מגזין

מתנגן לי איזה סרט - Reservoir Dogs

סביב כל ההמולה הבלתי נפסקת לטרנטינו בשבועות האחרונים, אילנה סמוש נזכרת איפה הכל באמת התחיל וחוזרת לקלאסיקה אהובה

מאת אילנה סמוש. 11-10-2009

תגיות: אלבומים, מתנגן לי איזה סרט, כלבי האשמורת

מתנגן לי איזה סרט -  Reservoir Dogs

כל תשומת הלב הזאת לטרנטינו בשבועות האחרונים עשתה לי חשק לראות את הסרט הראשון שלו "כלבי אשמורת". סרט שבפעם האחרונה שראיתי אותו, הייתי אולי בת 12. לאבא שלי היתה (ועדיין ישנה) חיבה לסרטי פשע/ מאפיה, שמן הסתם כוללים סרטים כמו "הסנדק" ו"פני-צלקת". את השמות של הסרטים האלה הוא יזכור, אבל בדרך כלל הוא פשוט נתקל כחלק מהזפזופים שלו בין הערוצים, באיזה בחור לבוש בחליפה יורה לכל עבר וזה יספיק כדי לתקוע את עיניו בטלוויזיה הישנה שלו משנות השבעים. אחד הזפזופים שלו הביא אותו ככל הנראה לצפות ב"כלבי אשמורת", ועצם העובדה שהבת הקטנה שלו ישבה לידו וצפתה בעיון רב בכל סרט שהוא נתקע עליו, לא ממש הפריעה לו. כך יצא שהחל מגיל שבע צפיתי בכל הסרטים שהורים אחרים אוסרים על ילדיהם לצפות. החל מסרטי אימה, פעולה ופשע ועד לסרטים שכוללים בתוכם סצנות מין למיניהן. לא היו לי סיוטים בלילה, לא רצתי לממש את אותן סצנות המין שבהן צפיתי ולא הפכתי לפושעת לאחר מכן (חוץ מפעם אחת שהרמתי ארטיק מהמכולת). אבא שלי פשוט היה עייף מדי כדי להגיד לי לא לצפות. הוא ידע שאין לי מה לעשות בחדר המשעמם שלי, וגם ידע שאם אשאר לשבת לצד הכורסא שלו הוא יקבל מסז' בכפות רגליים.

כמו שקינאתי התנוססה ברוחה של סופיה קופולה על "חמש ילדות יפות" אותו ביימה כשהיתה רק בת 28, כך גם ברוחו של טרנטינו שאת התסריט לסרט כתב כשהיה רק בן 27. לפני-כן הוא עוד הספיק לכתוב שני תסריטים נוספים: "רומן על אמת" שכתב כשהיה בן עשרים וארבע, ו"רוצחים מלידה" שכתב כשהיה בן עשרים ושש. מאחר ו"כלבי אשמורת" לא דרש תקציב גבוה במיוחד, בהשוואה לשני התסריטים הראשונים שכתב, כי הוא מתרחש ברובו במקום אחד, עשה טרנטינו החלטה לביים סרט זה בתמורה למכירת שני התסריטים הקודמים.

אם כבר בענייני יחסי אבות ובנות/בנים עסקינן, "כלבי אשמורת" - Reservoir Dogs של קוונטין טרנטינו הוא סיפור אהבה בין אב ובנו. מיד לאחר השוד שהשתבש, הלא הוא האירוע המחולל שאינו נראה, הסרט מתרכז ביחסים בין מיסטר וויט (הארווי קייטל) למיסטר אורנג' (טים רות'). היחסים ביניהם מתבהרים יותר ויותר עם התקדמות העלילה: הפרש הגילאים, העובדה שמיסטר וויט קורא למיסטר אורנג' Kid והטיפול המסור שהוא מעניק לו ממש כאילו היה זה בנו.

הסרט נפתח במפגש של חבורת גברים שמלהגת שטויות לכאורה, טרנטינו בתפקיד מיסטר בראון מנתח את השיר של מדונה Like A Virgin. הניתוח בא להגיד באופן סמוי כי אמנם זה סרט עם סיפור שכבר ראיתם ושמעתם, אבל הוא הולך להכאיב לכם בדיוק כמו בפעם הראשונה שצפיתם בסיפור כזה, בדיוק כמו שמדונה שרה על בחור אחד שגורם לה להרגיש כמו בתולה. הגברים עוזבים את בית הקפה, אחרי ששיחה כביכול מיותרת ביניהם הסגירה בפנינו אלמנטים על העלילה ואת אופיו של כל צלע בחבורה זו. אז מתחיל הפתיח לסרט: הצגת השחקנים כמו בסדרות פשע משנות השבעים, עם תוספת המוסיקה השמחה ברקע: George Baker - Little Green Bag. הם צועדים יחד כחבורה מגובשת, לבושים בחליפות וכל שחקן מקבל קרדיט אישי תחת קלוז-אפ שלו. עד כאן הדבר העיקרי שרץ לנו במוח הוא: "שיו! איזה מגניבים הם!"

