מגזין

קומבינציה צימחונית

פסטיבל iLanD מביא עמו שוב ערב של שילובי סגנונות בין אמנים גרמנים וישראלים. אופיר בלום במפגש פסגה

מאת אופיר בלום. 08-11-2009

תגיות: iLanD, מוקי, M.A.R.S. Allstars, הבנות נחמה, Ulman, Jahcoustics, 17 Hippies, אופיר בלום, פסטיבל

קומבינציה צימחוניתצילום: יחסי ציבור

נתחיל מהסוף. את פסטיבל iLanD הייתי מסכם בכך שדברים אשר נראים טוב על הנייר יוכלו להתבצע בשלוש דרכים: הם יפתיעו את מי שלא מצפה למשהו מיוחד, יתעלו על הציפיות הגבוהות שכבר יש לך, או שיאכזבו לחלוטין. על אף שאת רוב ההופעות והתקלוטים הייתי משייך לשתי האפשרויות הראשונות, היו גם מקרים שבהם ההר הגרמני-ישראלי, במקרה זה, הוליד עכבר.

ההופעה המשותפת של מוקי וההרכב M.A.R.S. Allstars הייתה ההופעה שסגרה את הפסטיבל. היא נראתה מאוד מסקרנת על הנייר. השילוב ביניהם התקיים גם בפסטיבל בשנה שעברה בגרמניה ולכן הצפייה שלי הייתה שעם הזמן והניסיון ההופעה תראה צדדים חדשים, הן במוקי והן באנשי המאדים, ושמיזוג הסגנונות יוליד משהו מיוחד. זה לא היה המקרה.

הכוכבים ממאדים עלו לראשונה לבמה בתור להקת ליווי של אמן הרגאיי ג'קוסטיקס. אודה ולא אבוש, לא היו לי ציפיות גדולות במיוחד מג'קוסטיקס. אבל האנרגיה והאופטימיות שהוא והמוזיקה שלו שידרו דיי כבשו אותי. בייחוד כאשר הוא ביצע את "Another Day". האולסטארס נשמעו שונים כאשר הם ניגנו איתו והחיבור שלו עם הלהקה הוסיף מימד ומעוף להופעתו, שבלעדיו הייתה עלולה להיות דיי משעממת. שילובים כאלו היו צריכים להיות התוצאה של הפסטיבל - להציג את מה שקורה כשמערבבים את צד א' עם צד ב'.

כשג'קוסטיקס ירד מהבמה והשאיר אותה למספר שירים של האולסטארס העניינים עדיין היו מהנים, מדובר בהרכב מגוון למדי שהיה ניתן למנף את שיתוף הפעולה איתו למקומות רבים. אלא שכשמוקי עלה לבמה התוצאה הייתה שכל הייחוד שהיה להם נעלם כלא היה וקיבלנו הופעה שנשמעת כמו כל הופעה אחרת שלו, שזה לא רע לכשעצמו אבל מאכזב מבחינת האפשרויות שהיו גלומות כאן. מוקי ביצע שרשרת מלהיטיו אבל באף אחד מהם לא נשמעה טביעת האצבע של הלהקה עמה שיתף פעולה - לא לזה היה צריך להתכוון המשורר.

עם זאת, הפסטיבל הציג לנו גם שני צוותים ישראלים-גרמניים שמאוד הפתיעו אותי. ביום הראשון של הפסטיבל אונילי שתפה פעולה עם אמן האלקטרו ארוביק, במה שלדעתי היה הדבר הטוב ביותר באותו ערב. שני האמנים ידועים ביכולות האימפרוביזציה שלהם בפרט וביכולת שלהם לחשוב מחוץ לקופסא בכלל. כתוצאה מכך שיתוף הפעולה ביניהם הוליד כמה קטעים מאוד מיוחדים. זכור לטובה במיוחד קטע שבו אונילי שיחקה עם הווקאל של המיקרופון שלה בכדי לשיר בקול גברי בעוד ארוביק מוסיף קולות רקע "נשיים" בעצמו.

הציוות של הבנות נחמה ביחד עם Ulman גם כן הוליד כמה דברים נעימים לאוזן. במקרה של שני אלו ההופעה הייתה בדיוק מה שציפיתי ממנה להיות. אולמן הוסיפו לשירים הנוגים של הבנות מימד אינסטרומנטלי מיוחד בעזרת אקורדיונים שונים ומספר כלי נשיפה, והפכו את מה שהיה יכול להיות עוד הופעה של הבנות נחמה לחוויה דיי מיוחדת.

אמרתי שדברים שנראים טוב על הנייר יכולים להתבטא בשלוש דרכים. שתיים מהן כבר הזכרתי, עכשיו הגיע הזמן לגולת הכותרת ומה שלדעתי היה מסמר הפסטיבל. הציפיות שלי היו גם ככה גבוהות מהחיבור בין 17 Hippies לבום פם. שני ההרכבים מאוד דומים בסגנון המוזיקלי שלהם והייתי סמוך ובטוח שהם יהיו אלה שיסגרו את הפסטיבל ויעיפו את הגג. צדקתי רק באחד מהמקרים, הגג עף בהופעה המשותפת שלהם יותר מבשאר ההופעות בפסטיבל, אבל חבל לי שהם לא היו אלה שסגרו את המופע, זה היה יכל וצריך היה להיות הקליימקס המושלם.

שבעה עשר ההיפים הם לא באמת שבעה עשר אנשים אלא רק 13. אבל במהלך ההופעה ה-13 הזה הפך ל-29, שכן במהלכה כל אחד מהם ניגן לסירוגין על שלושה כלים לפחות. זה אלמנט מדהים, בשיר הראשון נגן אחד על אקורדיון, בשני על קסילופון ובשלישי על חצוצרה. דמיינו את כל חברי ההרכב נוהגים כך ותבינו את גודל החוויה. עכשיו תוסיפו למשוואה הזאת את בום פם, שלישייה של פנומנים לא פחות ותקבלו חגיגה אחת גדולה של אנרגיה וריקודים מטורפים. אחד מחברי הלהקה, בן חמישים פלוס לערך, עשה אפילו קפיצת סרף קצרה על הקהל המופתע. אם כל שישה עשר האנשים שעל הבמה התלהבו מהחגיגה שהם יצרו, תהיו בטוחים שהקהל הרגיש והגיב בהתאם.

את המסקנה הכללית שלי מהפסטיבל כבר הצגתי בהתחלה, ועליה אני יכול רק להוסיף שההבדלים בן הקהל הישראלי לקהל הגרמני הוא שגרמנים רוקדים בטירוף מצחיק הרבה יותר מאיתנו. היו רגעים שבהם זה היה משעשע יותר לראות אותם מאשר לראות את מה שקורה על הבמה. לא משנה כמה הריקודים של לואיזה, סולנית טרי פויזן, היו מטורפים. הקהל המזרח אירופאי שנכח בהופעה שלהן הצליח להתעלות עליה, ומי שמכיר הופעות של הרכב הבנות יודע שזאת משימה לא קלה. מה שמחזיר אותי לנקודה שהיא אם מי שעל הבמה גורם לך להרגיש שאתה באירוע מיוחד אתה תתנהג כבאירוע מיוחד. להגיד שכל ההופעות בפסטיבל איילנד הרגישו ככה אני לא יכול, אבל חלק מהן כן, וזה מה שחשוב.

תגובות