מגזין

Monotoxic

מונוטוניקס מגיעים לביקור קצר בישראל שכולל בתוכו הופעת חימום והשקת אלבום שני שיצא בהפצה עולמית בלייבל האגדי Drag City. איפה אתם הייתם כשזה קרה?

מאת אודי ניב. 01-09-2009

תגיות: אודי ניב, ראיון, Monotonix

Monotoxic איילון פז

Monotonix היא מסוג הלהקות שעושות המון כבוד לסצנת המוזיקה העצמאית הישראלית בעולם. אחרי 5 שנים שהם חורשים במות ברחבי תבל, ויום אחרי שיחממו את Faith No More ו Dinosaur Jr בישראל, תשיק הלהקה את האלבום המלא הראשון שלהם, Where Were You When It Happaned. האלבום יושק מטעם הלייבל העולמי המכובד Drag City. את הדרך המפותלת עד להחתמה נוצצת שכזו, העבירה הלהקה בעבודת שטח מאסיבית וחסרת מעצורים; מאז סוף שנת 2005 ועד היום הספיקה הלהקה לערוך כ - 600 הופעות. למרות שהם חיים על מזוודות, הצלחתי לתפוס לרגע קט את סולן ומנהיג הלהקה, עמי שלו, לשיחה קצרה, נעימה, ובדיוק ההפך הגמור ממה שציפיתי- שיחה שפויה לחלוטין.

תאמינו או לא, עמי שלו, הוא אחד האנשים ששמם הולם אותם הרבה יותר ממה שניתן לראות בקטעי הוידיאו הרבים ביוטיוב. מאחורי המפלצת שנראית כמו הכלאה בין פרנק זאפה לסדריק ביקסלר, עומד בגאון אדם חביב, שקט, נחמד, הגיוני, חייכן ויותר מכל, שלו.

שלו החל את דרכו המוזיקלית אי שם בשנות השמונים כטכנאי סאונד. בשלב מאוחר יותר חבר ללהקות כמו ה"Subway Suckers" ואף הפיק למיכל דהן, בת זוגתו לחיים דאז, שלושה אלבומים. את להקתו הראשונה, Mono Addicted Acid Man, הקים יחד עם רן שמעוני, שבשלב מאוחר יותר, שימש כמתופף הלהקה בשלביה הראשונים. שלו אמנם משתולל כמו טי-אייג'ר, ויש בו הכוחות והיכולות ליצור מוזיקה בועטת (תרתי משמע) אבל הוא, נמצא כבר באמצע העשור החמישי לחייו. יחד אליו מצטרפים חגי פרשטמן ויונתן גת, שיחד, מאגדים שלושה דורות מוזיקליים לכדי להקה אחת.

ההופעות שלהם, איך אומרים, הן תופעה שלא נראתה. ולא רק במחוזותינו. Monotonix מצליחים לפרק אקסיומות - הם הפכו את המושג כאוס לדבר מאורגן, ידוע מראש וניתן לשליטה ואת הטירוף והשיגעון לדבר שיש לו גבולות ברורים. איכשהו, בין טיפות הזיעה והבירה, לבין שאיפת עשן שריפה, כולם רוצים ללטף ולאחוז ב Monotonix במקום לברוח על נפשם לבל ידבקו בשיגעון.

"הכל התחיל בחדר חזרות. חיפשנו משהו חדש. הכוונה לא הייתה לעשות משהו שונה על מנת להיות שונים מאחרים, אלא להרגיש שאנחנו מתחדשים ומחדשים לעצמנו. משהו מספיק כייפי ומאתגר, משהו עם אנרגיה חדשה ומעניינת באוויר. באחת החזרות יונתן התחיל לטפס עלי, בשלב שאחרי כבר הרמנו יחד את חגי המתופף והשאר היסטוריה. ביום הולדת חמש למועדון הפטיפון הייתה הפעם הראשונה שהופענו בפורמט ההופעה הנוכחי. התגובות היו כל כך טובות ואנשים נכנסו לעניין בכזה כנות שמיד הבנו שאנחנו חייבים להתבסס על הרעיון והאנרגיות שהתחוללו באותה הופעה".

