מגזין

סיכום העשור - כתבה מס' 3

אמיר עטר ( "מוקה", "שכרון מעמקים") בוחר את אלבומי העשור שלו

מאת אמיר עטר. 01-12-2009

תגיות: אלבומי העשור, Radiohead, Deerhoof, Deerhunter, Queens of the Stone Age, Metric, At The Drive In, Portishead, Harvey Milk, Alamaailman Vasarat

אזהרה - רשימה זו אינה מסודרת על פי סדר חשיבות מסוים, היא פשוט רשימה. אמיר עטר מסכם עשור

 

 
Queens of the Stone Age - Songs For The Deaf - 2002

  

Photobucket

 

 


מסוג ההרכבים שהיה קשה להחליט על איזה אלבום להמליץ. כאן הדילמה היתה מול האלבום Rated-R והכף הוכרעה דווקא לאלבום היותר מוכר ומצליח מסחרית, הצלחה שאין לקחת אותה כמובנת מאליה. זאת להקת הסטונר-מטאל הראשונה שזוכה להגיע למעמד של פלטינה בארה"ב, למלא פסטיבלים ולקצור ביקורות אוהדות מקצה לקצה. אם חושבים על זה טוב, קצת קשה לפספס עם חבורת האנשים שיצרה את האלבום הזה. דייב גרוהל על התופים, מארק לנגן מזמר לו בחלק מהקטעים ומעל הכל מולכים הריפים המוזהבים של ג'וש הום. אלבום שהחזיר (לי לפחות) את האמונה באלבומי רוק איכותיים ומצליחים מסחרית יחדיו.

 

Metric - Live It Out - 2006

 

Photobucket

 


הרומן שלי עם מטריק נמשך כבר הרבה זמן. האלבום הראשון שלהם היה פאוור-פופ קופצני ומגניב, שיכל להתנגן בלופ בכל מסיבת אינדי ולא לשעמם לרגע. האלבום האחרון שלהם, Fantasies, זכה להצלחה מסחרית די מוצדקת, עם נגישות והפקה מלוטשת שלא עשתה להם עוול כלל. אבל אני נתקעתי דווקא על האלבום השני, Live it out, שהיה חיה מסוג אחר. זה נכון שבגדול עדיין מדובר בהרכב פופ ביסודו, אך האלבום הזה מבוסס על תחושת אי נוחות גדולה, מתח מתמיד בין ריפ גיטרה קליט לטקסט מלנכולי, שלא לומר דיכאוני. אם ניקח בחשבון שעל אותו מתח בריא הסמיתס עשו קריירה שלמה, אז אפשר לומר בבטחון שמטריק הצליחו לעשות משהו טוב באלבום הזה.

 

 

Deerhunter - Cryptograms - 2007

  

Photobucket

 

 

 

שוב בחירה קשה בין מספר אלבומים משובחים מאותו גוף יוצר. ברדפורד קוקס, האיש והקול של דירהאנטר וההרכב אטלס סאונד, הוציא מספר אלבומים ראויים בשנים האחרונות. האלבום הזה, יחד עם האלבום השלישי של דירהאנטר ומספר נוסף של E.P.s משובחים, מהווים רצף מפואר של יצירה עיקבית שהולכת ומתחדדת עם הזמן. ב-Cryptograms לקחו חברי ההרכב את האגרסיות המטורפות ואת הסאונד המנוכר של הפוסט פאנק שאפיין את אלבום הבכורה שלהם והפכו אותו למשהו יותר עמוק, מורכב ומהפנט. הם הוסיפו לקלחת הסאונד שלהם גם פסיכדליה עמוקה, עם לופים ואפקטים כבדים על ערוצי הגיטרה והשירה שהזכירו את חומות הגיטרה של My Bloody Valentine והרכבי שוגייזים אחרים מאותה תקופה. אם חשבתם שאינדי משובח חייב להיות ענוג ומלטף, אז האלבום הזה הוא דוגמא טובה להפרכת הרעיון המגוחך הזה.

 

 

At The Drive In - Relationship of Command - 2000

  

Photobucket


פצצת אטום של אנרגיה מתפרצת. כל כך הרבה זעם שמתועל באלבום הזה בצורה האידיאלית החוצה דרך הגיטרות, התופים והצרחות הבלתי נלאות של סדריק ביקלסר-זוואלה. בניגוד לאלפי הרכבי פאנקהארד-קורגראנג' שנשמעים כמו גיבוב של צרחות ודיסטורשן שבדרך כלל מאפילות אחת על השנייה, באלבום הזה הרגשות הם כל כך ברורים וחדים. עושה רושם שהמונח Raw Power מאד מתאים בתיאור האלבום הזה, לא רק בשל העובדה שהאחרון שהוציא אלבום בשם הזה מתארח כאן באחד השירים, אלא גם בזכות התחושה הנדירה שאתה מקבל את כל מה שיש לחבורת האנשים הטעונה הזאת לומר בבת אחת בפרצוף. אין פלא אם כך, שממש אחרי האלבום הזה At the Drive-In החליטו להתפרק.

