מגזין

בלי סודות

חן ינוביץ חזרה מההופעה של ה"פרויקט הסודי" כדי לנסות ולגלות לכם איזה סוד או שניים. היה שששששש

מאת חן ינוביץ'. 11-11-2009

תגיות: הפרויקט הסודי, Onili

בלי סודותthe secret photographer

פעם, בערב אחד קר וחורפי ישב ש.ע במעבדה בניסיון ליצור את ההמצאה הגדולה באה. כשלפתע, ברק היכה במעבדה, גרם לתגובת שרשרת ולפיצוץ אדיר בבניין. כשהתפוגג העשן, אץ לו רץ לו ש.ע לבדוק הכצעקתה ומצא, לתדהמתו, פסנתר קטן על שולחן המעבדה. מאותו רגע הרגיש ש. שכוח מגנטי בלתי מוסבר מושך את אצבעותיו אל הכלי הקטן, ונעימות הקלידים החלו ממלאות את החדר. בעוד ממשיך הוא לנגן, הבין שיהיה זה מסקרן ביותר לזמן אליו את א.נ, מדענית הקול המפורסמת, ההמתמחה בעיקר בווקאל ובכתיבת טקסטים. השילוב הניסיוני הזה הוליד את מה שלימים יקרא "הפרויקט הסודי". ועכשיו פלייבק.

תדמיינו לכם שיש מצלמת רחף מעל לבונטין שתופסת ומצלמת את כל הפרצופים. המצלמה הזו כל כך משוכללת כי היא מצליחה להיות חדה בין העשן והאפלוליות שבמרתף התל אביבי. היא גם כזו חינוכית עד כדי כך שהיא אינה מצלמת את משקאות השיכר. והיא כזו מרגשת, כי ביום שלישי בערב, אם באמת הייתה קיימת מצלמה שכזו, היא הייתה רואה רק את החיוכים הנסוכים על פניהם המוארות של הקהל. ולא היא לא הייתה משתמשת באפקטים משוכללים, אין לה צורך בהללו. המוזיקה של "הפרוייקט הסודי" היא הפריים הטוב ביותר, הפסקול הטוב ביותר והתוכן הטוב יותר. והסודיות, אם תהיתם, שייכת לשאולי עשת ונילי אונילי.

הקשר בין אונילי (שעושה חיל מוזיקלי ומצליח בצרפת) לעשת ("פרווה חמה", "Funset") נוצר לפני כארבע שנים. עשת חלק את הדירה התל-אביבית שלו עם יונתן לוי, שהפיק אז לאונילי את האלבום, ואילו האחרונה הייתה מצידה מגיעה מדי פעם לדירה ושומעת קצת מהלחנים המבריקים של המדען עשת. הזמן עבר ושאולי החל שולח לאונילי, שגרה אז בחיפה, את הלחנים באופן וירטואלי. היא מצידה הייתה מחזירה לו את טקסטים באותה הדרך. מבחינת שניהם החיבור היה טבעי: לשאולי היו לחנים במגירה והוא חיפש אחר פרטנרית שתכתוב להם טקסטים ותעניק להם קול. להקלטות של הזוג הווירטואלי חברו טובי הנגנים. כלומר רן שם טוב, ניר מנצור, יונתן לוי, ספי ציזילינג, מתן גוב ארי, עידן ק' ויאיר סלוצקי, וכך נוצר אחד האלבומים המעניינים יותר שנשמע השנה.

אונילי מגדירה את הסגנון המוזיקלי כשילוב שבין הביטלס לפורטיסהד, ואם ממש תתעקשו להגדרות האלבום הוא סוג של טריפ-הופ רומנטי, רך במידה וגרובי במידה, חסר גיל. לרגע אחד הוא טנגו ובשני פסדובלה. בשיר אחד תרגיש אופטימי ובשני תרצי לפרוץ בבכי. וכזה הוא גם האלבום קצת שמח קצת עצוב. אונילי כתבה את המילים בתקופה של שברון לב. הפרידה הזו ניכרת בהשפעתה על המילים. היא מצידה טוענת שהכתיבה לא הייתה רק פסימית אלא לימדה אותה דבר ושניים על החיים והחוכמה שבהם. ואכן כמה שחכם השילוב הזה שבין הקול של אונילי ללחנים ההרמוניים והשובבים של עשת.

עשת הוא הראש והכתפיים מאחורי הפרויקט. הוא המלחין, המפיק המוזיקלי, המפיק בפועל ומי שהביא את הנגנים. והשילוב בינו לבין אונילי הוא כימיה שמאוד בולטת על בימת הלבונטין. השירים המוקלטים מקבלים גרוב מאוד זורם על הבימה, כזה שקשה שלא להיסחף אחריו. וסחף זו אולי הטרמינולוגיה הנכונה להופעה. יונתן לוי מושך את תשומת הלב עם התנועות והפרצופים ההבעתיים שעם כל פריטה על הבס. אונילי, מצוידת במיקרופון יפני משנות ה-40, מושכת את הלחנים עם הקול הצלול שלה, כלי הנשיפה (דוד אלפנדרי ומתן גוב-ארי) מושכים למקצבים בלקניים, מנצור מתופף על הרגש ועשת מושך בחוטים של כולם. השירים נשמעים מוכרים. אולי שמענו אותם בגלגול קודם, אולי בנוכחי ואולי סתם נדמה לנו. ככה זה שנסחפים.

"הפרוייקט הסודי" שמסרב לגלות את הסיבה לשמו, אינו חלק מהפרויקט הגרעיני של אירן. הוא לא יומרני והוא לא אפיזודה אזוטרית שהולכת להיעלם בקרוב. הסודיות הזו היא הרענון המוזיקלי ביותר שיכול לקרות לסצנה המקומית, עם כל הקלישאה שבמשפט. ניסוי הוא חלק מהעניין. ועד שלא תנסו לעולם לא תדעו. אני יכולה לספר ולהלאות אתכם במהותו של כל שיר ושיר ובעיבוד הבימתי שזכה כל אחד ואחד מהם. אני יכולה גם לספר שההופעה מקבלת גרוב אנרגטי ומתבקש על הבימה. ואני יכולה לספר שהחיוך שהיה מרוך לי על הפנים במרתף התל אביבי היה רק עוד אחד מבין עשרות שזכו להיות שותפי סוד. 

הפרויקט הסודי בהופעה

תגובות

  • נשמע טוב , מחכה לשמוע אותם

    גיאכו, 14-11-2009 21:09