מגזין

מתנגן לי איזה סרט - Arizona Dream

חלום אריזונה מכיל בו מוסיקה שנעה מקצה דרמתי אחד לקצה מופרך ופסיכי אחר. אילנה סמוש מגלה איך התחילה משיכתה למוזיקת עולם

מאת אילנה סמוש. 04-10-2009

תגיות: אלבומים, מתנגן לי איזה סרט, חלום אריזונה

מתנגן לי איזה סרט - Arizona Dream

כשאני חושבת על זה טוב, אני מגלה שהזרעים הראשונים למשיכתי למוזיקת עולם לאחרונה, התחילה אי-שם בפסקול של גורן ברגוביץ' ל"חלום אריזונה". למרות שזה היה לפני המון זמן, רק בחודשים האחרונים אני מוצאת עצמי מחפשת כל הזמן להאזין למשהו ספרדי סלאש יוגוסלבי סלאש אוזבקי. מדהים אותי לחשוב על זה שפעם, לא רק שהסתייגתי ממוסיקת עולם, הסתייגתי גם מסרטים זרים (ואז התחלתי ללמוד קולנוע...). חלום אריזונה אמנם לא סרט זר, הוא דובר אנגלית, אבל בהשוואה לרזומה של הבימאי אמיר קוסטריצה, הוא הסרט הזר הראשון והיחיד שעשה. ובהחלט, על פי הסיפורים הוא היה זר לו מכל בחינה.

למי שצופה כפייתי כמוני ב"מאחורי הקלעים" של סרטי די.וי.די, ודאי יודע שהחלק הזה לא פחות מעניין מהסרט עצמו. במאחורי הקלעים של חלום אריזונה התארחו ג'וני דפ, שיחייה, ואחת מהמפיקות השותפות לסרט. שניהם יושבים מול המצלמה, ג'וני מגלגל לו סיגרייה חומה, והם מצטופפים להם לשיחה אינטימית על הסרט (באמת נחמד מאוד לראות, זה נראה כמעט אנושי). אחד הפרטים שהועלו בשיחה האינטימית היה שקוסטריצה שקע בדיכאון באמצע צילומי הסרט, וסירב להמשיך ולצלם. הסרט היה זר לו מכל הבחינות, היצירה לא נשפכה לו מהאזניים כמו שהוא היה רגיל בסרטים דוברי יגוסלבית. אמנם הוא גייס סביבו צוות שחקנים יצירתי במיוחד, שכל אחד בעצמו לוקה בטירוף קל כזה או אחר, אך כדי לגמור את היצירה זה כנראה לא הספיק. איך אומרים? בסופו של דבר מה שחשוב זו התוצאה, ואיזה יופי של תוצאה.

קוסטריצה עצמו חבר בלהקת השמחות המשעשעת The No Smoking Orchestra, לכן מן הראוי שיספח לעצמו יוצר שמתחבר למוסיקה שלו. בתמורה יצירתו של אותו המוסיקאי תתחבר פיקס לסרטים שלו. גורן ברגוביץ' הוא בהחלט אחד כזה. באופן כללי המוסיקה שלו הרבה פעמים מעלה אסוציאציות לשיכור מתנדנד על נברשת בפאב, זה לא שלילי, אך אין ספק שעליך להיות במצב רוח המתאים לגורן ברגוביץ' וכך גם ליצירות של קוסטריצה. המוסיקה של ברגוביץ' נעה מקצה אחד של דרמה לקצה השני והקיצוני של מופרכות ופסיכיות. ככה זה כשאתה בן לאמא סרבית ואבא קרואטי ועד גיל 16 מעיפים אותך מכל מסגרת מוסיקלית אפשרית בטענה שאתה לא מוכשר מספיק. אז אתה מתחבר לפסיכי ממוצא בוסני, שמבין את היצירה שלך ומוצא את עצמך כותב מוסיקה לסרטים שלו - לצורך העניין: "שעת הצוענים" (1988) וכאמור "חלום אריזונה" (1991).

כשהיה ברגוביץ' רק בן 16 ועם הרבה בעיות משמעת, הוא הקים את להקת הרוק הפופולארית "כפתור לבן". הלהקה ניגנה מוסיקה מסוג "רוק הרועים" שהיה פופולרי מאוד בשנות ה-70 וה-80 אי שם ביוגוסלביה. כמו-כן ההרכב הכיל חברים מכל הקבוצות האתניות שהיו בבוסניה: מוסלמים, קרואטים וסרבים וברגוביץ' הוביל אותו עד להתפרקותו בשנת 1989 (כשהמוסיקה היחידה שאני שמעתי בשלב הזה בבית היא "דלידה" מתקליטי הויניל של ההורים שלי...).

