מגזין

pretty fly for a white guy

ריצ'י האוטין מהווה עוד הוכחה ששווה להיות חנון לבן בימינו. אלינור כרמי מביאה מספר עובדות שיגרמו לכם להבין למה אתם חייבים לראות אותו

מאת אלינור כרמי. 28-10-2009

תגיות: Richie Hautin

pretty fly for a white guyצילום: יחסי ציבור

סביר להניח שאם הייתם לומדים בתיכון עם ריצ'י האוטין בקנדה הייתם מעיפים לו מכות ומורידים את הראש שלו באסלה. אין מה לעשות הבחור פשוט ביקש את זה; בחור צנום, לבן וחנון מתקדם עם תסרוקת של הגל החדש, משקפיים, עיפרון שחור בעיניים ופטיש למשחקים אינטימיים עם כל מכשיר אלקטרוני. אבל כמו עם הרבה חנונים עם שריטה לגאדג'טים, המוזיקה האלקטרונית אפשרה להם לבצע את נקמת היורמים המושלמת לאחר שבילו שנים באורגיות עם המחשבים שלהם.

האוטין (39) הוא בכלל אנגלי שעקר עם משפחתו בגיל 9 לעיר אונטאריו שבקנדה, שבמקרה נמצאת בשכנות עם העיר דטרויט. נראה שלהאוטין כל הרכיבים והתנאים היו שם; רקע, תמיכה, תזמון, כישרון, אומץ ורעב בלתי נגמר לחדשנות. עם אבא מהנדס מחשבים שאוהב רק לפרק ולהרכיב דברים מחדש היתה להוטין בבית גישה ותמיכה לפתח קשרים אינטימיים ואינטנסיביים עם כל מכשיר אלקטרוני. בתיכון הוא התחבר עם כל הפריקים שהקשיבו למוזיקת גל חדש ואינדסטריאל וברגע שאלה התחילו לצאת למסיבות בעיר השכנה דטרויט, כל הכישורים שצבר במהלך שנותיו כמגה חנון החלו להתעצב למשהו קונקרטי יותר. הוא קנה תקליטים ואחרי שהזיל ריר למראהו של ג'ף מילס - The Wizard (וגם בתכנית הרדיו שלו באותה התקופה) מתקלט הוא הבין שהייעוד שלו הוא להיות די ג'יי. לא עבר זמן רב עד שהוא החל ליצור מוזיקה בהשראת אנשי הדור הראשון של הטכנו, עם הטוויסט האינדסטריאלי-מינימאלי שלו.

חבר טוב שלו הכיר לו את John Acquaviva והשניים חברו ליצור יחדיו והפכו ללבנים הראשונים שנכנסו לממלכה השחורה של דטרויט וברוב חוצפתם העזו לכנות את עצמם "The Future Sound of Detroit", שזה בערך כמו ששני אשכנזים לבקנים יגיעו ללוד ויטענו שהם הסאונד החדש של מוזיקה המזרחית והאותנטית - סוג של התאבדות. צעד כזה דורש הרבה ביצים ואם אין לך את המוזיקה שתגבה אותך סביר להניח שתיעלם מהר מאד, בדרכים כאלה או אחרות. אבל הוטין ואקווביבה לא סתם נפנפו בהצהרות וסיסמאות ועמדו מאחוריהן עם מוזיקה בועטת וחדשנית שלא הותירה לחלוצים השחורים כמו סאונדרסון, אטקינס ודריק מיי הרבה ברירות אלא להבין שהם כאן כדי להישאר, אפילו אם זה לקח כמה שנים. בגלל שנפנפו אותם מכל מקום אליו פנו עם המוזיקה שלהם, הם החליטו לשחרר את המוזיקה בעצמם ופתחו את הלייבל 8+ (על שם ה-BMP המקסימאלי שניתן להוסיף בסידיג'יי).

הם קיבלו הכרה בשוק האירופאי ולאחר מספר הופעות שם הם הבינו שהדבר האמיתי לא קורה בארה"ב אלא באירופה. הם החליטו לייבא את אותה האנרגיה שספגו באירופה לדטרויט, מה גם שהאוטין מעולם לא הסתפק רק ביצירת המוזיקה וראה אותה כחלק ממכלול אמנותי גדול יותר, הוא החל לעשות מסיבות בלתי נשכחות כשהוריו עוזרים לו לארגן את המסיבה, ואמא שלו מתפקדת בכניסה כסלקטורית.

