מגזין

שפה אחרת

מה שונה כל כך במחול שהפך אותו להיות הז'אנר המוקצה של התרבות? רותם דויטשר מפשרת

מאת רותם דויטשר. 13-09-2009

תגיות: מחול

שפה אחרתגדי דגון

כרטיסים להופעות מוזיקה בימים אלו אוזלים במהירות, גם אולמות הקולנוע והתיאטרון לא נשארים מיותמים. לעומת זאת, כאשר אני הולכת לצפות בהופעת מחול או (חס וחלילה) תערוכה במוזיאון, אני משנה לחלוטין את התפלגות הגיל ובעלי העניין של המבקרים בהם. מאז ומתמיד, מוזיקה, קולנוע ותיאטרון היו תחומים שמצליחים להתחבר באופן קל ומיידי לקהל. מה שונה כל כך במחול שהפך אותו להיות הז'אנר המוקצה של התרבות?

הטענה, כי צריך להבין במחול או באמנות כדי ליהנות מהם, אינה נכונה בעיני. ראה ערך - "נולד לרקוד". הנה עובדה חיה ובועטת שיש רייטינג מאוד גדול למחול, שאין הוא משעמם, לא מובן או לא "עובר מסך". אם כך, מדוע אנשים מוצאים זאת פשוט וקל יותר להתחבר למוזיקה. אפילו לאותם חובבי מוזיקת שוליים שאוזניהם כן בשלות וסופגות מקצבים וצלילים שהם מחוץ לתחום הפופולארי אין בהכרח התחברות למחול.

הסיבה בעיני די פשוטה, בכל הז'אנרים מתקיימת הצורה הבסיסית ביותר, שבאמצעותה היוצר מעביר את כוונתו - והיא שפה, מילים. הדרך המיידית והקלה של כל אחד מאיתנו לתקשר זה עם זה. אנחנו הולכים לקולנוע או שומעים שיר, היוצר מספר לנו איזשהו סיפור וזה באופן אוטומטי מחבר אותנו לריב עם החברה המיתולוגית, או למסיבה מאמש ששתינו יותר מידי. זה כל כך קל ופשוט לקחת סיפור של מישהו אחר, עטוף בתפאורה יפה, בשחקנים יפים או בגיטרות מנסרות שמתארות בדיוק את החוויות של אותו הרגע.

במחול התמונה קצת שונה. אמנם יש סיפור, יש שחקנים, יש דמויות, יש מוזיקה, יש תפאורה - אבל אין מילים. ראיתם פעם סרט באורך מלא בלי מילים? על תיאטרון שקט, שמעתם? אמנם מרכיב אחד, אך עושה רושם כי מדובר במרכיב ששובה את הקהל ברוב קולות. במחול, הרקדן הוא שמחליף את המילים ומעביר לנו את הסיפור בעזרת יכולותיו הפיזיות (ולעיתים אף פנומנאליות), טכניקה, סגנון, קומפוזיציה וכן, גם משחק. אכן מדובר בז'אנר מסוג אחר. אקסקלוסיבי ואישי באופן שמי שאוהב אותו צריך להיות מסוגל לראות מעבר, יותר נכון לעומקם של דברים. כי החיבור בין היוצר במחול וכוונתו אל קהל לא מוגשת בכפית.

הסיפור, או לעיתים אפילו מדובר רק בתחושות או קונספט כללי של מצב או רעיון - מועברים כולם בשפה התנועתית אותה יוצר הרקדן בגופו. וכשחיבור זה קורה במחול, הוא הרבה יותר חזק, מצליח לגעת בך במקומות הרבה יותר מורכבים ואוטנטיים שנמצאים בתוכך. הסיפור כבר לא של מישהו אחר, אלא הוא הופך להיות שלך במקום הרבה יותר אמיתי ובלתי נפרד ממך.

