מגזין

כיוונו דוסטוייבסקי, יצא קטנטנות

ההצגה "קפיצה", מסרבת להתרומם בגלל משחק גרוע של מחצית משחקניה, אבל בעיקר בגלל מחזה יומרני שחושף את מגרעותיו. לארה וולמן, גררה איתה את אחותה ולא הפסיקה להתנצל על כך

מאת לארה וולמן. 09-09-2009
כיוונו דוסטוייבסקי, יצא קטנטנות

ההצגה "קפיצה" של תיאטרון תמונע, לפחות לפי התקציר המופיע בתכניה, מכילה את כל האלמנטים. מרכיבי הסעודה הם:  מעשה נורא, מתח, משחק מוחות בין חשוד לחוקרת מבריקה, טראומה מנטאלית ועיוות גופני של הדמות המרכזית, ולקינוח הסעודה, הסכסוך הערבי-ישראלי. בסופו של דבר ההצגה לא רק שלא קופצת כשמה וממריאה, אלא היא מתרסקת, בעיקר באשמת חטא הגאווה ויומרה מופרכת של המחזה.

העלילה מגוללת את סיפורו של פסיכיאטר מפורסם שפניו צולקו בפיגוע על רקע לאומני וכעבור שלוש שנים נחשד ברצח אהובתו, שהתאהבה בו למרות הכיעור והעיוות. הפסיכיאטר נחקר בידי חוקרת, בעלת שאיפות להיהפך למפכ"לית הערבייה הראשונה, שמינויה תלוי בהוצאת הודאה מהחשוד. בין השניים מתנהל קרב מוחות שמקבל תפנית, כאשר החוקרת מתחילה להתאהב בציניות הכובשת, והבנתו של הפסיכיאטר את נפשה המסוכסכת.    

הצגת תיאטרון, אפילו יותר מסרט קולנוע או שיר, היא יצירה תלותית בטקסט. קשה מאוד לצאת מרוצה מהצגה שבה המחזה כושל. אם בקולנוע, אפקטים מיוחדים ושחקנים מחוננים יכולים לפצות על עלילה רופסת, הרי שבתיאטרון אפשר לשקם מחזה בינוני ולהופכו ראוי לצפייה, אבל קשה מאוד ליהנות מהצגה שחומר הגלם שלה - המחזה, פשוט פתטי.

המחזה "קפיצה", פרי עטה של אלה מושקוביץ וייס, מקשה מאוד על הבמאי והשחקנים לגרום להצגה לעבוד. על אף העניין שבחומרים והפוטנציאל שבמחזה, הוא לוקה בניסיון לטפל בנושאים רבים מדי, ולא מצליח לטפל לעומק העניין בשום דבר. היות החוקרת ערבייה למשל והפסיכיאטר יהודי ופצוע קשה בפיגוע, לא תורם ממש לעלילה או ליצירת רובד משמעותי או עמוק יותר לסיפור. מעבר לכך, המחזאית כמו לא סמכה על הבימוי והשחקנים, יהיו אשר יהיו, כי יידעו להעביר את הרגשות ואת החוויה כראוי, וכל הרגשות והמחשבות מדווחים בטקסט. כצופה, אתה מקווה לקבל מעט חומר למחשבה, להבין מבין השורות דברים ולחבר דרך ההבעה והמשחק חלק מן המשמעויות.

במחזה "קפיצה", לא משאירה הכותבת מקום לטעויות ולדמיון- הכול על השולחן בטקסט פשוטו כמשמעו. המחזה לא נותן אשראי לבימוי ולשחקנים, וחמור מכך גם לא לקהל. מסבירים לנו כצופים הכול, לרבות את ההומאז' המובן מאיליו לקרב המוחות המתנהל בחטא ועונשו בין רסקולניקוב לחוקר המבריק פורפירי. היינו מבינים כצופים לבד את ההשוואה, אבל ההסבר המפורש על ההקבלה בין הסיפורים, רק האיר את היומרה והחובבנות שבמחזה, וגרם לו להחוויר עוד יותר. גם העברית שבמחזה נשמעת לא אחידה ומוזרה ונעה בין פומפוזיות שלא מתאימה כלל לתקופה העכשווית בה מתנהלת העלילה, ליומיומיות סבירה.

עם כל הליקויים האלו ועוד רבים אחרים נאלצו הבמאי שמעון לוי וארבעת השחקנים להתמודד. באין תפאורה מרשימה (על הבמה נוכח רק שולחן וצמד כסאות), תלבושות מרשימות ושאר ירקות, העין דורשת את המשחק המשובח. גד קינר סיפק הופעה טובה ואמינה, בדגש על הבעות הפנים והקול. החוקרת (בגילומה של ראודה) הייתה חד גונית יותר, אולם סבירה בהחלט. בלטו לרעה זוג שחקנים צעירים שמהווים מעין אתנחתא בין אפיזודות החקירה, ומגלמים שני שוטרים זוטרים ומשועממים למדי, ששרים שירים ומעירים את רשמיהם על העלילה. התפקיד המיועד שלהם היה להוות מעין מקהלה יוונית, אולם הטקסט שלהם היה כל כך מטופש והמשחק מופרז והזוי (במיוחד של נילי סחר) עד כי אחותי בת ה-17 שהתלוותה אלי כקורבן לסיקור העירה שזה נראה כמו פרק רע בטלנובלה "קטנטנות".

מה שתמוה עוד יותר הוא העובדה שהבמאי הוא שמעון לוי, המתהדר בתואר פרופסור בקדמת שמו ותרגם עשרות מחזות, ביים, שימש כדרמטורג בתיאטרון הבימה ובחאן וחבר בוועדת התיאטרון במשרד התרבות, בחר לביים מחזה גרוע כל כך. אולי הוא חשב שהרפתקה עם גד קינר, עטור ההישגים גם כן, תוליד אולי תוצר ראוי. התוצאה כאמור- מאכזבת למדי.

תגובות

  • הצגה ללא כלום

    ראיתי את ההצגה לפני שבוע והאמת שהסיבה היחידה שלא יצאתי החוצה היא שהיו שם 12 צופים. הרעיון של ההצגה היה בסדר אבל ההצגה עצמה לא משהוא, הדבר היחיד שהחזיק אותי היה השחקן שסיחק את הרוצח.

    ירון, 09-09-2009 20:50

  • ביקורת משובחת

    מדויקת, נוקבת ומהנה לקריאה

    תמיר, 09-09-2009 21:34

  • יפה אמרת

    הביקורת כתובה היטב, חבל שההצגה גרועה, מפתיע מה שכתבת על הבימאים, מעניין מה עבר להם בראש....

    נגה, 10-09-2009 01:19

  • ביקורת טובהמעוד

    ראיתי את ההצגה והאמת שהוצאת לי את המילים מהפה, אני הולך הרבה להצגות ומעוד אוהב את תמונע אבל זו באמת היתה הצגה בינונית. הדבר הכי טוב שהיה לי להגיד על ההצגה הוא שהמשחק לא היה רע.

    דותן, 10-09-2009 08:44

  • מסכימה עם כל מלה, הביקורת עומדת היטב על כל מה שמקולקל בהצגה

    סטניסלב סקי, 10-10-2009 23:11

  • וואו! איזה בטחון עצמי של הכותבת המיומנת...

    שני פרופסורים לתיאטרון מעלים הצגה,מומחים בינלאומיים לתיאטרון - פרופ גד קינר ופרופ. שמעון לוי - אולי מן הראוי לעצור ולחשוב קצת לפני שמשפריצים במקלדת ?

    קצת צניעות, גברתי, 12-10-2009 12:08