מגזין

מתנגן לי איזה סרט

אילנה סמוש משלבת את שני הדברים האהובים עליה - סרטים ומוזיקה. טור חדש על הקשר בין סרטים לפסקול הנלווה אליהם, או אולי זה בעצם הפוך?

מאת אילנה סמוש. 22-09-2009

תגיות: אלבומים, מתנגן לי איזה סרט

מתנגן לי איזה סרט

אתם מכירים את האנשים המעצבנים האלה שכל פעם כשתקוע להם שיר במוח הם אומרים: "מתנגן לי איזה שיר בראש..." אתם יודעים, אנשים כאלה. כמוני וכמו כולם בעצם.

לעומתם, יש את האנשים שכשהם נזכרים באיזו סצנה מאיזשהו סרט שהם לא זוכרים הם אומרים: "נו... מאיזה סרט זה?". מאחר ואני מעריכה שבסופו של עניין כולנו חושבים ומתנהגים אותו הדבר, החלטתי להוסיף קצת עוד שמן למדורה, אז מעתה אמרו: "מתנגן לי איזה סרט..."

אפשר להתחיל לשנן כבר מעכשיו את המשפט, אותו כדאי לומר בכל פעם שתרצו להיזכר: "לכל הרוחות! באיזה סרט שמעתי את השיר הנהדר ההוא?!"

נעבור לסיבה שלשמה התכנסנו: להלן טור שבועי (נשתדל להתמיד, אם לא - נעבור לחודשי) על כל הסרטים עם פס-הקול שהקפיץ לי את הלב, ואת הסרטים, בכמה רמות. איזה יופי, יצרתי לי הזדמנות לדבר על עצמי בתוך הטקסט ולהזכיר את שש המילים שכתבתי על עצמי בדף השדר שלי. אם באמת אצמצם את זה לשש מילים: שאיפתי העיקרית בחיי - לשלב מוסיקה וקולנוע. בזאת לדעתי סגרתי את פינת השאלה למה אני כותבת על זה?

וכמו בכל טור שנכתב על ידי אדם משועמם, אתם כמובן מוזמנים להגיב בכל דרך שנראית לכם לנכון. אני מצידי, אשתדל לא להיפגע ולא לשבת אחר כך לבד בחושך. רק שבוע אחד לפני שנתחיל לתת בראש, וגם כדי לתת לעצמי את ההרגשה שבכל זאת יש פה ניסיון לכתוב טור אינטליגנטי, כמה הגיגים היסטוריים על פס-הקול, שיהיה זה פשע לא לציינם במעמד זה. אז למי שידע או לא ידע:

הפסקול של סרט קולנוע מורכב משלושה אלמנטים:

1. דיאלוגים בין הדמויות ורחשי רקע.

2. מוסיקה.

3. אפקטים שונים ונוספים של סאונד.

בטור זה אתייחס בעיקר לחלק של המוסיקה ולתפקידיה השונים בליווי עלילת הסרט. לעיתים אני מניחה, שיהיה לי מה לומר גם בקטגוריות האחרות הקשורות בפסקול (וגם על כאלו שלא).

ליווי מוסיקלי של הסרט קיים כמעט מראשית המצאת הראינוע (סרטים אילמים ללא קול ומכאן השם ראי-נוע ועדיין לא קול-נוע). בעת הקרנת הסרט האילם (תמיד בהילוך מהיר) על המסך הגדול, היה ליווי של מוסיקה חיה. בתחילה הסתפקו בפסנתרן בודד שישב למרגלות המסך וניסה לעקוב בצליליו אחר המתרחש בסרט. בהמשך כבר הביאו תזמורת שלמה.

הסרט הראשון ששילב סאונד אמיתי שהוקלט בעת הצילומים הוא זמר הג'אז (1927). אמנם הכיל מספר מועט של דקות עם שירה ודיבור, אך הסאונד המשמעותי ביותר בסרט מזוהה עם שירת תפילת כל נדריי של יום כיפור. ג'אקי רבינוביץ', יהודי מניו-יורק שחולם להיות זמר ג'אז, מסתכסך עם אביו לאחר שסרב להמשיך את דרכו כחזן והצטרף ללהקת מופעי מינסטרל. כשעומד ג'אקי לפני ערב הפריצה הגדולה בברודווי המתרחש בערב יום-כיפור, נודע לו כי אביו גוסס ויש להחליפו בשירת כל נדריי. לאחר לבטים ממושכים בוחר הבן הנאמן בצד של המשפחה ושר את התפילה במקום אביו.

אם יש בכם מעט מן המסורת וההזדהות עם היותכם יהודים, העובדה שתפילה יהודית היתה הקול הראשון המשמעותי שנשמע בקולנוע מעלה חיוך ולו הקטנטן ביותר.

