מגזין

בלה בלה בלה או ביפנית פ'צה קוצ'ה

הפצ'ה קוצ'ה הוא כבר תופעה. בישראל נחטפים 2000 כרטיסים ביום אחד לאירוע תרבות אומנותי. דניאל קיסלוק הלך לבדוק על מה המהומה

מאת דניאל דוני קיסלוק. 30-09-2009

תגיות: פ'צה קוצ'ה

בלה בלה בלה או ביפנית פ'צה קוצ'ההאדם החד מימדי. דניאל לנדאו

משום מה כאשר שמעתי את צירוף המילים פצ'ה קו'צה בפעם הראשונה, מבחינתי לא היה זה יותר משם של כפר אינקה אי שם ליד מאצ'ו פיצ'ו שבפרו.  האסוציאציה הזאת, אינה מקרית מבחינתי, התרבות הלטינית תמיד סיפקה לי עניין. הייתי בטוח שאני חייב הסבר, ולא עבר זמן רב עד שנתקלתי בשתי המילים האלו שוב. חבר יקר המליץ לי על ארוע תרבות יחיד מסוגו בארץ, זהו הפצ'ה קוצ'ה. ערב אומנויות שבו מציגים אומנים שלל עבודות ופרויקטים שלהם בנושאים וסגנונות שונים. למעלה מ120 מדינות לוקחות חלק בפרויקט הזה אשר מקורו בפורמט יפני ועל כן השם פצ'ה קוצ'ה שפירושו בלה בלה בלה או קשקוש בלבוש, יאדה יאדה או איך שתעדיפו. מספר פעמים ניסיתי להניח את ידי על כרטיס, אך בכל הארועים הקודמים הכרטיסים נחטפו בתוך פחות מיממה. ולאט לאט התחלתי להבין את גודל הארוע. 

ביום שלישי האחרון. הערב השביעי במספרו, הצלחתי סוף סוף לראות מקרוב במה מדובר. הפורמט הוא די ברור. מספר אומנים, מציגים את עבודתם כשלכל אחד יש 6:40 דקות בלבד לעשות זאת. בלי למרוח אף אחד, חשיפה מטעמית לקהל שבוחר לעצמו מה לקחת. 2000 איש הגיעו בסדר מופתי להאנגר 11 שבו התקיים הארוע ואפילו לפרויקט בינלאומי כה גדול, מדובר בכמות אנשים בסדר גודל גדול במיוחד. מקהל ברנז'אי, בין סטודנטים לעיצוב ואומנות, ועד לחובבי אומנות אלטרנטיבית פשוטים כמוני. המחשבה שיש ביקוש כה רב לתרבות שוליים אחרת נותנת תחושה של סיפוק חברתי לא קטן. 

זהו, 8:20 השעה בה מתחילים המיצגים. בין תשעת האומנים שהציגו תפסו את עיני מספר פרויקטים מעניינים ומגניבים. ראשון עלה בחור בשם רון פרום, בוגר שנקר לעיצוב תעשייתי מציג את עבודתו על מזכרות שוקולד עם מוטיבים ישראלים שחוץ מהעובדה שזהו אכן פרויקט מגניב, עשה אותי רעב מאוד מכל השוקולד בצורות קאסמים וגדר ההפרדה. הבמאי דניאל לנדאו הציג מופע ויזואלי-פיזי של דמויות חד מימדיות על רקדנים באמצעות מקרנים ניידים, מופע מסקרן ומעניין שמשום מה יש לי הרגשה שעוד נשמע רבות על המופע הזה.  המאיירת ליאורה זמלמן בוגרת בצלאל, הציגה את העבודות שלה בקליפים מוסיקלים שהפנטו את הקהל לאור השילוב המדהים בין האיורים לסאונדים שמלווים אותם.

אולי בגלל שאני מגיע מעולם המוסיקה, אהבתי בעיקר את הפרויקט של להקת יס פלסטיק. הם השתמשו באנימציית סלואו מושן מדהימה, שנעשתה במיוחד לקראת הארוע. פנייה אל הקהל, התייחסות אקטואלית לעולם המדיה-הדיגיטלי, הצגת הקליפים שלהם בצורה כה הומוריסטית ומלאה בפאן בצבעים ובמוזיקה, גרמו להם להיות המיצג המרשים ביותר בערב. גם הפרויקט של טקסי-לינק היה מסקרן מאוד, מונית מצוידית במסכים הנמצאת באוסטריה ומראה און-ליין את נופיה של ירושלים מתוך מונית אסלית ירושלמית. אזרחים אוסטרים ונהגים ישראלים עם מבטא מתקשרים דרך הטכנולוגיה ונהנים משיחות וידאו עתידניות.

למעט מספר קטן של פרויקטים אוונגרדים מאכזבים שהקהל לא ממש התחבר אליהם. נראה שחשיפה לרעיונות חדשים ומקוריים נותנת דחיפה לא קטנה לתרבות השוליים הישראלית. קהל רב ומסופק. כיבד את המופע ונתן במה לאומנים החדשים החושפים את פריצת דרכם האומנותית.

הארוע השמיני יתקיים בדצמבר, וכבר ישנם רחשים לגבי הליין אפ שמתעלה על עצמו כל פעם מחדש ומשאיר מקום לסקרנות וחדשנות אומנותית. אז בלי הרבה פצ'ה קו'צה (בלה בלה) ממליץ לכם לעקוב אחר מכירת הכרטיסים ולתפוס לכם אחד כדי שלא תהיו מאחור בזמן שהתרבות מתקדמת לה אי שם  לעתיד.

תגובות

  • הכל יפה מאד

    אבל רוב המציגים היו .. איך לומר משעממים משהו,ומלבד צרפתי פרום והטקסי גם העבודות היו לא כאלה מענינות , סורי

    אלכס, 01-10-2009 14:52