מזה כמה שנים ש - Monotonix צריכים לחלק את חייהם בין חיי המשפחה שבישראל, למסעות ארוכים ומתישים שנערכו עד כה בעיקר ביבשת אירופה ובארה"ב. "אפשר לומר שאנחנו חיים על מזוודות. בוא נגיד, שכשאני חוזר הביתה, התיק נשאר ארוז ליד הדלת. כשאנחנו בטור אנחנו מסוג הלהקות שלא לוקחות ימי חופש. אנחנו נוסעים בשביל לעשות את העניין שלנו. אנחנו נהנים מזה וזה תמיד כיף, אבל אנחנו לוקחים את זה במלוא הרצינות כנסיעת עבודה. מה שקובע בסופו של יום זו ההופעה. אם הייתה הופעה טובה- זה שווה הכל. יש את החסרונות, יש רגעים של געגועים למשפחה לחברים, לאוכל, סך הכל יש פה אחלה של מדינה, אבל איכשהו אנחנו מצליחים למצוא את האיזון הדק בין הדברים. אנחנו בסך הכל בשביל הכיף ואם האין את ההנאה הזו - אנחנו נעצור".

איכשהו, בין כל המסעות האלה, הצליחה הלהקה לעצור לכמה רגעים של הקלטות אלבום שני. "הקשר עם Drag City נוצר בעקבות שיתוף הפעולה עם להקת Silver Jews בישראל. אחרי כמה זמן הם יצרו איתנו קשר. חיממנו אותם בעד כמה הופעות ברחבי העולם. הסולן של Silver Jews המליץ לאנשי דראג סיטי. זה לא היה פשוט. כשמודבר בלייבל בסדר גודל כזה, הפוטנציאל הם לא הפקטור היחיד שמתבקש. אנשי הלייבל הגיעו כמה פעמים להופעות ואנחנו מצידנו היינו צריכים להראות נכונות לעבודה קשה, תוך כדי צעידה קדימה. אני שמח שבסופו של דבר, הצלחנו לעמוד גם בציפיות שלהם והדברים התגלגלו על הצד הטוב ביותר". האלבום יצא תחת הלייבל בכל העולם למעט במדינת ישראל, בה ישחורר תחת הלייבל Earsay.

איך מביאים את כל האנרגיה המטורפת הזו, שיוצאת מכם בכל הופעה לאלבום?

"הדרך להביא את האנרגיה שיש בהופעות היא עדיין ארוכה ויש לנו עדיין הרבה דרך לעשות את זה. בתקליט החדש יש לי את התחושה שהצלחנו יותר להביא את האנרגיות לתוך הדיסק. אני רוצה לקוות שהצלחנו עוד יותר להביא את האלמנט הזה ואת האנרגיה של ההופעה לדיסק. אבל זה בהחלט מאוד קשה ללא האלמנט הויזואלי שלא ניתן להביא לתקליט. בנוסף - הופעה זה רגע נתון אחד בעוד אלבום צריך להתאים לכל מיני רגעים, כמו האזנה ביום".

איך זה לעבוד עם אנשים בעלי ניסיון וידע כמו אלו שאיתם נפגשתם? מה בעיקר למדים מעבודה משותפת עם אנשים כאלה?

"אלה אנשים בעלי ניסיון רב ויש הרבה מה ללמוד מהם. הם לא מלמדים אותך איך לעשות מוזיקה אלא איך להתייחס לדבר הזה  - על התהליך. הדגש הגדול היה שכל עשיית האלבום תהפוך למשהו כיף ומשחורר. יום אחד, אחרי הופעה, נפגשנו עם חבר טוב ממינאפוליס. סיפרנו לו שההופעה לא בדיוק הלכה כמו שתכננו, שמגברים נדפקו לנו באמצע ההופעה ושדי התבאסנו מכל הסיפור. הוא ענה לנו - "תשמעו, זה לא משנה- רוק'נ'רול אמור להיות דפוק מבסיסו - ואם מפספסים את הכיף - אז כנראה שפספסתם פה משהו". אלו בדיוק הטיפים והגישות שאתה יכול לספוג ממפיקים ואנשים מנוסים שיוצא לך לעבוד איתם, כאלה. מה שמיוחד ונעים עוד יותר זה שהם תמיד באים ומדברים בגובה העיניים, יש שיתוף פעולה מלא מתוך מקום של אהבה ורצון טוב לעשות את הדברים".

מונוטוניקס ישיקו היום ה -1.9 את אלבומם החדש Where Were You When It Happaned בגני התערוכה.

 

תגובות

  • Crazy

    חובה חובה חובה!

    תמיר, 01-09-2009 16:43

  • אמ, קצת הגיה לכתבה

    הסולן של הסילבר ג'וז עזר ליצור קשר עם דראג סיטי, ומישהו כתב אלבום ושכח להפוך את האנגלית במחשב...

    עופר, 03-09-2009 11:59

  • אין פה עריכה והגהה בכלל

    לא רק במגזין, גם באלבומים מומלצים. שמישהו ירים את הכפפה

    באסה, 06-09-2009 14:30

  • מיכל קהן, לא דהן :S

    למיטב ידיעתי עמי שלו הפיק רק את האלבום הראשון שלה, "מיכל קהן".

    דורון, 25-08-2010 20:53