מגזין

אלבומי השנה הישראלים של קול הקמפוס

קבלו את עשרת האלבומים שנבחרו על ידי מאזיני קול הקמפוס כאלבומים הישראלים הטובים ביותר לשנת תשס"ט. שתהיה שנה טובה לכולם

מאת קול הקמפוס. 18-09-2009

תגיות: עמיר לב, האחים רמירז, אביתר בנאי, עמית ארז, ברי סחרוף, רמי פורטיס, רע מוכיח, Boom Pam, תמר אייזנמן, פיסוק רחב, אביב גדג'

אלבומי השנה הישראלים של קול הקמפוס

Boom Pam - Puerto Rican Nights .10  

כמה כיף לשמוע מוסיקה אמיתית. מוסיקה שמשתפת את כל החושים ושכיף לשמוע אותה בעיקר עם הרבה ערק, חברים. בדרך כלל, אני לא אוהב נוסטלגיה ואני גם לא איש של קאברים אבל איזה פלא, כששמעתי את האלבום החדש של "בום פם" בפעם הראשונה, בכלל לא שמתי לב שמדובר בקאברים. כן כן, כל האלבום הוא למעשה שחזורים של שירים שונים, אבל הם כל כך רחוקים מהמקור, כך שחווית ההאזנה משולה לשמיעה ראשונה. האלבום מספר סיפור בכל קטע וקטע ומשאיר אותך במתח לכל אורך הדרך. חברי ההרכב מנוסים, אמיתיים ורוצים רק לעשות כיף. שומעים ומרגישים את זה בהחלט. איזה כייף ש"בום פם" יצאו עם אלבום חדש. (ניר אביבי)

9. פיסוק רחב - ארץ הקודש

הלהקה מעידה על עצמה כזרם דתי המחבר בין הרובד הנמוך לרובד הגבוה. העמקה בטקסטים מגלה שמעבר לפרובוקציה, הם יודעים על מה הם מדברים ומתכוונים למה שהם אומרים. האלבום כולו עטוף בסממנים יהודיים מסורתיים, כולל ציטוט מתוך ספר במדבר: "ומי יתן כל עם יהוה נביאים" המאשר את התחושה שפוגל וחבריו הם כנראה נביאי שקר. או אולי נביאי אמת של השקר. או שכל הארץ נביאים ו"פיסוק רחב" הם עוד אנשים שאומרים דברים שלא צריך לקחת ברצינות יתרה. אחרי הכל פרות קדושות זה מה שאנו אוכלים בסופו של דבר ב"ברגר קינג" שבאלנבי רחוב כוס. (ניר גורלי)

 

8. עמיר לב - הכל כאן

המילים של לב תמיד היו בשבילי מרכז ההצגה. הכתיבה הכמו-אינטואיטיבית, היכולת לצלם במילים רגעים סוערים וטעוני רגש והיכולת שלהם להיות כל כך חדים וכל כך מופשטים באותו הזמן. נדמה לרגעים כאילו עמיר לב משתתף במרוץ אחר לגמרי מזה שכל השאר האחרים לוקחים בו חלק. במקום העיסוק האובססיבי כמעט של אמנים בזמן על כל השלכותיו, עמיר לב חופר במימד אחר - המקום. 8 מתוך 12 השירים באלבום נקראים בשמו של מקום כולל שיר הנושא. "הכל כאן" קרא לב לאלבום ומהאזנה להאזנה מתחיל להתבהר למה הוא התכוון. כל כולו נמצא בתוך האלבום. האהבות, השנאות, הפחדים, הישראליות, החלומות, הטרנדים, הסיפורים הקטנים שמרכיבים יחד את עמיר לב - הכל כאן. (סער גמזו)

7.  Tamar Eisenman - Gymnasium 

אף אחד לא יוכל לקחת מאייזנמן את הבמה, אותה היא כובשת באנרגיה המתפרצת שלה, בשליטה על הגיטרה, בקצב המגובש והתזזיתי, בנשיות. "Gymnasium" נוצר במהלך שנתיים של חיפוש אהבה, בית ושלווה. אייזנמן היא לא היחידה. רבים וטובים חיפשו בית או לפחות תחושת שייכות. תיזכרו בדורותי, באברהם אבינו עם "לך לך" או בדורון מזר שחזר הביתה הוא והגיטרה. אייזנמן מודל 2009 סוחבת אחריה אהבה של קהל שבוי שמגיע הופעה אחרי הופעה, תחנות רדיו מפרגנות, בית בחברת תקליטים שמאמינה בה ובעיקר כשרון גדול שעושה רק חסד עם היצירה הישראלית. (חן ינוביץ')

