מגזין

שקרים לבנים

ה-"White Lies" הופיעו בלונדון והציגו קלילות לא אופיינית לאלבומם. תאיר קסלר הצליחה לחגוג כמו נערת רוק אמיתית

מאת תאיר קסלר. 29-10-2009

תגיות: White Lies

שקרים לבניםצילום: יחסי ציבור

בתחילת הקיץ קניתי את האלבום "To Lose My Life" של ה-"White Lies", אלבום מצוין אבל כבד מדי לקיץ הישראלי, אז פשוט זנחתי אותו בצד. לאחר מכן הוספתי חטא על פשע בכך שטסתי לפסטיבל "גלסטונברי" האנגלי, ששם הם לא נתנו הופעה אחת אלא שתי הופעות ואת שתיהן פספסתי עקב בוץ, שתייה מרובה ומרחק של אלפי קילומטרים בין במה לבמה.

לפני כמה שבועות אמא שלי הודיעה בחגיגיות שבנות המשפחה טסות לסוף שבוע גיבושון בלונדון. בעוד ששאר הבנות גלשו באינטרנט בין אתרי התיירות השונים כגון H&M  ו-Primark אני קפצתי על Ticketmaster כדי לראות איזה הופעה שווה אני יכולה לתפוס בלונדון.

למרות בקיאותי בלהקות אנגליות, לא מצאתי אף הופעה מגרה שיהיה שווה לעזוב עבורה שופינג חסר מעצורים. ואז פתאום, האם זה יכול להיות? הופעה של "White Lies" ואפילו יש כרטיסים. רק דבר אחד עבר לי בראש - "It's payback time" .

כל יום בלונדון שכלל מדידת בגדים, גיהוץ כרטיסי אשראי וסחיבת שקיות, צמצם את ה"רוק צ'יק" שבי והגדיל את ה"פריס הילטון" שבי. באיזשהו שלב כבר לא רציתי כל כך ללכת להופעה בגלל זה, הרגשתי שלא הענקתי מספיק זמן, חום ואהבה לג'ינסים ב-"מיס סלפרידג'".

הערב האחרון שלי בלונדון הגיע ואיתו ההופעה המדוברת. נפרדתי מהאשראי, לקחתי על עצמי כמה פאונדים ואת הכרטיס לרכבת התחתית ומאותו הרגע שבה לה "הרוק צ'יק" שבתוכי והשתחררה וחווית ההופעה בחו"ל החלה. הנסיעה בתחתית עם טינאיג'רים ששרים את השירים של הלהקה, ההליכה לאולם שכרוכה בלעבור מיליון ספסרים והכניסה לאולם שתמיד נראה כמו אולם קונצרטים מפואר ושבעוד שנייה פאברוטי ומוצארט עולים לתת את הופעת חייהם.

ההופעה הייתה אחת מסדרת ההופעות של מגזין Q - מגזין שמפרגן ללהקות חדשות בתחילת דרכן ומארגן הופעות כדי שתהיה להם במה להופיע עליה. לפני המנה העיקרית היו שתי הופעות חימום, הראשונה של "The Drums" והשנייה של "Bombay Bicycle Club". שתי ההופעות היו טובות פלוס והקהל האנגלי כהרגלו היה באקסטאזה מטורפת. זה אחד הדברים שמגניבים אותי אצל האנגלים, לא משנה את מי תשים להם על הבמה ולא משנה מה הוא יעשה האנגלים יפרגנו מכל הלב (אפשר להוסיף תנועת יד).

בשעה עשר אפס אפס, שלפי החוקים הלא רשמיים של תעשיית המוזיקה באנגליה זו השעה שבה ההופעה מתחילה, ה- "White Lies" עלו על הבמה. לבושים שחור כיאה ללהקה שמגדירה את עצמה כצד האפל של האינדי בריט רוק. לתומי חשבתי שאני אעמוד במהלך ההופעה ומדי פעם אזיז את עצמי כלולב המתנדנד לו מצד לצד, אבל להפתעתי שום "דארק" ושום "Joy Division". הלהקה הרימה את הקהל באוויר וכל פעם שקצת התעייפנו ועמדנו מבלי לשפוך בירה אחד על השני, הסולן הארי מקווי הניף את המפרט וצעק "Come on" ושוב מצאנו את עצמנו מאבדים אחיזה בקרקע ורטובים מבירה, וכמו שאומר המשפט האנגלי - "As long as it's not piss its O K".

הביצוע של האלבום על הבמה היה הרבה יותר טוב מהאלבום עצמו וכשחושבים על זה האלבום שלהם הוא כמו צ'ולנט - זה טוב, טעים ומשביע, אבל אתה מרגיש את הכבדות עוד לפני שהכנסת את החתיכה הראשונה של הקישקע לפה. ההופעה לעומת זאת היא כמו סטייק, כן אתה בהחלט מרגיש אותו בבטן אבל אתה גם יכול לעמוד אחריו.

מהרגע שיצאתי מההופעה לא יכולתי לחכות כבר לחזור ולהכניס את הדיסק שלהם בחזרה למערכת שלי. איזה מזל שהחורף מגיע אלינו לטובה ואני אוכל להתפנק לי עם מנה של צ'ולנט ו-"White Lies".

תגובות

  • ממש נערת רוק

    אני חשבתי שסתם וויקאנד בלונדון זה חלום. אבל עם הופעה כזאת מה עוד אפשר לבקש?! נראה לי שגם אני ארכוש את הדיסק לכבוד החורף הבא עלינו לטובה

    רותם טובל, 30-10-2009 22:32

  • רוצה גם....

    כשקראתי את המשנה, קנאתי שהיית בהופעה של the white lies, כשקראתי את הכתבה קנאתי אפילו יותר שחממו אותם bombay bicycle club אבל ברור שהשיא היה הג'ינסים של מיס סלפרידג'... :)

    חאתול, 31-10-2009 11:09

  • yzFsltBnWXySiwSIi

    ffLS9N <a href="http://msubpfjcdhsa.com/">msubpfjcdhsa</a>, [url=http://uzedynuflnyp.com/]uzedynuflnyp[/url], [link=http://xqyyatvgywre.com/]xqyyatvgywre[/link], http://lptxrovpnolm.com/

    bbjcypd, 24-02-2011 21:12