מגזין

סיכום העשור - כתבה מס' 15

אורלי נקלר ("פרמז'ן") בוחרת את אלבומי העשור שלה

מאת אורלי נקלר. 21-12-2009

תגיות: אלבומי העשור, Arcade Fire, Tv on the radio, Radiohead, PJ Harvey, The Twilight Singers, Blonde Redhead, A Perfect circle, Tool, M. Ward, Queens of the Stone age. Modest Mouse, Espers, Foo Fighters, Sebastian Schuler, Tunng, Jose Gonzales, Besnard Lakes, Battles, Bon Iver, The Gutter Twins, Alice in Chains, Them Crooked Vultures, The polyphonic Spree. Porcupine tree, Mugison

סיכום העשור שלי מנסה לקיים סקירה (סובייקטיבית) של האלבומים המשפיעים: על הנוף המוסיקלי, אבל בעיקר על המדפים האישיים, לאורך 10 השנים. אז מחשש שמא יקום Kid A באמצע הלילה לקרב חרבות עם Lateralus, השוואת גדלים עם Funeral או כיבוש אירוטי של Espers II, ובעיקר בגלל שאני לא מאמינה גדולה בדירוגים ומספרים, הסיכום לא מתיימר להכריז מי יותר גדול, יפה או חכם. כמו אמא טובה, אני אוהבת את כל האלבומים (כמעט) באותה המידה.

 

הסיכום הזה חוזר אחורה אל תחילת העשור ומבליט החוצה את האלבומים המשפיעים, הזכורים, האהובים, הנבחרים, שיצאו one by one  לאורך השנים. אלבום אחרי אלבום הם נשלפו מהמדפים, מקימים לתחייה את הצלילים הנשכחים. וזה בעצם הדבר הכי נחמד בסיכומים - הם גורמים לך לחזור ולהאזין, להתרפק ולהבין. הם מזכירים ימים אחרים, פסי-קול שפעם ליוו תקופות שונות, טובות יותר, טובות פחות... הדבר הפחות נחמד הוא שבכל פעם נזכרים בעוד אלבום (ועוד אלבום, ועוד אלבום) שיכול היה להיכנס לרשימת הגדולים, לו רק קצת היה יותר זמן, ואולי קצת יותר סבלנות. זוהי הסקירה המדגמית שלי, שמשאירה בחוץ עוד הרבה יותר מדי אלבומים נפלאים.

 

ההצלחות המוסיקליות של שנות ה-2000 מתחלקות אצלי לשניים:

1. השורדים האמיצים של שנות ה-90, שנכנסו לעשור החדש עם בשורות מוסיקליות מפתיעות, הצליחו להסתגל, להתברג ואפילו להתבלט.

2. אלו שנולדו בתוך העשור הזה ועדיין הצליחו לקיים משהו חדש וטוב, משהו ששואב מהניסיון המוסיקלי של עשורים קודמים ומתבל אותו בחדשנות המרעננת של עשור שמתנהג כאילו לא ידע את משה.

את כל השאר, תמצאו כנראה בסיכומים של אנשים אחרים.

נ.ב. מסקנה: כנראה שהיה לי הרבה יותר פשוט לו הייתי מתבקשת לסכם את שנות ה-90.



Radiohead - Kid A - 2000 . 1

  


Photobucket

 

 

עם כניסתם לשנות ה-2000, רדיוהד עושים מייקאובר רציני בגישה שלהם לסאונד. הם מחליפים את הגיטרות המנסרות שזוהו היטב עם המגמה המוסיקלית של שנות ה-90 באלקטרוניקה עדינה/שבורה, ת'ום יורק ממשיך לרסק לבבות ביבבות האופייניות שלו, משתלב כמעט בטבעיות בצלילים החדשים שעוטפים אותו והדבר הזה פשוט עובד. גאונות צרופה שמתחילה ממקום של פשטות ומחלחלת עמוק פנימה למקום של תובנה עמוקה .

 

  

PJ Harvey - Stories from the City, Stories from the Sea - 2000 .2

 


Photobucket

 

המלכה האם של היוצרות הנשיות בעולם מוציאה יצירת מופת קשוחה אחת ואחרונה, לפני שברון לב או הזדקנות פתאומית שירככו עד כדי עיסה את העתיד המוסיקלי שלה לעשור הזה. האלבום מבליט החוצה אולי את הדואט הטוב ביותר של העשור - The Mess Were In עם תום יורק, וממצב אותם יחד כשני גיבורים מוסיקליים שלא מתכוונים להיעלם לשומקום, גם אם שנות ה-90 נסגרו עליהם פתאום.

