מגזין

סרטים שרואים משם - The Hurt Locker

בתוך כל הדביקות הבלתי נגמרת שמורגשת בהוליווד ובאויר לאחרונה, אסף בן קרת מצא סרט ראוי, מרשים ומוצלח

מאת אסף בן-קרת. 25-08-2009

תגיות: סרטים שרואים משם, קולנוע

סרטים שרואים משם - The Hurt Locker

נפתח את מדורנו היום עם קלישאה: אין תקופה טובה יותר מהקיץ לסרטי אקשן.  הקיץ, כמו בכל קיץ, קיבלנו מהם מנה גדושה, וכמו תמיד בין מבול סרטי האקשן השנתיים ניתן למצוא לא יותר משלושה או ארבעה סרטים ראויים במקרה הטוב, כל השאר זבל אורגני. השנה הזו לא שונה משנה אחרת. בעצם כן, שיא גועל הנפש ההוליוודי הגיע השנה בסרט "רובוטריקים 2", אחד מהסרטים הגרועים בהיסטוריה, אך זה כבר נושא לדיון אחר.

The Hurt Locker, הוא לא רק סרט האקשן הטוב ביותר של התקופה האחרונה אלא גם אחד מהטובים שתראו השנה. באחריות!  הוא משתמש לכאורה בכל המוטיבים המוכרים של הז'אנר, אך מפרק להם את הצורה ובונה סרט מפתיע, מרתק, מותח וכמעט מושלם. הסרט שלנו מתרחש ב-2004 בבגדד ומתרכז בשלושה חיילים מחיל ההנדסה הקרבית שתפקידם הוא פירוק מטעני חבלה. זוכרים את הסצנה המצמררת בפתיחת הסרט "בופור" בה היחידה נשלחת לפרק מטען צד? The Hurt Locker לא משחזר את הסצנה הזו, אלא לוקח אותנו כמה צעדים קדימה אל תוך שדה הקרב, אל תוך השטח הרטוב והמסוכן של מטענים רבי עוצמה, של חתיכות ברזל אימתניות, מסמרים, טיימרים, מנגנונים, כבלים מפותלים, רובוטים, חליפות מגן עבות וכבדות ובעיקר הרבה אדרנלין גברי שפורט על העצבים.

שלושת החיילים הם וויל ג'ימס (ג'רמי רנר), מפקד המחלקה החדש שמחליף את הקודם שהתנדף באוויר, הסמל סנבורן (אנתוני מקיי) שנמצא כבר בשטח זמן רב והמומחה הצעיר אוון אלדרידג' (בריאן גרגטי). מפקד המחלקה החדש ג'יימס הוא טיפוס יהיר, אמיץ, פסיכי לחלוטין ויש לו משאלת מוות כמעט ברורה. הוא נהנה לפרק את הפצצות כאשר הוא מתעלם מכל כללי הבטיחות - הוא מוריד את אפודות המגן, מסיר את האוזניות עם הקשר, הולך לפני הרובוט ומפרק כמעט כל דבר בידיים לעיניי שני חייליו החדשים וההמומים. הוא לא טיפוס שקול במיוחד, אנוכי, הבחירות שלו לא תמיד טובות או נכונות ובנוסף לכל הצרות הוא מכור כבד לשדה הקרב. הסמל סנבורן שקול הרבה יותר ממנו, עובד לפי הפרוטוקול, עושה את עבודתו במטרה לסיים אותה ולהתעופף משם והוא דווקא בחור רציני ואחראי. אלדרידג' הצעיר נקרע בין השניים - הוא מחפש את הגבריות ואת האומץ של ג'יימס אך מנסה לפעול לפי השיקולים המחושבים יותר של סנבורן. בסופו של דבר, אף אחד מהם הוא לא השראה גדולה האחד לשני, אך מפתיע כמה הם יכולים להסתדר טוב יחדיו בזמן אמת.

The Hurt Locker נע בין שני קצוות. האחד הוא סצנות האקשן הרבות בסרט, סצנות בהן קתרין ביגלו הבימאית מותחת במיומנות את עצביהם של גיבוריה ושל הצופים. היא בונה את הסצנות הללו בדיוק רב, מתעמקת בכל הפרטים הקטנים, הטכניים והמתח שמלווה את הסצנות עם המטענים שמדביק את הצופים אל הכיסא בתחושת חוסר נוחות שוב ושוב. מצד שני, זוהי דרמה פסיכולוגית אשר בוחנת את הגבריות של כל אחד מגיבוריה. הפצצות המתקתקות לאחור משילות את מעטה המאצ'ואיזם הגברי מכל אחד ומשאירות אותם חשופים לסכנה מוחשית של אובדן חיים וסכנה ערטילאית של אובדן שפיות. הגבריות עומדת במבחן, כמו גם האנושיות של כל אחד מהם. הצופים מקבלים מבט כמעט מיקרוסקופי אל תוך שדה הקרב שנראה חי וריאליסטי יותר מאי פעם. לעתים אנו רואים את השטח מנקודת מבטו של רובוט מיניאטורי, לעתים אנחנו נכנסים אל השטח הפתוח בו מוטמנות הפצצות יחד עם מפקד המחלקה. זה נראה כל כך אמיתי ואמין שזה מצמרר.