 

6.The Ramirez Brothers - The Ramirez Brothers  

האחים רמירז מנגנים כבר זמן רב, שומעים את זה בכל הקטעים: הם מדיוקים, יושבים חזק ביחד ומשלימים זה את זה בצורה חביבה למדי. לא מרגישים את היעדר הבס ואם כן אז זה רק נותן איזושהי זריקה חמימה לווריד - משהו שונה , חריג ומעניין ביותר. החצוצרה של ספי מענגת, הגיטרה של עוזי ממסמרת, והתופים של איתן נותנים ביטחון ומרגיעים למדי. האחים רמירז עשו אלבום שבהחלט קורא תיגר לאמנים בביצה המקומית, משלב בתוכו רוק פאנק ואחלה קצב וגרוב. האחים רמירז בהחלט מראים שאפשר גם אחרת והאלבום שווה קפיצה והשמעה בזמן אירועים חברתיים או סתם בשביל להתפנן עם האשה. (ניר אביבי)

5. ברי סחרוף ורע מוכיח - אדומי השפתות

"אדומי השפתות" הוא לא עוד אלבום פיוטים. אין כאן משברי אמונה של אדם המתקרב לאלוהיו ולא חיבוטים מוסריים. האלבום הזה הוא עוד חוליה במסלול המדהים שעושה ברי סחרוף בתוך התרבות הישראלית המודרנית. כבר שנים ארוכות שהוא מפלרטט עם טקסטים מוקדמים יותר (מ"האיש שבקיר" ו-"אליפלט" ועד "פזמון ליקינטון" ו-"משירי ארץ אהבתי") ומוצא את הדרך הקסומה שלו לעדכן אותם ולהעניק להם קצת מהקסם שלו. אולי יש פה אפילו חלק מתהליך גדול של ייצור רקע של תרבות חילונית ישראלית בעלת עומק ונפח שכל כך חסרים לנו. כמו משענת של מטען תרבותי שמהווה את הערוגה הפורה ליצירה העכשווית. מוכיח-סחרוף תופרים את העבר להווה בחיבור שנשמע טבעי כאילו תמיד היה שם. (סער גמזו)

4. פורטיס - משולש

מעטים האמנים שמפגינים היום אומץ חריג ומוציאים אלבום כפול. המצב הנוכחי של שוק המוזיקה מחייב אותם להתנהגות אחרת לגמרי. בנוף כזה אלבום משולש נראה כמו מעשה התאבדות מודע. אבל יש אחד שלא שם זין על כל מה שמקובל ונהוג. כזה שלא מאמין שיש רק דרך אחת או מסלול יחיד שמובילים למקום שאליו הוא רוצה להגיע. עם לשון משורבבת החוצה ופרצוף תמידי של ג'וקר אמיתי פורטיס עושה את הבלתי ייאמן ומביא לשוק אלבום קונספט משולש. וזה עוד לא שיא הפלא, הפלא האמיתי הוא שהאלבום מהודק לעילא. אין קטעים מיותרים, אין יציאות לא ברורות, אין דחקות פנימיות מסתוריות. יש את פורטיס במיטבו שמוכיח שלא רק יין משתבח עם השנים. (סער גמזו)

3. אביב גדג' - תפילה ליחיד

אחרי שאלג'יר התפרקו לא היה ברור מה הכיוון שעתיד היה לקחת אביב גדג'. החשיפה המטורפת שהביא ללהקה מנועים קדימה תרמה את חלקה לפירוק הלהקה ואצלי קיים היה חשש שלא נזכה לשמוע עוד פירות מיצירתו של גדג'. עכשיו הוא חוזר עם אלבום בכורה ראשון ומצוין. הכתיבה המושחזת, הרגישה והחכמה שלו נשמרה והשתכללה וההרכב שעומד לידו מציג אותה באור חדש. רון בונקר מביא גיטרה עצבנית, אביב ברק מכתיב קצב עם תופים עצמתיים, יהוא ירון משלים איתו חטיבת קצב מעולה ובוריס מרצינובסקי עם האקורדיאון מוזג ניחוח נוסטלגי יהודי לאלבום. מתארחים בו נגנים מוכשרים נוספים וההפקה המשותפת של חברי ההרכב ראויה לציון לשבח. (סער גמזו)

