מגזין

סרטים שרואים משם - Bronson

התפוז המכני מודל 2009, צ'ארלי ברונסון האסיר המפורסם והידוע לשימצה ביותר בבריטניה. אסף בן קרת צמא דם

מאת אסף בן-קרת. 01-10-2009

תגיות: סרטים שרואים משם, קולנוע

סרטים שרואים משם - Bronson

הנה מספר תארים ותיאורים שאפשר להעניק לסרט "ברונסון": 1. ככל הנראה הסרט האלים ביותר שנראה על המסך בזמן האחרון. 2. אחד הסרטים הבלתי נעימים אך יחד עם זאת מרתקים עד כדי כך שלא ניתן להסיר עיניים מהמסך בזמן האחרון. 3. סרטו הטוב והמרשים ביותר של ניקולס וידני גרפן הדני (שעל טרילוגיית הסמים שביים Pusher ייכתב במדור זה בשבועות הקרובים). 4. הופעה יוצאת מן הכלל ומהממת של טום הארדי בתפקיד הראשי.  5. הסרט שחייב המון ל"תפוז המכני" של קובריק.

סרטנו מתמקד בבחור בריטי מאוד לא חביב אך ממוצע שעונה לשם מייקל פיטרסון. בגיל 19 החליט לעשות משהו משמעותי בחייו וניסה לשדוד את סניף בנק הדואר הקרוב לביתו. הוא הוציא משם גרושים בודדים, אך נשפט ונענש על כך למשך שבע שנים. שבע השנים הללו הפכו לשלושים וארבע שנים בכלא, שלושים מתוכן בבידוד. תקופת המאסר יצרה למעשה את דמותו האימתנית של צ'ארלי ברונסון, האסיר המפורסם והידוע ביותר לשמצה בבריטניה.

"ברונסון" הוא לא אסיר. הוא אלטר-אגו, הוא פנטזיה, הוא סלבריטי, הוא רוק סטאר מאין כמוהו. השם כמובן אינו מקרי כלל, אלא ניתן לו על פי שמו של כוכב סרטי הפעולה האיום מסדרת סרטי "משאלת מוות" ודומיהם. הדמות הכריזמטית הזו, מגולחת למשעי כסקינהד, שפם עבות, מבט רצחני ומרושע בעיניים, מסת גוף כה שרירית ועצומה שזה כמעט לא אנושי, וזה עוד מבלי להזכיר את הדיבור המאיים, שפת הגוף המכונסת מחד ונטולת הרסן מאידך וכמובן גם הפה המלוכלך הופכים את הדמות למאוד לא ידידותית למשתמש. אך הסרט שלנו רחוק מלספר את האוטוביוגרפיה של ברונסון.

וינדיג רפן משרטט את הדמות במספר מישורים. ראשית, זהו קברט של יחיד, מופע מול קהל משולהב ופאסיבי לרוב, שיושב בחושך ובמביט בהערצה וכנראה גם באימה בליצן החצר, בקוסם ובדראג קווין בו זמנית. מול הקהל פוצח ברונסון במונולוגים משעשעים, מפחידים, מתריסים ומרתקים על יצירת המיתוס המוכנה "ברונסון". הוא אנושי, אך לא ממש בן אדם. הוא מפלצת, אך אמיתי לחלוטין. זהו המישור בו ברונסון הוא הדובר, והוא בנוי סביב השאלה כיצד היה רוצה ברונסון שנתפוס אותו, כיצד היה רוצה להציג עצמו בפני העולם.

המישור השני הוא ברונסון בתוך הכלא, אשר תפקודו הוא לבחון כיצד אנחנו רוצים לתפוס את דמותו של ברונסון, לשפוט אותו, להתייצב מולו, להתמודד איתו. בעוד אנשים סובלים מהקלאוסטרופוביות של הכלא, ברונסון רואה בו כחדר ליחיד בבית מלון. מקום מצוין לרקום ולהבנות מחדש את האישיות שלו וכמובן גם להכות באגרסיביות שלא תיאמן את כל מי שבא עמו במגע - ללא רחמים וללא מעצורים. ברונסון הוא הגיבור הנרקיסיסטי והניהיליסטי אשר משתמש באלימות הבוטה שלו נגד הבורגנות, נגד האנושות ונגד הממסד. את "התפוז המכני" כבר הזכרתי?