אז לפני שאתם נוטשים את המחשב לקופות הסטודיו הקרוב לביתכם, אספר בעבור מה באמת התכנסנו פה היום: אנסמבל מחול מודרני, צעיר וחדש בשם "מריה-קונג". ארבעה רקדנים יוצרים, כולם יוצאי להקת המחול המוערכת "בת-שבע", בהופעת הביכורים של הלהקה הנקראת "פלינג"; טליה לנדא (ישראל) ויערה מוזס (ישראל) הלוא הן שתי "מריות", לאו לרוס (גוואדלופ - האיים הקריביים) ובראס אנדרסון (ברזיל) הלוא הם שני "קונגים" - ביחד הם חברי להקת "מריה-קונג", היוצרים והמבצעים גם יחד.

המופע התקיים באולם ברחוב נחמני, לא גדול, אך הבכורה היתה חגיגית ביותר. לפני ההופעה כל המוזמנים התכנסו בטרקלין החיצוני לאולם, התכבדו בשמפניה, טעימות קוויאר ועוד מטעמים שלא ממש הצלחתי לזהותם. גם בסוף ההופעה כובדנו בקינוחים, יין ואפילו כרטיס ומניפה מהודרים הנושאים את לוגו הלהקה.

ההקפדה היתרה וההידור אפיינו גם את המופע עצמו. אני נכנסת לאולם ומתיישבת למרגלות הבמה. עליה כבר עומדת עם הגב לקהל, ממתינה שכולם יתיישבו, נגנית הכינור יעל ברולסקי. לגופה שמלה מרשימה החושפת את גבה עם שובל אדום הנשרך לרצפה. זה מתחיל. נגינת כינור דרמטית, למשך כ-10 דקות רצופות. כל הזמן עם הגב לקהל. היא בקושי זזה, רק שמלתה רוטטת לתזוזות קשת כינורה, שמרוב הדרמה פקעה מספר שערות. זוג רקדנים ורקדנית נגלים אל הקהל מצידי הבמה. לבושים בטייטס צמודים ובגדי גוף בהדפסים ייחודיים שנראו מצד אחד כמו גוף האדם ברובד שרירים ובשר אך בד בבד גם מתכתי ואף חללי. באמת הדבר שהרשים אותי מכל היו עיצוב התלבושות (בידי מיקי אבני). לכל רקדן, לכל דמות בהופעה היתה תלבושת שונה, מעוצבת במיוחד לדמותה. גם עיצוב הסאונד, העריכה המוזיקאלית (טל בן ארי וניב הדס) וכמובן גם התאורה (אורי בן שבת) שכללה וידאו ארט, שנתנו עומק ומימד נוסף לבמה. כולם יחד העמיקו את אווירת העולם המוזר והלא שייך לעולמנו שיצרו. חללי, מנוכר, מנסה להשתחרר ובמאבק. הרקדנים הפגינו יכולות תנועתיות מרשימות במיוחד במוטיב חוזר שהתאפיין בתנועה קטועה ובמעיין רעידות מדויקות של מי שמנסה להשתחרר ולבקוע לזרימה גדולה של חופש.

 

"פלינג" יעלה במהלך חודש אוקטובר הקרוב ב - 3-4/10, 6-7/10, 8/10, 9/10 באולם ברחוב נחמני 4

תגובות

  • מחול לצעירים

    בניו יורק ולונדון לדוגמא, המחירים המיוחדים לסטודנטים פשוט מגוחכים..ממש זולים. ברגע שמשרד התרבות, או אפילו גופים עצמאיים יבינו, שאנחנו, הסטודנטים, לא יכולים להרשות לעצמנו מופעים ב-70+ ש"ח אולי אז נתחיל להחשף גם אנחנו הדור הצעיר יותר לסצנת המחול הכל-כך מפותחת בארץ, שנכון להיום-אנחנו פשוט מחוצה לה לגמרי.

    נעמה, 15-09-2009 11:35