מגזין

וים ונדרס בישראל

הבמאי הגרמני וים ונדרס הגיע לביקור בישראל במסגרת תכנית "המאסטרים הגדולים" של סם שפיגל. מורן אייזן על האיש, המצלמה ושפתו הקולנועית

מאת מורן אייזן. 18-11-2009

תגיות: וים ונדרס

 וים ונדרס בישראל צילום: יחסי ציבור

הסרט הראשון מסרטיו של ונדרס בו צפיתי היה "מלאכים בשמי ברלין". לא ממש הבנתי את כל הדקויות שבסרט - את המצלמה שמתעכבת לצלם גם אחרי שהשחקנים יצאו מגבולות הפריים, או את תנועותיה האיטיות. אך למרות זאת היה לי ברור שאני צופה ביצירת מופת קולנועית, היא עוררה בי רגשות מעורבים, דיכאה והסעירה את הלב ובעיקר את המחשבות.

"איך האהבה מנצחת את הכל, אפילו את האלמוות, ושווים כל המכאובים והמצוקות בשביל להריח, להבין, לחוש, לפגוש רקדנית, לעשות איתה אהבה, לפצוע את האצבע, לראות את הדם, למצוץ אותו, לטעום את המליחות המוזרה שלו, לרוץ, לשחק כדורגל, ליפול, לקום". מתוך "מלאכים בשמי ברלין", וים ונדרס, 1987.

קצת על האיש

וים ונדרס נולד בגרמניה בשנת 1945. הקריירה הקולנועית שלו נפרשת על פני ארבעה עשורים בהם ביים וכתב למעלה מעשרים סרטים עלילתיים ותעודיים. ונדרס הוא יוצר מרתק עם שפה קולנועית ייחודית ומגוונת: בשנות השבעים, עם סיום לימודי הקולנוע, היה לאיש מפתח ב"קולנוע הגרמני החדש". זרם שזכה להתעניינות עולמית והיטיב לתאר את מצוקות הדור הגרמני שנולד לאחר מלחמת העולם השניה. בסרטיו הוא מיטיב לפרק את האנושיות למרכיביה השונים: הייאוש, התלישות והניכור (כהד לחיים בגרמניה של אחרי המלחמה), אהבת האדם ואהבת החיים. מרכיבים אלו הופכים אותו (לדעתי) ליוצר דקומנטרי מרתק.

במסיבת העיתונאים שנערכה עימו (יום ב', 16/11) נכחו מעט עיתונאים. ונדרס ישב נינוח וענה על השאלות בפשטות ואנושיות ובו בזמן נראה משועמם מכל הסיטואציה. הוא איננו מעוניין בפרסום לשם פרסום. הוא מעוניין בקידום הקולנוע מבחינת המבע הקולנועי, בדחיפה של יוצרים צעירים, בקידום סרטים ויוצרים עם חשיבה ביקורתית.

אחת האמירות המעניינות יותר שלו הייתה בתשובה לשאלה על עתיד הקולנוע: ונדרס קשר בין תרבות הצריכה לקולנוע. "כשנוסעים הרבה, מגלים שבתי הקולנוע מראים אותו הדבר בכל מקום. בכל שנה התקציבים קטנים. בתי קולנוע שאינם מסחריים נסגרים וצריך להיות מאוד אופטימיים בכדי להכחיש שהקולנוע הופך למסחרי". בד בבד הוא מציין את הרעב של הקהל לקולנוע שאיננו מסחרי: "הרבה סרטים אינם יוצרים מחשבות וזכרונות אלא עובדים כמו ג'אנק פוד שמצליח להשתיק את הרעב באופן רגעי בלבד". ונדרס אומר שהקהל יהיה זה שיצטרך להכריע לבסוף האם הוא רוצה ג'אנקפוד או אוכל לנשמה.

הקשר לקולנוע הישראלי

ונדרס משמש כנשיא האקדמיה האירופית לקולנוע. בשנת 2002 פנו אליו מספר אנשי קולנוע ובראשם רנן שור, מנהל בית הספר "סם שפיגל", בבקשה לקבל את ישראל כחברה באקדמיה האירופית. ונדרס נענה לבקשה ודאג לצרף את ישראל כחברה באקדמיה, לצד הרשות הפלשתינאית. מהלך זה נתן לקולנוע הישראלי נמל לעגון בו והיה לאבן דרך משמעותית להצלחות הבינלאומיות האחרונות של סרטים ישראליים ברחבי העולם בכלל ובאירופה בפרט.

ונדרס נמנע מלהתייחס באופן ישיר למצב הפוליטי בישראל (אך ניתן היה להבין כי הוא סולד מהפוליטיקה המקומית) וטען שאין ישראל אחת וכל נסיון להגדיר את ישראל יהיה פשטני מידי. כשנשאל על הקולות הקוראים להטיל חרם תרבותי (ובהתייחסות פרטנית לבמאי קן לואץ', ממובילי החרם התרבותי על ישראל באנגליה) הוא ענה "אני מחרים חרמות... לדעתי מירב החרמות משיגים את המטרה ההפוכה".

כשנשאל על הקולנוע הישראלי ענה שהקולנוע הישראלי הוא "כח עולה" וציין את ההתקדמות העצומה שעשו הסרטים הישראליים והפלשתינאים מאז צורפה ישראל לאקדמיה האירופית. ונדרס ציין מספר סרטים ויוצרים ישראלים בהם הוא רואה הבטחה לעתיד. ארי פולמן שסרטו "ואלס עם באשיר" הותיר עליו רושם עצום (לראיון שערך וים ונדרס עם ארי פולמן באקדמיה לאמנות בברלין. חלק א', חלק ב'), ניר ברגמן והסרט "עג'מי" שזכה כסרט המבטיח של השנה.

ומה בעתיד?

לונדרס ציפיות גדולות מהיוצרים הצעירים. הוא מלמד מזה עשר שנים כמרצה וכיוצר שנודד בעולם, הוא פגש יוצרים מבטיחים רבים. מצד אחד עומדות הטכנולוגיה הדיגיטלית שמאפשת ליוצרים צעירים לצלם סרטים בעלות נמוכה יחסית והאינטרנט שטומן בחובו אפשרויות אדירות, אך מנגד עומדת מערכת הפצה שמשאירה יוצרים רבים מחוץ למעגל. רק בעוד מספר שנים יהיה אפשר לדעת לאן מועדות פניו של הקולנוע, למסחרי או לאמנותי.

בימים אלה יצא לאקרנים ברחבי העולם סרטו החדש של ונדרס "לצלם את פלרמו" (בארץ הוקרן בשתי הקרנות מיוחדות בסינמטקים בתל אביב ובירושלים), ובימים אלה ממש הוא בשלבי עריכה סופיים של סרט חדש בתלת מימד על הרקדנית והכוראוגרפית פינה באוש.

היום אחרי צפיות חוזרות ונשנות בסרטיו של ונדרס, השפה הקולנועית שלו מעט יותר ברורה לי. ונדרס חודר אל הצופה כאדם וכיוצר, מאתגר אותו ברבדים של שפה קולנועית חזותית ובפסקול שמעורר את האוזן ומחדד את כל מה שנקלט בחוש הראייה. אני מאמינה שעל אף גילו ושלל עיסוקיו נראה עוד סרטים רבים של האיש שסובב בעולם עם מצלמה וצורך עז לתעד את המציאות על כל גווניה בשפתו הקולנועית.

תגובות

  • כתוב רהוט, מסקרן ומקיף

    אהבתי.

    גרוביו, 19-11-2009 17:40