מגזין

חוו(יה)

פסטיבל תל אביב הראשון למוזיקה השיק אמש מופע מחווה נדיר לחוה אלברשטיין. 18 זמרות הפכו לרקמה אנושית מוזיקלית אחת. לונדון לא מחכה לשרין לוי

מאת שרין לוי. 21-10-2009

תגיות: חוה אלברשטיין

חוו(יה)צילום: ישי אילן

"כולנו רקמה אנושית אחת חיה", שרה חוה אלברשטיין בימים בהם עוד קנינו אלבומים (ושמענו מוזיקה דרך ווקמן, עאלק עמיד במים), שתינו מים מהברז, ינקנו צוף מפרחים, ירדנו "למטה" לשחק עם השכנים וגידלנו חמניות ופרחי לוע הארי בערוגות. וגם אז - לפני 22 שנים, שנה לאחר פרוץ האינתיפאדה הראשונה - התבוססנו בדם החינם שנשפך מסביב. בדיוק כמו היום. גם אז, כמו היום, שיר ידע לגרש את החושך הכי טוב.

חוה לא יכלה להתברך בערב יפה מזה. ערב שכולו מחווה - מופע נהדר ונדיר, בבואה של תקופה: 18 מוזיקיאיות עכשוויות הפכו לרקמה אנושית אחת, כשהן עולות זו אחר זו. יפות, מוכשרות ונרגשות. כל אחת מכסה שיר אחר - מתוך המורשת המפוארת שמעניקה לנו אחת הזמרות המשפיעות ביותר בזמר העברי - ומפיחה בו חיים. כל זה בניצוחו של הגיטריסט והמפיק יונתן לוי - לבורנט מוזיקלי - שרקח עיבודים נבונים לשירים והניח אותם זה לצד זה ברגישות מאוששת.

כמה יופי נח על שיר ישן שקם לחיים חדשים. המפגש המבריק בין הפסקול ובין הביצועים המונשמים והרעננים של יוצרות בתחילת דרכן המוקירות זמרת אחת גדולה, מנער אבק מעל גבי אוצרות ששכבו שנים בארכיון. אותו מפגש בין הרפרטואר של אלברשטיין, לבין היצירה הנשית המקומית העכשווית והתוססת, לקח אותי אמש למסע נוסטלגי, ויהיו כאלה שיוכלו להעיד שלפחות מישהי אחת בגלריה החשוכה שבצוותא אפילו בכתה.

מוכנים? אז קדימה, אפרת גוש עטפה בתחילת הערב את "אדבר איתך" במתיקות שלא מומלצת לחולי סוכרת. "התבהרות חלקית" זכה לביצוע של איילה אינגדשט בסול אר נ' בי מהפנט, ולי טריפון טרפה את "שיר נולד" בגרסה רוק-Fאנקית, ופערה אוזניים. עינב ג'קסון כהן הסוליסטית, התייחדה עם הפסנתר וזהרה בחושך כשבצעה את "בגלל הלילה". רות דולורס וייס ויהוא ירון לצדה, עשו את מה שהם יודעים לעשות על קונטרה-בס ופסנתר ב"שיר משמר", ובשואו דרמטי שנישא עד השמים.

בהמשך הערב, צמד קרוסלה (אפק ושכטר) סובבו את "חד גדיא" וניפחו אותו בדיסטורשן ותופים - הימור מוצלח עבור קהל היעד ואחד משיאי הערב. הדרה לוין ארדי במופע תיאטרלי וחינני עם "כמעט שנתיים". דיקלה הלכה על ורסיה לבנטינית מנצחת עם "כמו צמח בר". שירה פרבר בביצוע אקוסטי והודות לצ'לנית המלווה, פיזרו אבק פיות על "הקוסם".

איה זהבי פייגלין, סולנית כל החתיכים אצלי שמתאמצת לצעוק מהשחלות כשהיא שרה עם ההרכב, כנראה לקחה לתשומת ליבה כשאמרו לה להניח בצד את המאמץ הווקאלי ואת הטרחה שבהגשה. אז כן, כשהיא עשתה את "לונדון" זה נשמע לא רע, אבל הייאוש לא נעשה יותר נוח.

"שיר מגרש את החושך" נתפר למידותיה של יעל דקלבאום והיווה את אות סיום המופע, עד שחוה עצמה דלגה לבמה להודות על הערב הזה: "אני בעננים! הלב שלי יוצא מרוב שמחה", קראה. בעדינות מנומסת דקלבאום הגישה לה את האקוסטית, וכשהבנות ולהקת הליווי הגברית של המופע, כולם סביבה, סגרה חוה את הערב עם "שיר סיום".

בדרך הביתה לא שמעתי מוזיקה בנגן. איך אפשר? הרי אחרי ארוע כזה צריך לעשות הבדלה. אם לא, זה יהיה כמו לבלות לילה עם בחור, ובבוקר עם אחד אחר. נו באמת, רקמה אנושית אחת זה עדיין לא תירוץ.

ערב המחווה לחווה אלברשטיין נערך במסגרת פסטיבל תל אביב למוזיקה ב-20 לאוקטובר ב"צוותא", תל אביב.

תגובות

  • כירורגיה פלסטית עשית לרקמה האנושית החיה.

    וזה נראה טוב. אוהב

    דוקטור ז'יוואגו, 21-10-2009 20:55