  

 

Radiohead - Kid A - 2000

  

Photobucket


כן, אין מה לעשות: יש קונצנזוס בעולם המוזיקה לגבי רדיוהד. יכול להיות שהוא קצת מוגזם ושאנחנו נוטים לקבל בהכנעה כל דבר שהחמישייה הזו מאוקספורד תגיש לנו, אבל הסטטוס הזה הושג בזכות ולא בחסד ובמיוחד בזכות האלבום הזה.
אם בתקופת OK Computer הצליחה רדיוהד לשכלל ולהבדיל את עצמה באופן מובהק משאר סצנת הבריט-פופ, אז באלבום הזה היא הצליחה להבדיל את עצמה מכל להקת רוק אחרת בעולם כולו. באלבום הזה רדיוהד הצליחו להתיך לתוך קלחת מגוון של סגנונות שונים ומיוחדים, ממוסיקה אלקטרונית אינטיליגנטית, קראוט-רוק גרמני ועד לג'אז חופשי וביזארי. למרות כל ההשפעות הדיסהרמוניות הללו, הם הצליחו להישמע ברורים, קליטים וגם למכור לא מעט אלבומים.


  

Portishead - Third - 2008

  

Photobucket

 


אחד מהמקרים הכי פחות צפויים של העשור האחרון. כולנו ידענו שפורטיסהד הוא הרכב מעולה שמסוגל ליצור קטעים עוצרי נשימה, אבל קצת איבדנו תיקווה שנזכה לראות עוד אלבום שלהם. בניגוד לחבריהם לגל הטריפ-הופ כמו מאסיב אטאק, טריקי ואפילו אנקל, שהתבגרו בצורה קצת פחות מכובדת, פורטיסהד הצליחו להימנע מלהביך את עצמם בחוסר רלוונטיות על ידי ירידה למחתרת. החזרה לבסיס הרוקיסטי באלבום הזה היתה הימור נכון מבחינתם וחסכה מהם ניסיונות מאולצים להמציא את הגלגל מחדש.


  

Deerhoof - The Runners Four - 2005

  

Photobucket

  

 


עוד דילמה בין שני אלבומים מאותה להקה. האם Milk Man יותר טוב מ-The Runners Four? אני לא בטוח, אבל אם כבר לבחור משהו - עדיף ללכת על האלבום שאותו יהיה אפשר להמליץ למישהו שבכלל לא מכיר את ההרכב הזה בתור נקודת פתיחה למערכת יחסים ארוכה, מצחיקה, כיפית ומבלבלת כאחד עם הלהקה המופלאה הזאת. עשרים (!!) קטעים, שרובם נעים על הקו הדק שבין נעימת פופ מושלמת לבין צווחות גיטרה צורמניות אך יפהיפיות וחבטות תופים לא הגיוניות. אין הרבה להקות בעולם שמנסות לעשות שמח כמו דירהוף. אם תעצמו את העיניים ותתמסרו אליהם, הם לא ינצלו זאת לרעה ואפילו ישאירו לכם חיוך טיפשי על הפרצוף.


  

 

Alamaailman Vasarat - Käärmelautakunta - 2003

  

Photobucket

  

 


חבורה מטורפת של ויקינגים מפינלנד שבמקום לאחוז בחרבות ומגינים עם קרניים, אוחזים בכלי מיתר ונשיפה כמו צ'לו, טרומבון וקלרינט. עושה רושם שהם משיגים את אותה תוצאה שהם היו משיגים עם כלי הנשק המחודדים - הרס, חורבן ובלגאן מתוזמר היטב. "פטישי העולם התחתון" (זה התרגום החופשי של שמם) שמו לעצמם מטרה לעשות מוזיקת רוק ללא גיטרות והתוצאה נשמעת כמו שילוב של רוק כבד, כלייזמר והרבה אלכוהול. הוציאו כארבעה אלבומים בעשור הזה, אך זאת יצירת המופת שלהם, שמצליחה לגרום לחומות וולהאלה לרעוד בכל פעם מחדש.


  

Harvey Milk - Special Wishes - 2006

 

Photobucket

 

הבלוז הכי כבד שתשמעו אי פעם. שלישיה מג'ורגי'ה שהחלה לפעול בתחילת שנות התשעים, לקחה הפסקה של עשר שנים וחזרה לכושר מלא כאילו שום דבר לא קרה מאז. גיטרות עוצמתיות ואיטיות וסולן עם קול מחוספס ומנסר כמו נייר זכוכית על עור התוף. זהו סוג של סטונר-מטאל עצוב ומדוכא, שבדרך מנסה לשבור כמה שבלונות של רוק עם מקצבים מורכבים וניחוחות של משהו אחר.

 

לכתבה מס' 1 - סיכום העשור של זיו לודה

לכתבה מס' 2 - סיכום העשור של שרין לוי

טור זה פורסם באתר NRG מעריב

לכל כתבות אלבומי העשור של שדרני קול הקמפוס ב-NRG מעריב

לכתבות נוספות של שדרני קול הקמפוס ב-NRG מעריב

 

תגובות