 

  

3. The Twilight Singers - Twilight as played by The Twilight Singers - 2000

  

 
Photobucket

 

הג'נטלמן של רוק שנות ה-90 הוא הסליזי של תחילת ה-2000. לא הרבה השתנה באישיות המוסיקלית של גרג דולי, אבל בגישה המוסיקלית - עולם ומלואו. האלקטרוניקה הטריפ-הופית/צ'ילית לוקחת תפקיד חשוב באלבום הזה, כשהטקסטים הקודרים והקול הצרוד-צרחני של דולי משלימים את התמונה מנגד. האלבום המושלם (!) הזה של טוויילייט סינגרס הוא פסקול זיונים מוצלח, פסקול נהיגה אדיר, פסקול בישול יוצא מן הכלל ולמען האמת הוא מתאים בכל מצב רוח ובכל סיטואציה, מתחילתו ועד סופו.

 

4. Blond Red Head - A Melody of a Certain Damaged Lemons - 2000

 

 

 

Photobucket

 

מיזוג התרבויות ניו יורק -איטליה- יפן מנסה ללא הצלחה לכלוא את הטירוף בפנים, אך כולו נשפך החוצה ביצירת המופת הדיסוננטית/מלודית/מטרידה/מרגשת ובעיקר מדהימה הזו. האיזון העדין בין מריטת השיער של גברת יפן לקור הרוח הפסיכוטי לא פחות של האחים לבית איטליה, מציב סטנדרטים חדשים בין אלבומי הרוק של שנות האלפיים.

 

  

5.  A Perfect circle - Mer de Noms - 2000    

 

 
Photobucket


הפרוייקט הסו-קולד קומוניקטיבי של היוצר המאד-לא, מיינראד - איש ה"טול" - וחבר מרעיו. הם נכנסים לעשור החדש עם יצור כלאיים שתופר באהבה מטאליות מתמטית מבית היוצר של "טול" עם מלודיות מרגשות ותפקידי גיטרה מתקשרים, שמצליחים לחדור (כמעט) לכל לב.

 

  

6.Tool - Lateralus - 2001

 


Photobucket

 

 

אלבום שבו כל קטע נדרש, ובהיעדרו חסרונו מורגש כמו היעדר מלח בסעודת גורמה. כמו פאזל מוסיקלי מתוחכם, הוא לא מאפשר קיום לקטעים הבודדים, המכלול הוא ההוויה המגדירה אותו. העריכה המופתית חושבה עד לכדי הפרט האחרון. היא מובילה בערמומיות מהמקום שבו נקווית דמעה בזווית העין אל המקום שבו אגרוף מונף אל תוך הקיר, על כל הקשת הרחבה שבאמצע, וחוזר חלילה.  רגש, עוצמה, מחשבה. השילוב החכם, הרגיש והכוחני בין שלושת המרכיבים הללו הופכים את "טול" להיות הלהקה שהיא, ואת "לה טה רה לוס" - האלבום שהוא. מהאזנה להאזנה הוא מצליח לרגש ולהפתיע ואפילו לחדש, כמו סרט פולחן, או הדרך המוכרת הביתה בגשם, או אהבה ארוכת שנים שהצליחה לשרוד כנגד כל הסיכויים.

 

7.  The polyphonic Spree - The Beginning Stages Of... - 2002

  


Photobucket

 

האנסמבל + מקהלה עתיר הנגנים (23 במספר!) של הפוליפוניק ספרי מפתיע את העולם באלבום בכורה צמרירי ומכשף, שמחבר כל כך הרבה פרטים נפרדים לכדי הרמוניה אחת שלמה. הפאזל המוצלח שם נערה עם ביריות ומחשוף בתא הוידוי של הכומר, חלוקים לבנים של אנשי קדושה או רופאים הופכים את עורם למדים של חדר טיפולים, הוידוי הופך למסאז',  מפגיש את חטא הרוק בשלמות האוטופית של  גמילות חסדים כנסייתית. אווירה של קדושה עם ריח של טומאה. לא ברור איך הם מצליחים להיפגש באולפן ההקלטות, אבל כשזה סופסוף קורה - זה ממש עובד להם.