המוטיב העיקרי של הסרט הוא הזמן האוזל לנו בין הידיים. הסרט מתאר את החודש וחצי האחרונים של היחידה בעיראק. כל יום שעובר אנו מתקרבים אל סוף השירות, אך הסוף הזה נראה רחוק ומתוח מתמיד. השיבה הביתה אינה נראית כאופציה הראויה ביותר. על אף הקשיים והסכנה התמידית שבפירוק המטענים נראה כי החיילים שלנו אוהבים את התפקיד והיו שמחים להמשיך ולבצע אותו.  התחושה התמידית שהחיים עשויים להיגמר בכל רגע נתון מפחידה את הדמויות שבסרט אך בו בעת מניעה אותן להתמודדות עם המוות על בסיס יומי. החיים נראים כל כך חשובים רגע אחד, ובאחר חסרי משמעות ונזילים. תחושת חוסר הוודאות הזו מלווה את הסרט לכל אורכו ומעניקה של הרבה אפקטיביות.

The Hurt Locker הוא לא סרט אקשן טיפוסי מהוליווד. יש בו הרבה פיצוצים, אקשן וסצנות מרובות אדרנלין. אך זהו סרט עמוק מאוד, בעל קצב איטי בהרבה, מדוייק להפליא, ריאליסטי, מותח ומורט עצבים. זה לא מפליא. קתרין ביגלו הבימאית המוכשרת יודעת כמה דברים חשובים על סרטי פעולה. היא הביאה לנו את "פלדה כחולה", "נקודת פריצה" ו"ימים משונים" ואף היתה זוגתו לשעבר של גורו האקשן, ג'יימס קמרון. אין ספק כי זוהי עבודתה הטובה ביותר. הסרט בנוי מאפיזודות בודדות אשר מתאחדות לתמונת עולם שלמה ומעוותת של טרור בקנה מידה הרסני ומרושע. היא מדריכה היטב את השחקנים שלה, מוציאה מהם הרבה מאוד לב מדמם ואנושיות כמעט בלתי אפשרית תחת לחץ שקשה להעלות על דעתו של האדם הסביר. סצנות הפעולה שלה עובדות נהדר בכל פעם ומספקות סרט שהוא בידור טוב ובו זמנית סרט מלחמה שונה ממה שאנו מכירים עם הרבה אמירה ומסר.

הדמות הבולטת ביותר בסרט היא כמובן זו של מפקד המחלקה החדש וויל ג'יימס. ג'רמי רנר מגלם באופן מושלם את הדמות עם המון כריזמה. בקור רוח מעורר השתאות ועל אף שמדובר בדמות שקשה להזדהות עמה, הצופים עוקבים אחר כל פעולותיו המטורפות בדריכות רבה. גם השחקנים האחרים עושים עבודה מצויינת. ניתן אפילו למצוא כאן בתפקידים קטנטנים את גיא פירס, רייף פיינס ודיוויד מורס. עצם העובדה כי הגיבורים כאן הם שחקנים יחסית אנונימיים היא בחירה נכונה.

The Hurt Locker הוא לא סרט כיפי או נעים לצפייה. הוא לא סרט קשה או כבד במיוחד, אך הוא יגרום לכם לנוע במושבכם בחוסר נוחות. זהו סרט מעורר מחשבה, מרשים ומאוד מוצלח. הרבה יותר מכל הזבל האורגני שהוליווד מייצרת לנו בתקופה דביקה ונוראית זו של השנה. לא תשכחו אותו זמן רב אחרי הצפייה.

The Hurt Locker, בימאית: קתרין ביגלו. שחקנים: ג'רמי רנר, אנתוני מקיי, בריאן גרגטי. (2008)

  

תמונות תוכן ותצוגה: Mario Sundar, larryzou

תגובות

  • אחלה של סרט אבל

    עד שלא תראה את 'כח המחץ' לא תוכל להגדיר סרט בתור 'זבל'.. 'כח המחץ' בין הסרטים הגרועים בהיסטוריה.. אני מניח שגם 'רובוטריקים 2' אני פשוט מסרב לצפות בו.. אפילו מייגן פוקס לא תשנה את דעתי.

    שיינברגר, 25-08-2009 19:21

  • סרט חביב אבל

    לטעמי, הצד של ה"דרמה הפסיכולוגית" הרבה יותר חלש מבחינת התסריט והמשחק מאשר הצד של "סקט אקשן". סצינות ה"אקשן" הן הרבה יותר מסתם אקשן ופיצוצים. בכלל, לו היא הייתה מתאמצת עוד קצת, אפשר היה לעשות סרט ב"נפח מלא" שמתבסס רק עליהן ואז זו היתה באמת הברקה. במקום זה קיבלנו סרט לא-רע משובץ בכמה סצינות די חלשות ובאנליות. בקיץ הזה, זה עדיין שווה צפייה.

    א, 25-08-2009 22:25