ברור לי לחלוטין היום שאדע להבחין בכל סרט שנעשה על-ידי קוסטריצה רק דרך הפסקול שלו. השאלה שתשאל בצפייה בסרט היא האם המוסיקה היא ברגוביצ'ית או לא. גם אם היא לא נעשתה על ידי ברגוביץ' היא לבטח לא תהיה רחוקה בדמיון. להמחשה ממשית של כוונתי במשפט: מוסיקה שנעה מקצה דרמתי אחד לקצה מופרך ופסיכי אחר, מספיק יהיה להאזין לפסקול הסרט. שמתחיל ברצועה In The Deathcar. רצועה שלא רק מבשרת על משהו דרמתי מהול בטירוף ובצחוק, היא גם מבוצעת על ידי אחד שהוא בדיוק כזה - איגי פופ. כבר מהצלילים האלה עולות בדמיון התמונות של איליין (פיי דאנווי - לשעבר "בוני וקלייד") מנופפת את זרועותיה על איזו מכונת תעופה מגוחכת ומתנגשת בעץ. כשיתווסף הוויזואלי למוסיקלי נראה את התנודה הקיצונית הזו בין שני הקצוות בעוצמה חזקה יותר ואז כבר נהיה בטוחים במאה אחוז: זה קוסטריצה.

הרצועה הבאה בפסקול מבשרת על החלק שקשור במילה "חלום" בצירוף המילים "חלום אריזונה", לכן גם אין זה מפתיע ששמו של הקטע הוא Dreams - דג בעל שתי עיניים בצד אחד מעופף מעל חולות אריזונה וכל מילה נוספת מיותרת. הקטע הבא באלבום מעלה אסוציאציות של נוסטלגיה וילדות ואם נעמוד על מה הופך את הקטע הזה לכזה באופן מיוחד הוא הכלי המוסיקלי הכי ילדותי שאני מכירה - הקסילופון. ברגוביץ' עושה בו כאן שימוש מושכל ביותר. לא זאת בלבד, שאם נפשפש בזיכרוננו, נגלה שהקטע הזה מלווה את סצינת הצפייה של אקסל (ג'וני דפ) בסרט בייתי מילדותו. מכאן לא במקרה לקטע קוראים: Old Home Movie. מהחלק הזה והלאה יש ערבול מוחלט של המופרך עם הדרמתי - בדיוק כמו הסרט. איגי פופ ממשיך ללוות ביצירות ה"מופרכות" של הפסקול, וקולות טקסיים צווחניים מלווים את החלק הדרמתי. אנחנו נעים מהקצה אל הקצה כשמצד אחד Get The Money בליווי איגי פופ ובצד השני Gunpowder שמעצם שמו של הקטע, גם מי שלא ראה את הסרט יכול לנחש שזה לא שיר על צמיחת מריחואנה בחצר של השכן. הקטע המדהים והדרמתי ביותר באלבום הזה, הוא זה שגם נושא את המילה הכי דרמתית שאני מכירה: Death. קטע שגם מלווה בסצנה דרמתית וקורעת לב במיוחד שעליה הצליח קוסטריצה לחשוב בסרט שכל-כך זר לו.

לקראת סוף הפסקול יש לנו תזכורת מפי קוסטריצה עצמו, שהיה שותף בכתיבת הקטע, שזהו בסופו של דבר סרט ואל לנו לשכוח זאת. קטע כמעט זהה לרצועה הראשונה באלבום, רק קרוי בשם אחר ומדבר על הסרט עצמו. על מה לעזאזל הסרט? גם אם תקשיבו למה שמנסה איגי פופ להסביר בקטע הזה, לא ממש תגיעו לתשובה. הסרט מכיל המון אלמנטים והוא יהיה מה שהוא בשבילכם כצופים באופן אישי. אז אם אני כבר פה כל הדמויות בסרט לוקות בשיגעון הילדותיות ומסרבות להתבגר. הדימוי של הדג עם שתי העיניים בצד אחד מדגיש את הנושא עוד יותר כי זהו דג שבימיו הראשונים הוא דג רגיל בעל שתי עיניים - אחת בכל צד. כאשר הוא מתבגר שתי עיניו מתרכזות לצד אחד והצד השני שלו (זה שמסמל את הילדות שלו) נמחק ונעלם. הדג עכשיו נשאר עם זהות אחת בלבד - הבגרות. אם זה לא היה ברור, מבחינתי הסרט הוא על התבגרות וילדותיות.

"המוזיקה שאנחנו מנגנים משלבת פאנק ומוזיקת חתונות יהודית. אני חושב שלמופעים שלנו יש את אותו האפקט שאני מנסה להשיג בקולנוע שאני עושה וזה שאנשים יוצאים מהם שמחים." וזה מה שחשוב.

 תמונת תוכן ותצוגה: Andrei Dragomir

תגובות

  • רוצה לדעת עוד

    ראית את הקליפ לשיר "רוצה לדעת עוד" של מלכה שפיגל מ1993 ? הוא לא נמצא ביוטיוב, ולא מצאתי אותו במקום אחר, אבל יש שם קטע עם דג מעופף, שנראה בול כמו בסרט.

    דקסטר בוכניק, 05-10-2009 16:02

  • וואלה לא מכירה

    אולי הם גם בקטע של התבגרות

    סמוש, 05-10-2009 16:46