מגזין

הקוף שחזר מגן עדן

ה-Pixies חגגו יום הולדת 20 לאלבומם "Doolittle" בהופעת ענק בניו יורק. נתנאל שרצר הבין שדברים טובים רק הולכים ומשתבחים עם הזמן

מאת נתנאל שרצר. 06-12-2009

תגיות: Pixies

הקוף שחזר מגן עדןצילום: יחסי ציבור

כאשר יצאתי מהופעת יום ההולדת ה-20 לאלבום המופת "Doolittle" של הפיקסיז בחג ההודיה האמריקאי, ידעתי על מה אני צריך להגיד תודה. לא על האוכל הנפלא שהיה לי על הצלחת או כל הכסף, הנכסים, המכוניות המפוארות וכל הרשימה של שאר הדברים שאין לי. את התודה שלי אני רוצה להפנות ללהקה אגדית שבאה ל - Hammerstein Ballroom שבניו יורק ושוב הוכיחה שהקלישאה "זה לא הגיל, זה התרגיל" עדיין נכונה. אז כן, החבר'ה העלו קילו או 20, איבדו שערה או אלף, אבל לעזאזל הם יודעים להופיע.

אני חייב להודות שלפני כניסתי להופעה השנייה והמאוחרת קצת חששתי שהלהקה תוציא את כל האנרגיות בהופעה המוקדמת של הערב (שאותה חימם Rain Machine, הגיטריסט המאוד מוכשר של TV On The Radio), אליה לא השגתי כרטיסים (כרגיל, ספסרים מנוולים שקנו מלא כרטיסים ומכרו במחיר מופקע למעריצים שהיו מוכנים לשלם כל מחיר). למזלי, זה לא היה הסיפור, אלא אם כן שעה וחצי ושלושה הדרנים לא מספקים אתכם.

אז מה חוויתי בתשעים דקות האלה? בתמצות רב: המותניים של סינדרלה, עיגולי עיניים חתוכים, מכונית אחת באוקיינוס, סיפורו של חוזה ג'ונס, וקוף אחד בגן עדן. אבל לא באתי לכאן לתמצת, אני פה כדי שאוכל להעביר לכם את ההרגשה האישית שלי מההופעה שבסופו של דבר תעזור לכם להחליט אם זה ישתלם גם לכם לטוס ולראות את הפיקסיז בחו"ל (המלצה אישית פסטיבל פרימוורה 2010 שבברצלונה). בכל אופן, לעניינינו, הקונצרט החל בהכרזה של קים דיל "בי-סיידס" ממש רגע לפני שהלהקה החלה לנגן את "Dancing the Manta Ray", משם המשיכו עם שלושה בי-סיידס נוספים מהאלבום כדי להכניס את הקהל לאווירה. ואז זה קרה: מסך הוידאו שמאחורי חברי הלהקה הבזיק באותיות ענק את הסיבה המרכזית להתכנסות ביום הודיה זה - "Doolittle". משם החל המסע המופלא שהחל עם השיר המקפיץ והמוכר "Debaser", שאותו אעביר מנקודת המבט שלי:

מהנקודה הזו האולם התחיל לרדת ולעלות, הקהל נכנס לאווירה, תופעת ה- Crowd surfing החלה, והחבר'ה היותר אלימים שעמדו מקדימה התחילו עם המסורת הידועה של ריקוד הפוגו. את האלבום הלהקה ביצעה לפי סדר השירים המקורי. ככה, שיכלתי להבחין שכל סובבי לחשו לחבריהם מה יהיה השיר הבא, מה שנתן לי הרגשה נפלאה, לדעת שאני מוקף במעריצים אמיתיים של הפיקסיז. בלאק פרנסיס לקח אוויר בין שיר לשיר ונתן לקים דיל להגיד תודה בשמם כדי שיוכל להחזיר את הנשימה.

כל השירים לוו בווידיאו ארט מרשים במיוחד, שלא היה מביך את ביצועי ההופעות של להקות ידועות בתחום כמו דפש מוד והפט שופ בויז. השילוב הנהדר של חברי הלהקה בזמן הנגינה, לצד אפקטים של צבעוניות משתנה, חלק ממילות מהשירים ושאר ירקות, הקשו עליי בבחירה לאן לכוון את מבטי. האם לכיוון החבר'ה על הבמה או למסך הנשגב שמאחוריהם. מה שהרשים אותי באופן אישי התרחש בין ההדרנים. באותם דקות ספורות ניתן היה למצוא את חברי הלהקה מודים לקהל בווידאו שהכינו מראש כחלק מהווידאו ארט. עדיין התמונה של הגל האנושי שארבעת חברי הלהקה הרכיבו לא יוצאת לי מהראש. נשמע אינפנטילי במחשבה ראשונה, אבל כשמדובר בגל שמורכב מחברי להקת הפיקסיז אני משוכנע שזה די גזעי.

הסאונד נשאר מהודק ומקצועי למרות שעברו עשרים שנה מההקלטה המקורית, והצלילים שהם הפיקו חדרו עמוק לתוך הנשמות של המעריצים הנלהבים. ניתן היה לראות את גרונו של פרנסיס בפעולה מתמדת כאשר קולו השטני אך התמים משתלב בהרמוניה מושלמת עם קולה הרך של דיל שנתנה לו את ניגוד קולי מושלם. אין ספק שבלאק פרנסיס, קים דיל, דייוויד לאברינג וג'ואי סנטיאגו באו מוכנים לתת הופעה.