 

8.  Queens of the Stoneage - Songs for the Deaf - 2002

 


Photobucket

 

אזהרה: ג'וש הום מוזכר בסיכום הזה 2 פעמים. זו הפעם הראשונה. ככל הנראה אחד היוצרים הבולטים ביותר בעשייתם המוסיקלית, עוד גיבור גיטרה שלא מוכן שיקברו אותו עם העשור הקודם, פה עם אחד מהרכבי הרוק היותר חשובים לעשור זה. קווינס משמרים את העשייה הסיאטלית של שנות ה-90 עם טוויסט מהיר יותר, שובב יותר ומתחכם. אם לא ידעתם, השירים לחרשים (ולכל השאר) מייצר את אחד ההמנונים הבולטים ביותר של העשור, No One Knows, כמובן. כל שאר האלבום - אפילו טוב יותר.

 

 

9. M. Ward - Transfiguration of Vincent - 2003


 

 

Photobucket

 

מט וורד, א.ק.א אם וורד, הוא אחד מגיבורי הנאו-פולק הפחות בולטים בנוף. טבעי יותר היה שאחד מאלבומיו של דבנדרה בנהארט, למשל, יכנס לסיכום הזה. ואולי דווקא בגלל זה האלבום הזה כל כך מוצלח. בשקט ובמסתוריות מפותלת של נחש משקפיים הוא מייצר אלבום פולק פשוט ונפלא מתחילתו ועד סופו, מחמם וביתי, להאזנה בבקתת עץ באפ-סטייט ניו יורק ליד האח. (גם מתחת לשמיכה בדירה תל אביבית בחורף זה בסדר).

 

Arcade Fire - Funeral - 2004 .10

 


 

Photobucket

 

הלוויה של ארקייד פייר מצליחה למצות בחבילה אחת כמעט את כל הרגשות שהמוות אוצר בחובו:
עצב, אובדן, אבל, טקסיות, השלמה והתפכחות. השמחה כבר מגיעה אחר כך. ארקייד פייר מגישים אלבום יוקד בלהבות, עשיר בקולות ובכלים, שמצליח- למרות הייחוד והשוני שלו, להגיע לקונצנזוס רחב והסכמה כמעט אחידה על איכויותיו וגדולתו. ורק תנסו אותם בהופעה.

 



11. 2004 - Modest Mouse - Good News for People Who Love Bad News

 


Photobucket

 

החדשות הטובות של מודסט מאוס הגיעו בדיוק בזמן. אלבום אינדי אמיתי, שמחבר קלילות קברטית, פופית וכייפית, עם רצינות מוסיקלית תהומית ומסביר לעולם בזמן אמת איך עם קצת (הרבה!) כשרון, גם אינדי יכול להפוך קש לזהב. אצלנו, אגב, זה קורה רק לקראת סוף 2008. ככה זה בישראל.

 

 

12. Sebastian Schuler - Happiness - 2005

 


Photobucket

 

 

הכי מעצבנים הם האמנים שמוציאים יצירת מופת חד פעמית, ונעלמים. מאז 2005 איש לא זוכר את סבטיאן שולר, שאלבומו Happiness, אולי אחד האלבומים הכי פחות שמחים (בלשון המעטה) ששמעתי בחיי, הפך לנחמה המתוקה שלי לימי חורף סגריריים ולתקופות של משברים. הבלוג שלו, אגב, ממשיך להתקיים, עצוב וממרר בבכי כמעט כמו האלבום. אני עדיין ממתינה לאות חיים חדש משולר, שהיה אמור להוציא אלבום כבר במאי. אני לא נתקלתי בכזה, אתם? אולי בעשור הבא.

 

 

13.  Foo Fighters - In Your Honor - 2005

 


Photobucket

 

אם האלבומים שקדמו לו לא הצליחו, In Your Honor מוכיח סופית שדייב גרוהל הוא הרבה יותר מהמתופף הקופיף שישב מאחורי המערכת האלמותית של נירוונה בתחילת שנות ה-90. הסטאר קוואליטי שלו מכריח אותו לעמוד בפרונט ולעשות מה שהוא יודע לעשות על הצד הטוב ביותר: לייצר מוסיקה, לשיר, לנגן, לתת בראש. In Your Honor  הוא חותמת הגומי על הקריירה של גרוהל ולו רק בגלל ששוב הצליח להוכיח, בפעם החמישית (!), שה-פו הם לא הברקה חד פעמית. לא רק שהאלבום הזה לא נפל באיכויותיו מכל קודמיו המהוללים, הוא מתעלה עליהם ובגדול.