במעמד זה ראוי להזכיר את אחד מגדולי היצירה הקולנועית מכל הבחינות, אלפרד היצ'קוק, שבהקשר הפסקול מיותר לציין שידע היטב את המלאכה. רק לשם הדוגמא, אזכיר את סרטו האיש שידע יותר מידי. הסרט נפתח בתמונות נגינתה של תזמורת סימפונית, עליהן מופיעות כותרות הפתיחה של הסרט, כשבסוף הקטע נראית הקשת מצלתיים ועליה מופיעה הכתובית "מכה אחת של מצלתיים, וכיצד היא זעזעה את חייה של משפחה אמריקנית". את התשובה לשאלה הזו שמעלה בנו ציפייה וסקרנות לגבי העלילה, אנו מקבלים בעצם רק סמוך לסוף הסרט כאשר מתברר שיריית הרצח אמורה להתרחש בזמן ההקשה במצלתיים במהלך קונצרט. ג'ו - אשת המשפחה, מגיעה לאולם הקונצרטים. הקונצרט מתחיל, היא אינה מודעת לסכנה הקרבה והיא גם נטולת יכולת לפעול בשל האיום על חיי בנה. סצנת הקונצרט נמשכת יותר מעשר דקות ללא דיבורים. אך ורק צלילי המוסיקה של התזמורת, המתפקדת כאן בשלושה מישורים שונים: התזמורת כנושא החזותי בקדמת הסצנה, הביטוי לסערת רגשותיה של הגיבורה שאינה יכולה לדבר וכמוזיקת רקע מקדמת למתח המלווה את האירועים עד לסיומם.

היצ'קוק עושה כאן בית-ספר לקולנוע ומביים את אחת הסצנות המותחות ביותר בתולדות הקולנוע באמצעות הפסקול. הוא גורם לצופה שלו למרוט שיערות מרוב מתח במשך עשר דקות תמימות. לכן לדעתי זוהי התמצית של סרט עם פסקול טוב, סרט שללא הכלי המוסיקלי לא היה מגיע רחוק כמו שהגיע.

השימוש המושכל בפסקול בסרטי קולנוע עודנו נשאר אך לא רבים הבימאים היום שמצליחים לאפיין את הסרט שלהם כסרט בעל פסקול יוצא דופן שבאמת ובתמים חולל שינוי בעלילה. זאת כנראה בגלל הסיבה שמעטים התסריטאים-בימאים שחושבים על אפיון העלילה דרך הסאונד שלה ו/או והמוסיקה שתהיה בה. לרוב התסריט נכתב כסיפור לכל דבר ואלמנט המוסיקה שמוסיפה ליצירת רגש מתווסף באחד השלבים האחרונים של עריכת הסרט, אחרי שהמבנה העיקרי כבר פחות או יותר קיים.

לא זאת בלבד שהפסקול לסרטים הפך להיות עניין מסחרי בדיוק כמו הסרטים שמשתמשים בו. הוא הפך להיות עסק כלכלי בפניי עצמו וחברות תקליטים משווקות אלבומי פסקול כחלק נפרד מן הסרט, בלי הצורך של הצרכן לצפות בסרט בכלל. לכן מה הפלא שהעובדה המצערת היא שהפסקול הנמכר ביותר בכל הזמנים הוא של הסרט טיטניק (1997), לו אחראי אחד ממלחיני הסרטים המצליחים ביותר בעולם ג'יימס הורנר (בין היתר הלחין גם לסרטים טרויה, לב אמיץ, נפלאות התבונה, שם הורד, הנוסע השמיני ועוד רבים), והקנדית המזוהה עם הצד הצרפתי שבה סלין דיון, עם שיר הנושא שמעורר בכל מאזין מושבע של קול הקמפוס חלחלה קלה.

אז בבשורת הפסקולים שעשו את הסרטים, כולי תקווה שקריאת טור זה תעורר את העניין והסקרנות שיביאו אתכם לצפייה בסרטים עליהם אדבר, גם אם זו צפייה מספר 19. אישית אני ממליצה לכל אדם לצפות בכל סרט שראה וחיבב יותר מפעם אחת, כמה שיותר - יותר טוב. בתור מי שמחבבת מאוד פסקולים, כולי תקווה שיתעורר בכם גם החשק להאזין לכמה מהם.

צפייה נעימה!

תמונת תוכן ותצוגה: dannyces

תגובות

  • כתוב שנון ומעניין, יאללה תני בשבועי :)

    פרלה, 22-09-2009 15:32

  • כתבה משובחת

    גילי, 25-09-2009 11:50

  • כתבה משובחת

    גילי, 25-09-2009 11:51

  • מחכה לכתבה הבאה

    כתוב יפה ומשעשע ונושא שאני מאוד מתחברת עליו אהבתי :)

    תמר לוי, 27-09-2009 15:12

  • כתבה מצויינת

    יופי של פתיחה, מחכה לבאים בתור

    צ'ולו, 29-09-2009 14:59