודה; כריס עבד במסעדה איטלקית, סטומי עבדה בעיתון יפני, גרג ואני עבדו בעבודה משרדית בתחום המחשבים, וכולנו שאלנו את עצמנו את אותה השאלה. אף אחד מאיתנו לא יכול לענות על השאלה כמובן, אז החלטנו לנסות את זה. הבנו די מהר שחייבים לשים גבולות. ניסינו להיות זהירים מאוד ולא להיות חמדנים. אין לנו אוטובוסים או פריבילגיות שלהקות אחרות מאפשרות לעצמן. אין לנו נהג, אנחנו עושים לרוב את הכל בעצמנו. אני יכול לומר שמהרגע שהבנו שאנחנו מסוגלים לעשות את זה, פשוט לא הפסקנו לעשות את זה. אבל אני לא יכול לומר מהו אותו הרגע".

 

אתה חושב שזו יכול לשמש כמסר לכל מוזיקאי? ללכת עד הסוף, לעזוב הכל ולהתמסר למוזיקה?

"אני לא בטוח שזה מתאים לכולם. מה גם שזו הפעם הראשונה שעשיתי ניסיון כזה. אני יודע מניסיון ושיחות עם מוזיקאים בכל העולם, שאנחנו ברי מזל. זה לא דוגמא לכך שכל אחד יכול לעשות את זה. ההחלטה שלנו לעשות את זה הייתה בנקודה מאוד מסוימת, אני חושב שזה היה בזמן שחרור האלבום Apple O והאלבום התקבל יפה. יותר מקומות נתנו לנו במה, אפילו המצב האקונומי היה טוב יותר. בסך הכל, אני חושב שזה תלוי בנסיבות של כל אחד. זה מצחיק, כי מהרגע שהצטרפתי ללהקה, זה מעולם לא היה משהו ששקלתי. זו אפילו לא הייתה אפשרות, לא הכרתי מישהו שכל הזמן רק הופיע וויתר על העבודה שלו. כך שזה לא היה על הרדאר שלנו עד שהרגע הנכון הגיע וכולנו חשבנו שאולי זה באמת הזמן הנכון".

 האזינו לראיון הערוך:

  

 

דירהופ מגיעים להופעה יחידה בישראל ב - 15.12, במועדון הבארבי, תל אביב.

 

Deerhoof מתארחים בקול הקמפוס!

Deerhoof מגיעים להופעה חד פעמית בישראל

תגובות

  • יופי של ראיון

    החכמתי

    אמיר, 05-12-2009 10:24

  • כתבת יפה אודיני

    וגם ערכת לכדי תמצית העניין. נהדר.

    סוודיש, 05-12-2009 11:27

  • כ"כ נכון :

    "העניין הוא, שאני לא חושב שהרעיון הזה באמת בא מתוכי אלא מאינטראקציה עם הסביבה. בדרך כלל זה שאני יושב לבדי על השולחן רק מחמיר את המצב. כך למשל, למדתי מהכתיבה שלא צריך להיות אובססיבי".

    קובי, 07-12-2009 00:15