 

  

 

14. TV on the Radio - Return to Cookie Mountain - 2006

 


Photobucket

 

הקול שלהם נשמע מעט מוזר בהתחלה, ההרמוניות לא ברורות ומי בכלל מנחש שהם שחורים (כמעט כולם), ועוד מברוקלין (אולי הם בכלל ילדי הכאפות של השכונה). ואז זה מקבל תוכן, צורה, אסתטיקה טהורה, ומתגבש לכדי אלבום המתקרב לשלמות. לא מהסוג המתוחכם או המתחכם, פשוט כזה פשוט, חמים ומחמם, שממלא את הלב באהבה. זה האלבום השני של ה-TV on the Radio וגם אם לא אהבתם את הראשון אל תתייאשו,הם רק משתפרים. לי הוא מעלה חיוך על הפרצוף. בימים טרופים אלו זה די קשה ואם הם הצליחו, כנראה יש להם את זה.

 

  

15. Espers - Espers II - 2006

 


Photobucket

 

 

ראיתם פעם משהו כל כך יפה שפחדתם לגעת בו, שלא יתקלקל? ככה נשמע האלבום השני (ולמעשה השלישי) של אספרס. דק ושביר, אפוף הילה מסנוורת, מלאכית, מהסוג שלוקח אותך איתו לצלילה ארוכה בין אלמוגים וכוכבי ים אל עולם לא מוכר של רוך ויופי. פולק פסיכדלי במיטבו.

 

  

Tunng - Good Arrows - 2007 .16

  

 

Photobucket

 

 

 

 

 

 
אלבומם השלישי של טאנג הוא אולי האלבום הכי אקוסטי/פולקי והכי פחות אלקטרוני בדיסקוגרפיה שלהם, אלבום בעל סאונד ייחודי, פולקי/פולקטרוני לפרקים. האלבום הניגודי הזה טעון טקסטים אפלים על רקע מוסיקה כמעט פופית, קלילה וסוחפת, אלבום שכבר משמיעה ראשונה זוכרים את כולו בעל פה, אלבום שקשה להחליט מה השיר הכי טוב בו, בקיצור אחד כזה שמצדיק את מקומו ברשימת האלבומים הגדולים של העשור האישי שלי.

 

 

17.  Besnard Lakes - The Besnard Lakes Are the Dark Horse - 2007

 


Photobucket

 

 

אלבום חורפי והזייתי. הסוס (/כבשה) השחור(/ה) ממונטריאול עשוי לעורר איבה בקרב סצנת האינדי הקנדית הפורחת בשנים האחרונות, רק בגלל שהוא כל כך מיוחד ומרוחק. הוא מצליח להישמע בו זמנית כמו מליון דברים ששמענו קודם לכן (Ride, Wilson -Spiritualized, Low) ולכן הוא נשמע שונה לגמרי מכל דבר אחר. השישייה האובדנית הזו לוקחת ומועכת את הסאונד של האמנים שכביכול דומים להם כמו טישו ממוחזר בעונת מעבר, מעוותת אותם, מעלה אותם בלהבות ויוצרת משהו הרבה יותר אפל, קודר ומזוכך. הם מצליחים לבנות עולם חדש של אפיקה פסיכדלית המשתלב באופן מושלם בסאונד שהם מייצרים.

  

 

18. Battles - Mirrored - 2007

 


Photobucket

 

 

אפשר למצות בשורה וחצי את דעתי על האלבום הזה: הזוי, סכיזופרני, מטריד, משוגע, מורכב, ארטיסטי ומלא בעצמו. אותי זה משכנע.

 

 

19. Jose Gonzales - In our nature - 2007

 


Photobucket

 

 

מלודיות קסומות, טקסטים אקטיביסטים, חתרניים אבל גם מלטפים לפרקים. השילוב של השקט הנפשי השוודי עם המרדנות הארגנטינאית חמת המזג, מקבל טוויסט קסום כשגונזלס פותח את הפה. כשהוא שר בקולו הייחודי-הדק, המלאכים מתעטפים במעילים, הג'וקים סוגרים את עצמם בתוך החורים שבין הלבנים, מתיזים על עצמם K300 ונרדמים, השמים נפתחים והכל פשוט נראה נכון. שבע שנים עברו מתחילת העשור ועד לרגע שבו מגיח לאוויר העולם אלבום כל כך שלם, מרגיע, מוצלח. קשה למצוא משהו שווה ערך בתוך העשור הזה. ללא ספק אחת ההפתעות הבולטות ביותר בשנים האחרונות.