וינדיג רפן בונה את הסרט שלו באופן מאוד לא קוהרנטי, אך עושה עבודה מופלאה ויצירתית. הוא מעז להציג את דמותו המפלצתית של ברונסון כמושא הערצה וחלחלה, הוא אינו עושה לו (או לצופים) הנחות כלשהן, הוא קופץ בין זמנים, בין זהויותיו השונות של ברונסון, בין רגעי ריאליזם בוטה ואכזרי לבין פנטזיה אולטרה אלימה שכולה דמיון הזייתי של ילד מופרע. וינדיג רפן שולט היטב במדיום, משחק איתו, מתכתב איתו, מלווה את ברונסון למסע הטיהור האישי שלו מעצמו ונגדנו. האם יצר האלימות משחרר את החיה מהאדם, האם המוסד הכולא את העבריין מעודד את האלימות הזו ומביא אותה על עצמו בחזרה, האם אנו קהל הצופים צמא הדם והרייטינג סוגד לדמות כה רעה אשר מקיימת למעשה את משאלותינו הכמוסות.

טום הארדי, שמוכר במיוחד מתפקיד משנה קטן שעשה בסרט "רוק אנ רולה" של גאי ריצ'י משנה שעברה, משחק את הדמות הראשית רבת הפעלים והמעללים באופן מרשים וטוטאלי. הבחור, בחייו הפרטיים נראה נורמאלי לגמרי, כך שהחזות הפיזית הפסיכוטית שהעלה על עצמו מעוררת לא מעט התפלאות- השרירים, המבטא הנוראי, המבט הרצחני הזה ושפת הגוף שלא משתמעת לשתי פנים. אך מעל הכל יכולת המשחק הורסטילית, מלאת ההומור, הזעם, השנאה, ההתרסה, ההפתעות הבלתי נגמרות שהוא אוחז בשרוולו - כל אלו הופכים את הופעתו למחשמלת ובלתי נשכחת.

למרות כל האמור לעיל, "ברונסון" הוא סרט שלא יתאים לכל אחד. שפת הקולנוע שלו עשירה ביותר, המשחק, הבימוי, התסריט, הצילום, הפסקול (מוזיקה קלאסית ואריות, ממש כמו ב"תפוז") מעולים כולם, אך הסגנון הבוטה של הסרט, הסטריליות שבו, הדמות הכל כך לא ניתנת להזדהות גורמות לצופים למרחק עצום מהגיבור הראשי והיחידי בסרט. לעתים הסרט כל כך קשה שלא נעים לצפות בו, והתחושה שעולה ממנו עשויה להיות לעתים סוג של רתיעה. עדיין קשה מאוד להסיר את העיניים מהמסך. אולי זוהי גדולתו של הסרט - וינדיג רפן מודע היטב לתרבות הצריכה הצהובה והמציצנית, הוא בונה סרט שלם המבוסס כקריאת תיגר נגדה, והוא מכה בצופים הרעבים בכל אותם דימויים ומראות שהם אינם מסוגלים לעכל בקלות. יכול להיות שאם הסרט היה מעט קומוניקטיבי יותר ופחות תוקפני הוא היה מצליח להגיע לקהל גדול יותר. מדובר בצפייה בסרט לא קל לפעמים, אך הבטחתי האישית היא כי לא תשכחו אותו הרבה זמן אחרי שנדלק האור. הישג מרשים לכשעצמו. 

 

 

Bronson (בריטניה, 2009). במאי: ניקולס וינדיג רפן. שחקן ראשי: טום הארדי.

תגובות

  • הדלקת אותי על הסרט

    גידי, 04-10-2009 13:02