מגזין

המדריך למשתמש ה- Fאנק המתחיל

גלית גרינר מסדרת את הראש וה Mind למי שרוצה לחקור Funk ולא יודע מאיפה להתחיל

מאת גלית גרינר . 12-10-2009

תגיות: Curtis Mayfield, Marvin Gaye, Cymande, Sly & The Family Stone

המדריך למשתמש ה- Fאנק המתחילdrhenkenstein

Fאנק הוא אומנם שם של סגנון, ז'אנר מוסיקאלי, אבל הוא הרבה יותר מזה. הוא מרחב, עולם, תחושות, רגשות, סוג של אנרגיות שאנשים מסוימים משדרים, אפילו אולי סוג של פוזה, אבל פוזה מאוד טבעית שקשה לזייף. אם מתחשק לכם להיכנס רגע לאחת מהדמויות הרבות שהאישיות שלכם מכילה, להוציא את השד השמח, החזק, זה שיש לו כוח במיינד והוא אופטימי לא מטיפשות, אלא אופטימי מתודעה של חייב ואי אפשר אחרת, כי אין כל טעם בייאוש שלא מוביל לכלום, הדמות שנלחמת  ב"רעים" עם חיוך קטן בצד, כדאי לכם על הדרך לשים אוזניות ולשמוע קצת מעולמו המופלא של Fאנק. אני מזהירה מראש, זה ממכר...

אז איך להתחיל? כמובן שנבירה במוסיקה באופן ראשוני היא עניין אישי ואינדיבידואלי ואצל כל אחד זה עובד אחרת, אז אני אספר את ההתחלה דרך האוזניים שלי.

מכיוון שFאנק הוא סגנון שכשמתחילים לשמוע אותו נדמה שהוא מהסגנונות האלה שאו עפים מהם או שונאים אותם, צריך להתחיל מהדברים הרכים שעוזרים לנקות כל מיני עשבים שוטים מהאוזניים. מכינים את השטח לצלילים המורכבים יותר, כאלה שחוצים כל מיני עולמות מוזיקאליים ומתערבבים עם הכל ועדיין משאירים את זה Fאנקי.

התחלה נפלאה יכולה להיות Superfly של Curtis Mayfield. מדובר באלבום מופת, חלוץ ששינה את פני ה-Fאנק מצד אחד, מצד שני יש בו משהו מאוד חם, רך, מלטף, כזה ששואב וכל פעם נשמע אחרת, ברור יותר, מורכב יותר. ככה גם לגבי What's Going On של Marvin Gaye שהקול שלו מאוד סקסי ומיני אבל אחרי כמה האזנות למקשיבים מביניכם יתבהרו טקסטים פוליטיים וכואבים. האלבום הכפול של Cymande, העונה לשם The Message אולי לא יתפוס אתכם במלואו מההתחלה, כי יש בו קטעים מאוד קליטים לעומת מדיטציות אפריקאיות עם גרוב שיכולות לשעמם אתכם בהתחלה, אבל זהו אחד האלבומים שתזנחו במגירה ואח"כ תחזרו לשמוע ותעופו הרחק לאפריקה ולאן לא. כאן נכנסים לתמונה Sly & The Family Stone, חלוצים גם הם. James Brown שאולי מוכר בגלל הלהיט שלו I Got You, אבל הוא בעצם הממציא של ה- Fאנק וכל מה שהתפתח ממנו אח"כ. אז למה לא להתחיל מהסנדק, מהאבא. יכול להיות שאפשר אבל חבל לבזבז אהבה ממבט ראשון. אני הגעתי לבראון אחרי סיבוב ראשוני בשדות זרים וכשפגשתי אותו התפוצצתי, והגעתי למגוון הדברים שעשה לבד ויחד עם ההרכב שלו ה- J.B's שגם עליו שווה להתעכב ולחקור. כדאי גם לבדוק את הנשים שעבדו איתו, בעיקר  Lyn Collins  ו-Marva Whitney. משם ועד לשיא של בראון, ה- Payback, שיציג לכם שילוב של כל מה שספגתם עד עכשיו- טקסטים מורכבים, קול רך ומחוספס, מדיטציות מעיפות ומלא גרוב וכל זה באלבום אחד.

בשלב הזה כבר רציתי לחקור כל מה שקשור ב- Fאנק, וכאן נכנסים לתמונה אוספים מצוינים שאח"כ ישלחו אתכם לחפש אחר ההרכבים והאומנים באלבומים המלאים שלהם. מקום טוב להתחיל ממנו הם האוספים מסדרת Blaxplotation, שנות מחאה בארה"ב שקיבלו ביטוי במוסיקה ובקולנוע, שם שירי Fאנק שלטו וגם גיבורי הסרטים היו שחורים. סדרת ה- Funk Spectrum של Keb Darge והאוסף המצוין שלו-The Kings Of Funk, שמשלב Fאנק ישן מהשנים 67/- 74', שנות הפריחה והגדילה, שנים שאופיינו בצליל עמוק ומחוספס היטב, יחד עם נגיעות מקטעים חדשים מאמצע שנות האלפיים- חזרה ותחייה מחדש של הצליל, או בשמו- Deep Funk Revival. אוספים נוספים, שפותחים את הספקטרום לחיבורים עם שדות מוסיקאליים אחרים הם Funky Kingston, קטעים שזזים בין הרגאיי לFאנק ולכל הצלילים האינסופיים שבאמצע, וגם הסדרה הכפולה מבית Club Africa.

Gil Scott- Heron הוא נציג נוסף, משורר פוליטי שנע על המרחב האינסופי של הג'אז, הבלוז וה-Fאנק וכך גם Leon Thomas ו- Shuggie Otis.  

מכאן, תמשיכו לבד...

תמונת חיצונית:Soul Portraits

תגובות

  • go go funky lady

    גרינר- דרורי, תמיד כיף לקרוא את הטקסקים שלך!!! big- up טבב

    טל, 14-10-2009 02:31

  • תודה טבבוס

    גרינר, 14-10-2009 17:54