לאחר שסיימו לנגן את האלבום מתחילתו ועד סופו ירדו חבריי הלהקה מהבמה וחזרו דקות ספורות לאחר מכן וביצעו את "Wave of Mutilation", שזו הגרסה האיטית והמעניינת של השיר הידוע מהאלבום, ומיד אחרי את "Into the White" שלקוח מאוסף הבי סיידס של הלהקה. הדרן זה הסתיים בכך שהלהקה אכן נעלמה בתוך הלבן כאשר ירדו מהבמה באפילת העשן. לאחר זמן קצר מאוד הם חזרו עבור ההדרן השני בו ניגנו את "Something Against You", "Isla De Encanta" ואת "Nimrod's Son" כדי לשלב קצת חומרים אחרים שלא מהאלבום המהולל.

ההדרן השני תם לו, הקהל הבין שזהו נגמר, האורות נדלקו, חברי הלהקה עשו את דרכם לאחורי הבמה ואני שכבר התקדמתי ממש לעבר קדמת הבמה הסתובבתי לכיוון היציאה והתחלתי לצעוד לי באיטיות, עד שפתאום נשמעה צעקה מהמיקרופון:

STOP - לכולם היה ברור שהשיר "where is my mind" יסיים את הערב המופלא הזה. בנקודה זו התחיל הבלאגן האמיתי. כולם נהרו חזרה בהתלהבות ובאנרגיות מטורפות, נוצרה צפיפות מטורפת שבעקבותיה הפלתי אחת מנעליי, אבל לא ייכלתי לוותר על השיר במקום לחפש אחריה. רק בסוף השיר חזרתי לחפש את הנעל ומצאתי אותה עם מתנה שאנצור לעד (או עד שאמכור ב-e-bay במרבה במחיר) - המפרט של בלאק פרנסיס‬.

הפלייליסט של ההופעה

תגובות

  • נתא'

    אחלה כתבה, עשית לי כזה חשק.. שפשוט לא הצלחתי להתאפק וקניתי כרטיסים לפרימוורה עכשיו נשאר לחכות למאי.. תתחדש על המפרט

    אודיני, 06-12-2009 14:04

  • וואוווווו....

    כיף של כתבה! מכניסה מאוד לאוירה... אם לא להיות שם, אז לפחות לקרוא משהו שמצליח להעביר את החוויה המדהימה הזו כמו שצריך... מה שכתבת על ה"stop" בסוף - כמה גאוני מצידם! אני יכולה לתאר לעצמי מה שהלך שם! מה שהופך את סיפור ה"סינדרלה" שלך, שנגמר עם סוף טוב (מפרט ביד).. לכ"כ מתקבל על הדעת! ((-:

    אשכר, 06-12-2009 17:40

  • באבאם!

    גם מניו יורק, השדרן הכי מוכשר ב106 לא מאכזב וממשיך לכתוב לנו ביקורות שוות. וגם אם לפני הביקורת הזו לא הייתי רוצה לראות הופעה של הפיקסיז - פעם הבאה שיש הופעה של הפיקסיז, כדאי שתקנה גם לי כרטיס ותשמור לי מקום לישון אצלך על הרצפה.

    holymonkey, 06-12-2009 17:52

  • כתבנו בניו יורק,

    איך עשית לי חשק!! א-ח-ל-ה כתבה! מה הסיקור הבא?

    הררי, 06-12-2009 21:52

  • ההדרן השלישי

    איזה קטעים, ואני חשבתי לתומי - באמסטרדם, באוקטובר - שאלו הם ההולנדים שהדליקו את האור אחרי ההדרן השני, והנה מסתבר שזה טריק. רק ששמה הם ניגנו את ג'יגאנטיק בהדרן השלישי... אגב, לגבי הוידאו ארט - מה שהם עשו ב "היר קאמס יור מאן", היה דבילי ומקסים בו זמנית. זוכר?

    דקסטר בוכניק, 07-12-2009 13:03

  • לגבי הוידאו ארט

    לא זוכר ספציפית מה היה, אבל מקסים ודבילי בו זמנית נשמע לי כהגדרה הנכונה... שמח שאני לא היחיד שחווה את ההופעה הזאת..

    Alter-Nate, 07-12-2009 20:54

  • זאת ההופעה

    שמישהו עשה קרוואד סורפינג ואז אחד האנשים פשוט זרק את הבן אדם על איזו בחורה שבדיוק כתבה SMS והיא פונתה לבית חולים?

    שרברט בלום, 07-12-2009 23:04

  • הרגשתי לרגע כמו בהופעה בעצמי

    כתבת מעולה, עשית חשק מטורף לקנות כרטיס ולבזבז עליו את כל הוני הדל, ובעיקר ללכת ולשמוע את האלבום. חבל שלא נתת איזו מילה על קים דיל הקולית. יופי.

    קרן רובין, 08-12-2009 11:23

  • באבאם דה באבאם

    אחלה כתבה

    בנצ, 13-12-2009 10:39

  • כתבה חריפה !

    אחלה כתבה , מתארת בתכלס הופעה קלאסית של להקה איכותית - ועל זה נאמר "באבאם דה באבאם" !

    ניצן, 14-12-2009 04:45