כשמדובר בשילוב מוסיקה בסרטים, טרנטינו יודע את העבודה. מה שגורם למוזיקה בסרטיו לבלוט בין מיליוני פסי-קול אחרים היא העובדה שלרוב הוא משתמש בשירים קיימים ששמורים לכולנו באיזו מגירת מוסיקה בראש תחת תיוג מסוים, ואז סרט אחד שלו גורם לשירים האלו להישמע אחרת לגמרי. מוענקת להם אינטרפרטציה חדשה שלא חשבנו עליה קודם. כך לדוגמא הוא עושה בסרט זה עם השיר Stuck in the Middle With You של Stealers Wheel. אצלי באופן אישי השיר הזה היה במגירת "שירי נסיעות", עכשיו הוא במגירת "סצנות אלימות מצחיקות". הגדולה של טרנטינו בסצנה זו היא העובדה שהוא תכנן אותה מראש כשברקע יתנגן שיר זה. בתסריט המקורי כתוב שמיסטר בלונד פותח את הרדיו, ברמקולים מתנגן השיר "תקוע באמצע איתך" של "סטילרס וויל" והוא רוקד לצליליו, תוך כדי עינוי השוטר. באמצע סצנת העינוי המשעשעת הזו, אחרי שבלונד חותך את אוזנו של השוטר (ומשתעשע איתה גם כן), הוא יוצא מההאנגר אל הרחוב כדי להביא נוזל דלק. המעבר אל הרחוב התמים מסצנה צינית, קשה אך משעשעת למי המנוחות בהם שורר הרחוב הוא בלתי נתפס במציאות אך מתקבל בקלות על מסך הקולנוע ובמיוחד עם זה סרט של טרנטינו. ממוסיקה קופצנית שגורמת לנו להניד את ראשנו בהנאה למרות שזוועות מתחוללות מול עינינו, אנחנו יוצאים לרחוב שקט עם קולות של ילדים משחקים באיזה מגרש משחקים מרוחק ואז שוב חוזרים לאימה שמתרחשת מתחת לאפם של דיירי השכונה הבורגנית.

באופן כללי, טרנטינו מכניס שירים מהנים במיוחד כשיש סצנות אלימות קשות, כך גם עשה בסצנה מוקדמת יותר מזו הידועה עם מיסטר בלונד והשוטר. הסצנה בה מיסטר וויט, מיסטר פינק ומיסטר בלונד מכניסים את השוטר שלקח בלונד כבן ערובה להאנגר ומוציאים עליו את זעמם במכות רצח. השיר ברקע באופן ציני אבל לא מפתיע הוא I Gotcha של Joe Tex. שחוץ מלהיות שיר מגניב הוא גם נועד להדגיש את מעמדו של השוטר המסכן ברגע זה: "תפסתי אותך". תוך כדי ובעזרת עריכה מקבילה אנחנו גם מבינים ש"אדי נייס גאי" בדרך למקום המפגש, מדבר בטלפון.

טרנטינו אוהב לעשות שימוש ציני בשירים שהוא אוהב, ישנים כמו חדשים. כך עשה בסרט עם השירים הידועים לשמצה בראשי שלי: Fool For Love שמופיע בביתו של מיסטר אורנג', השוטר הסמוי. אנחנו צופים באורנג' מעמיס על עצמו נשק ומטעין אותו כמו לפני יציאה לקרב לרקע צלילי שיר קאנטרי. ו- Hooked On A Feeling שמופיע מיד אחר כך בתחילת הסצנה בה הם נוסעים ברכב ודנים על סוגיית הנשים השחורות בהשוואה לנשים לבנות. לעיתים, על מנת לחזק את האינטרפרטציה שלו על השירים הישנים והמוכרים יטרח טרנטינו להקליט להם גרסא חדשה, כמו שעשה בסרטים חדשים יותר כגון Kill Bill.

במהלך הפס-קול משובצים דיאלוגים ספציפיים מהסרט, ביניהם גם המשנה של מיסטר בראון על השיר של מדונה והדיאלוג Let's Get A Taco בין הארווי קייטל לטים רות'. יש גם את קטעי הרדיו מהתוכנית Super Sounds, תוכנית עליה הסכימו כמה מהחברים שהיא אהובה עליהם במיוחד והם משובצים גם לאורך הסרט וגם לפני סצנת העינוי של מיסטר בלונד, אותם מקריין Steven Wright. אחד המצחיקים בעיני הוא הקטע בו הוא מנסה באדישותו לפתות את מאזיניו להיות "המתקשר ה-12" כדי לזכות בכרטיסים למופע משאיות.

המוסיקה בסרטיו של טרנטינו היא עוד אלמנט שעוזר לו להגיד לנו את המילים: "אני אראה לכם אלימות מזעזעת ואתם גם תאהבו את זה!".

תמונת תוכן ותצוגה: mitchthegilmourfan

תגובות