2. אביתר בנאי - לילה כיום יאיר

כן, הוא חזר בתשובה. כן, הוא מסתובב עם כיפה וציצית. כן, הוא אימץ גינונים של תלמיד ישיבה. לא, הוא לא איבד את זה. הוא עדיין כותב ברגישות מעוררת התפעלות, הוא מלחין בכישרון שנדיר למצוא ומחבר את המאזין אליו בצורה כובשת וקסומה. ההפקה המוזיקלית המשובחת שייכת לאמיר צורף שהולך עם בנאי כברת דרך ומצליח לבנות ליצירה שלו בית חמים ונעים. אלבום מלא רגש, כשרון, מוזיקליות ואהבה שמגלה שוב את אחד היוצרים היותר מוכשרים בארץ. (סער גמזו)

1. Amit Erez - Last night when i tried to sleep i felt the ocean with my fingertips 

לעמית ארז יש סאונד ברור: האלבומים הקודמים שלו צועקים גיטרות והגיטרות צועקות אליהם בחזרה. באלבום החדש, ההפקה המוזיקלית הופקדה בידיו של אור בהיר (חברו של עמית ללהקת "אטליז"), דבר שאפשר לעמית לשחרר קצת את החבל ולתת את המושכות המקצועיות למישהו אחר. השניים עבדו צמוד על מנת להגשים חזון ראשוני שתוכנן בקפידה בראשו של עמית. על כן, כבר בשלבים המוקדמים, החליטו השניים שזה הזמן להודות יפה לגיטרות, להוסיף איזושהי התנצלות כנה ולקחת אותם בעדינות צעד אחד אחורה. במקומן, מקדימה, קיבלו ביטוי מגוון של כלים: פסנתר, רביעיית כלי מיתר, קונטרה באס. גם השירה, כאשר היא נבלעת בין בליל צלילים וכלים, מקבלת פן רך ועדין יותר יחסית לאלבומים הקודמים.

עמית השתמש בדימויים של מים על מנת להמחיש מושג מופשט של יקום אישי. אותן מחשבות קיומיות שצצות כאשר אתה מצליח להניח בצד את המחשבות הקטנות הטורדניות מחיי היום-יום. מחשבות על ייעוד, הגשמה עצמית, רצון גדול מאוד לתרום ואותה התלבטות בלתי פוסקת אם אנחנו בכלל בכיוון. הוא מושיט יד עדינה לעבר המאזין ולוקח אותו למסע עם אמירה אמנותית ברורה. הוא נתפס בעיני, בכל שלביו עבודתו, מהודק, מחושב ומספיק אמיץ כדי לחדש. בזירה אלטרנטיבית קטנה, שמאוד קשה לעבור בה את שלב הסקיצות, האלבום הזה יכול רק לעורר השראה ולהציב רף גבוה חדש. (עדי הררי)

האלבומים נבחרו על ידי מאזיני קול הקמפוס במסגרת ספיישל סיכום שנה שנערך על ידי סער גמזו ולאון פלדמן ביום חמישי ה-17/09. הספיישל יעלה בקרוב לאון דימנד.

תגובות

  • ועוד קרדיט אחד

    הטור המסכם הזה סודר, נערך אלקטרונית, הועשר ויזואלית והובא אליכם ע"י ניר גורלי. שנה טובה :)

    גמזו, 18-09-2009 17:22

  • צריך להחליף את העם

    שוב.

    פרס, 19-09-2009 01:51

  • פיסוק רחב אביב גדג'

    עוד על אביב גדג': http://www.lightbaz.com/2009/08/aviv-guedj/ שיחה על פיסוק רחב בין אמא לבנה: http://www.lightbaz.com/2009/06/%d7%a4%d7%99%d7%a1%d7%95%d7%a7-%d7%a8%d7%97%d7%91-%d7%90%d7%a8%d7%a5-%d7%94%d7%a7%d7%95%d7%93%d7%a9/

    אורי זר אביב (אור בזוויות), 20-09-2009 11:02

  • חוץ מהרשימה הזו, יצאו עוד אלבומים

    כי בעצם רק היה צריך לסדר 10 מתוך 10. היבול דל, וגם לא שיא היצירה. לא אהבתי.

    דניאל, 28-09-2009 09:48

  • הכוונה - חוץ מהרשימה הזו, יצאו עוד אלבומים ?

    דניאל, 28-09-2009 09:48