לאחר ששמע את דריק מיי במסיבה תחת כמויות מאסיביות של אסיד, האוטין נעל את עצמו למשך יומיים והתעסק עם המחשב ומה שיצא זה הפרויקט הידוע והמפורסם ביותר שלו - Plastik Man (השם הגיע מהאלסטיות של הריקודים של חבריו של האוטין כפי שהם נראו דרך עיניו הדלוקות). הלוגו של פלסטיק מאן בצורת החייזר המרקד הפך להיות מותג שאנשים בכל העולם מזדהים עמו והוא מוכר בכל תרבות הרייב בעולם. התזמון היה מושלם - בשנות התשעים יחד עם התכנית X-Files וההתעניינות הגוברת בחייזרים תרבות הרייב אימצה את האייקון ופלסטיק מאן השתלב like a glove

לאחר שריצ'י ואחיו נעצרו בגבול האמריקאי בדרך לגיג בניו יורק נאסר עליו להיכנס לאמריקה (שאחר כך רוכך ל-18 חודשים). אך במקום להיכנס לדיכאון הוא ראה בעכבה הזו כהזדמנות ליצור. הוא יצר את רעיון ה- Concept ושיחרר 12 כל חודש וגם התחיל לפתח נטייה מינימאלית יותר. באמצעות אחיו האמן ריצ'י הוא הושפע עמוקות מאמנות מינימאליסטית של אותה התקופה, וייסד לייבל משלו - Minus, שהיווה פלטפורמה לניסויים וניצול טכנולוגיה למטרות אמנותיים. המעבר הסמנטי מ 8+ למינוס (שגם סימל את השינוי משנות התשעים לשנות האלפיים, בקו המוזיקאלי, בסמים ובגישה) היווה גם רצון למעבר לבירת המינימאל - ברלין. המעבר לברלין, בירת המוזיקה האלקטרונית והמינימאל התברר כאחד המהלכים היותר חכמים ונכונים בשבילו. סצנת הרייב באמריקה מעולם לא תפסה תאוצה כמו באירופה, וברלין התפוצצה מיצירתיות של האופוריה ששררה שם לאחר נפילת חומת ברלין ומאז רק המריאה ומיצבה את עצמה כמרכז המוזיקה האלקטרונית עד היום.

הכיוון המינימאלי שלו השתלב בטבעיות עם הסאונד הברלינאי והחיבור שלו עם Sven Vath אחת האושיות המחורפנות ביותר שיצאו מתעשיית המוזיקה האלקטרונית בגרמניה וגם במקרה המקים של הלייבל הידוע Cacoon לא הזיק בכלל. החברות עם Vath ניערה מהאוטין את "הגיקיות"העמוקה שהייתה חרוטה בו והוא החל להתפרע. אני לא אתחיל לפרט פה את כל הדיסקוגרפיה העצומה של האוטין, גם כי אין פה מספיק מקום לפרוש את אינספור הפרויקטים והמוזיקה שהאוטין הוציא וגם כי לא יזיק לכם להזיז את האצבעות ולחפש בעצמכם, אני לא אעשה את כל העבודה בשבילכם.

מה שמייחד את האוטין ומכניס אותו להיכל התהילה של חלוצי המוזיקה האלקטרונית הוא הרצון והרעב הבלתי נגמר שלו ליצור, לחקור ולנסות להביא מכלול של אמנות באמצעות מוזיקה אך גם בכל אמצעי טכנולוגי שעומד לרשותו. כל זה בתיבול של תעוזה וחוצפה שלא היית מביישת ישראלים הביאה אותו להיות הסופר סטאר שהוא היום. בכל השנה האחרונה לדוגמא, חגגו האוטין וחברי הלייבל מינוס עשור לקיומם עם מופע חדשני שנקרא Contakt שכלל שילוב של כל האמנים ומופע ויזואלי על גבי מסכי ענק שתאמו במדויק את המוזיקה.

 

ומה השורה התחתונה פה בעצם?

בראש ובראשונה ששווה להיות מגה חנון בימינו. לא משנה מה אתם חושבים על האוטין או על המוזיקה שלו עכשיו, גם אם אתם לא מכירים אותו וגם אם כן וחושבים שהוא התמסחר, האוטין הוא ללא ספק אחד האמנים המעניינים ביותר שצמחו במוסיקה האלקטרונית. זה קורה כאן, זה קרוב, וזה בטוח הרבה יותר זול מלתפוס טיסה לאירופה כדי לשמוע אותו. ולכן נגמרו התירוצים, האוטין, חמישי, האומן.

ריצ'י האוטין יופיע באומן 17, ב-29 באוקטובר בתל אביב 

תגובות

  • נתראה ליד הרמקול השמאלי

    (o:

    tomerg, 29-10-2009 07:52