 

  

20.  Bon Iver - For Emma, Forever Ago - 2008

 


Photobucket

 

ואם חוזה גונזלס פתח את הפתח, הנה הפתעה אחת נוספת - כמעט באותה הרוח, שמדביקה את הפער בהצלחה ומתייצבת כתף לכתף עם In Our Nature מהשנה הקודמת. היישר מוויסקונסין מגיע בון איבר, א.ק.א ג'אסטין וורנון, באלבום סולו ראשון תחת השם הזה - שהוא למעשה שיבוש של צמד המילים "חורף טוב" בצרפתית. וורנון הסתגר בבקתת עץ למשך שלושה חודשים, כתב והקליט. זו התוצאה של התקופה הזו, אלבום שהוא אמנם פולקי בהגדרתו, אך מתובל באלף השפעות אחרות. אם בהאזנה לאלבום אתם מצליחים להריח בין השורות דבק אורנים, אדמה רטובה, עץ שרוף, שלכת כתומה ושוקו חם, כנראה מדובר באמת באלבום (ובחורף) טוב.

 

 



 

21. Mugison - Mugibugy - 2008

  

 


Photobucket

 

 

 

 

 

 

גם אם תחברו בדמיונכם בין Slayer, מיסטר באנגל, ביץ' בויז, טים באקלי וטום וייטס, עדיין תקבלו מושג קלוש מאד אודות האלבום הייחודי הזה. נדנדה מוסיקלית שנעה בין בלדות רוק פולקיות ואף בלוזיות/גוספליות לפרקים, לבין יצירות סכיזופרניות-מטאליות, פרוגרסיביות ומסמרות שיער. הנגיעה בקרקע לחלקיק השנייה תוך נסיקה חזרה למעלה בשנייה שאחרי, מספקת תחושת אבדן שיווי משקל לאורך האלבום כולו. כמו חבילת מנטוס בטעמים, כל שיר שתשלוף מפתיע באופן שונה לגמרי אך מרגש בדיוק באותה מידה. הגיוון, ניסויי הכלים וחציית הז'אנרים הערוכה למופת על גבי קולו הצרוד-הצרחני והנפלא של מוגיסאן הופכים את החוויה של האלבום למרתקת.

 

  

22. The Gutter Twins - Saturnalia - 2008

  


Photobucket

 

 

שיתוף הפעולה ההיסטורי בין מארק לנגן לגרג דולי חוזר ובענק באלבום הזה, שיוצא, באופן טבעי, תחת קורת הגג המוכרת "סאב פופ". קשה לשים את האצבע על מי יותר חכם ומי יותר יפה. החיבור הטבעי נודף מדוליות צעקנית ובועטת לצד לנגניות סקסית ומעושנת, שלובים זה בזה כפי  שרק תאומים מבטן ומלידה יכולים להיות. העוצמה והרגש שהם כל כך טובים בהם ממשיכים לרסק לבבות,  בתוך טקסטים גראנג'יסטיים טיפוסיים מלאי שברונות לב ובטחון עצמי נמוך מדי. המנה החדשה לוקחת כפית מהטוויילייט, כוס מהאפגן, צלוחית מהסולואים של מארק לנגן וקמצוץ מהדואו עם איזבל קמפבל ומערבבת את הכל לכדי מתכון מוצלח של אפלוליות מעושנת, שמביאה את הרגש לשיאים חדשים. במקרה של Saturnalia השלם די שווה לסכום חלקיו. לא מדובר במשהו חדש שלא שמענו קודם לכן, להיפך - מה שהם עושים ביחד ובנפרד כבר כל כך הרבה שנים בא לידי ביטוי באלבום הזה באופן כל כך מוכר, כמו כרוניקה של מוות ידוע מראש. ואולי זה הדבר שנותן את תחושת הביטחון שאפשר סוף סוף להירגע ולנוח. זהו, חזרנו הביתה. 

