מגזין

דאב אל-וואד

החברים מטבק ארגנו מיני פסטיבל של מוסיקה אורבנית שכלל ערב ראשון על טהרת האלקטרו-דאב. יוסי חלילי הלך, צלל, חזר והתפכח

מאת יוסי חלילי. 29-11-2009

תגיות: טבק

דאב אל-וואד

שום דבר לא הכין אותי למסיבת הדאב הזו. לא החתונה של ידיד המשפחה בה נכחתי לפני, שכללה לצד החומוס ומנות הבשר המפנקות גם תזמורת ערבית משובחת, שהכניסה לי לראש זמזומי קטעים בערבית שרצו לכל אורך הלילה והשפיעו גם על הכותרת למעלה; לא הדירה החשוכה משהו בפאתי פלורנטין, בה עצרנו בכדי לאסוף חבר ולהתארגן מחדש ואפילו לא הוודקה הזולה מהפיצוציה ששתינו בדרך בכמויות.

יחסי הציבור של החבר'ה מטבק למיני-פסטיבל הסופ"שי שלהם היו דווקא מאסיביים, שכן נחשפתי הרבה יותר מפעם או פעמיים למחלקי הפליירים (המעוצבים והמפורטים יש לומר) בשדרה מתחת לבית, או לפרסומים בלוחות המודעות והאינטרנט. אבל עדיין, חוץ מלהכיר את השמות של החברים שאני הולך לשמוע, לא היה לי מושג אמיתי איך בדיוק זה ירגיש. רק כשנכנסתי יחד עם הפמליה לשעריו האפלוליים של הבלוק הבנתי - לא יהיה לי מושג גם כשנצא.

אנחנו מספיקים לשמוע את שני הקטעים האחרונים והמעולים של נבחרת הדאב המקומית, שמתפרשת לכל רוחב החלק הפנימי של האולם עם גיטרה בס, טרומבון, קלידים, כלי הקשה וקונסולה ענקית למיקסים ואפקטים. כבר כתבתי פעם שבכל דבר שבו מעורב בנו הנדלר מתקבלת יופי של תוצאה מוסיקלית וזה מתברר כנכון גם הפעם. יחד עם החברים שאולי עשת, ירון אוזנה, מיכאל אבגיל ו"הדוקטור" הממקסס, הם עושים אחלה דאב, לפחות בקטעים ששמעתי מהם.

האווירה מתחממת והגוף הופך משוחרר ונינוח - בדיוק מה שמוסיקת דאב אמורה לעשות - ואז מתחלפים הלפ-טופים של הנבחרת באלה של מארק ארנסטוס מ-Rhythm & Sound, הרכב הדאב הברלינאי (שהוא למעשה פרוייקט נוסף של ארנסטוס ושותפו מוריץ וון אוסוולד, תחת הלייבל Basic Channel), שיצר כמה תפיסות חדשות בנוגע לדאב ואלקטרוניקה. לצידו מגיח Tikiman, חמוש במיקרופון ובגוד-וויבז, ונותן את האות לפתיחת המופע המרכזי. הבחור שנולד בקאריביים ונחת לבסוף בברלין, הוא אחד הווקאליסטים היותר מוכשרים בעולם הרגאיי, שידוע בכשרון לשדרג כמעט כל קטע שבו הוא משתתף. יחד עם המקצבים מאחוריו, הוא מברך את הקהל מתל אביב ומתחיל לרוץ על המייק. ארנסטוס מצדו נותן למילים של Tikiman משמעות נוספת עם מלאכת מחשבת על המיקסר והדאבווייז שלהם משתלט על החלל עם הבאסים והצלילים המהדהדים מכל כיוון. בכלל, נדמה שהבלוק הוא המקום המושלם להופעה הזו, עם מערכת סאונד מפלצתית שלא מוותרת ועוטפת את כל הגוף בויברציות חמימות ועם חלל שמתאים בדיוק למספר האנשים שהגיעו באותו ערב - לא צפוף מדי וממש לא ריק, עם מספיק מקום לרקוד ולזוז לכל כיוון.

אני ממשיך ליהנות גם כשהצמד מתחלף בכלבתא (אריאל תגר), שבפרסומים תואר כאשף הבאסים המקומי ושגריר התדרים הנמוכים. תכלס אשף. עם סט לייב של דאבסטפ אפל משהו, שהתחיל לאט לאט והגיע עד למקצבי ג'אנגל וברייק-ביט מפוצצים, הוא היווה את ההפתעה הטובה של הערב מבחינתי. יש לנו נציג לאירוויזיון האלקטרוני. בין הקפיצות והריקודים אני פוגש הרבה אנשים איכותיים ממעגלים ואירועים שונים של הזמן האחרון. חלקם קשורים לז'אנר ולמוסיקה בכל מאודם, ואפילו מריצים ליין דאב שווה בירושלים הבירה עם שם הכותרת שלמעלה (פרסומת חינם עלי, 8Bit) וחלקם בכלל לא יודעים מה זה דאב, אבל נראה שכולם נהנים.

את הערב סוגר Mala, המפיק הבריטי שנחשב לאחד האחראים על היווצרות הדאבסטפ וה-UK Dub, שותף בכיר בלייבל וליין המסיבות הנודע DMZ, שבין שאר המקומות בעולם בהם הוא מנגן ללא הרף, הגיע גם לישראל זו הפעם השנייה. עם טכנו-דאב עמוק ואיטי הוא לקח אותנו עד הסוף, עד שכבר היה באמת קשה לעמוד.

נציג הפמליה שנשאר בבלוק, עוד הספיק להתרשם מייצוא ברלינאי נוסף בארץ הקודש ואפילו חזר איתה הביתה, עם תיאורים שהנייר הממוחשב לא יסבול כאן. אנחנו חזרנו איש איש לביתו, עם הנסיון להבין את עלילות הלילה הארוך הזה. ביום שאחרי, כשהתפכחנו קצת, זה עדיין לא היה ניתן להגדרה ברורה ומדויקת, אבל איזו תובנה החלה לחלחל אט אט - היה ממש טוב.

 

תגובות

  • מסיבה לפנים

    גם לי היו חששות לפני שבאתי, אבל כמו יוסי כאן צללתי והגחתי חזרה רק אחרי 4 שעות...

    דאבילון, 01-12-2009 17:21