 

  

Alice in Chains - Black Gives Way to Blue - 2009 . 23

 

Photobucket

 

 

לכל הנקמנים ששומרים חסד נעורים לסולן שלא יכול לחזור מהמתים, הייתי ממליצה להשתחרר לרגע מהדעות הקדומות ולהאזין בתשומת לב מירבית לאלבום החדש של אליס אין צ'יינס. המוח שמאחורי ההרכב הזה, ג'רי קנטרייל, עדיין שם ומספק את הסחורה, בונה את ההרמוניות המוכרות זו על גבי זו, מתבל בריפים נוגעים ללב של גיטרות, מוביל את השירה או מלווה אותה, תלוי במצב רוח. זה לא חדש, זה לא כמו פעם, כמעט, אבל לא בדיוק. זה אליס אין צ'יינס כפי שהיו נשמעים לו היו ממשיכים את דרכם אל שנות ה-2000 בלי הפנצ'ר שקרה להם באמצע. אליס עם קצת מטאליקה וקצת טול. אליס כבד יותר ועדיין פשוט וטוב.



 

 

Them Crooked Vultures - Them Crooked Vultures - 2009 .24

 


Photobucket

 

Them Crooked Vultures הוא המשל על הצב והארנב: למרות שיצא כמעט על קו הסיום של שנת 09', הוא הצליח לחצות אותו בהליכה, ובגדול. כי בניגוד לסופרגרופס אחרים, שסומכים בעיקר על העטיפה היפה ועל הרזומה של החברים, כשהוולצ'רס מורידים את העטיפה ממש כיף לגלות מה יש בפנים. דייב גרוהל, ג'ון פול ג'ונס וג'וש הום לא מתפשרים על פחות ממצוין. ואיך זה נשמע? בדיוק כמו שדמיינתם. סיאטל פוגשת את הסבנטיז, עם טוויסט של שנות האלפיים.

 

 

 

 

 

 

 

 


25.
Porcupine tree - The Incident - 2009

 


Photobucket

 

פורקיופיין טרי עשו דרך ארוכה לאורך השנים, דרך שנעה בין שירי רוק פשוטים ונוגעים ללב, קטעים אינסטרומנטאליים, אקספרימנטאליים וקשים לעיכול, קטעים מורכבים, פרוגרסיביים מתמטיים ואפילו מטאליים.הם נכנסים לסיכום הזה עם 2 אלבומים: Lightball Sun - 2000 מתחילת העשור (אני לא באמת צריכה להסביר למה, נכון?) ו- The Incident - 2009, סגירת המעגל שתסגור גם את הסיכום הזה. האלבום החדש הוא עד כדי כך מוצלח, בדיוק בגלל שהוא מצליח לשלב בין כל האלמנטים המוזכרים לעיל, בדיוק במינון הנכון. בשירות - בדיוק כמו באלבומים הראשונים - העיבודים והקולות, בליווי - חזק יותר, בועט יותר, כבד יותר. האינסידנט של פורקיופיין מזכיר לנו למה התאהבנו בהם מלכתחילה, ולמה הם יכולים להמשיך ולהפתיע אחרי כל כך הרבה היסטוריה, גם לקראת סוף העשור.

 

לכתבה מס' 1 - סיכום העשור של זיו לודה

לכתבה מס' 2 - סיכום העשור של שרין לוי

לכתבה מס' 3 - סיכום העשור של אמיר עטר

לכתבה מס' 4 - סיכום העשור של חן ינוביץ'

לכתבה מס' 5 - סיכום העשור של DJ קלאצ'יק

לכתבה מס' 6 - סיכום העשור של עופר רגב

לכתבה מס' 7 - סיכום העשור של סער גמזו

לכתבה מס' 8 - סיכום העשור של טל בן-ברוך

לכתבה מס' 9 - סיכום העשור של אביטל לביא 

לכתבה מס' 10 - סיכום העשור של ניר גורלי ועמית קלישר 

לכתבה מס' 11 - סיכום העשור של תמי ביברינג 

לכתבה מס' 12 - סיכום העשור של גלית גרינר - חלק א'

לכתבה מס' 13 - סיכום העשור של גלית גרינר- חלק ב'

לכתבה מס' 14 - סיכום העשור של יונתן גרוסמן

 

לכל כתבות אלבומי העשור של שדרני קול הקמפוס ב-NRG מעריב

לכתבות נוספות של שדרני קול הקמפוס ב-NRG מעריב

 

 

תגובות

  • סוף סוף אזכור של פורקיופיין טרי!

    כבר חשבתי שכל העולם השתגע חוץ ממני...ואגב אם אני לא טועה שם האלבום משנת 2000 הוא lightbulb sun. מה שכן- האלבומים In absentia ו-Deadwing לדעתי אפילו טובים יותר מה"אינסידנט". תודה לך בכל מקרה!

    יניב, 01-01-2010 00:43