מגזין

עבודת אמונה

אי שם בדרום תל אביב לוקחים אותם ה"עובדים הזרים" הפסקה מחיי היומיום הקשים שיש להם ומחזקים עצמם יחדיו באמונה. ליטל פז עברה חוויה רוחנית מלאת התרגשות

מאת ליטל פז. 22-08-2009

תגיות: חברה

עבודת אמונה

ברחוב לבנדה 30 לא הרחק מהתחנה המרכזית החדשה של תל אביב שוכנת ה - Mega Church. כל יום שבת בבוקר נהגתי לשמוע מחברי הטוב שהוא הולך לכנסייה. למה בשבת? כי ביום ראשון בישראל עובדים. כל הזמן ידעתי שיום אחד אצטרך להצטרף אליו שהרי סקרנית שכמותי לא יכולה לאפשר לעצמה לוותר על החוויה. בכל שבוע דחיתי בשלל תירוצים אבל הינה סוף סוף עשיתי זאת. חברי הטוב הוא בחור צעיר מניגריה שהסתובב שנים בעולם במטרה למצוא מקום טוב יותר להתיישב בו בכבוד. בניגריה, הוא מספר, אין כסף ואין עבודה.

דרמטית שכמותי דמיינתי איזה מאמא גדולה ומקהלה של שחורים כמו בסרטים מאמריקה, חשבתי שזה חייב להיות מגניב שהרי אותו חבר לא מוכן לוותר אף פעם על התענוג, גם אם זה מחייב אותו לקום בשבת מוקדם בבוקר אחרי ליל שישי סוער ושבוע רצוף בעבודה קשה. וחברי הטוב הוא לא דתי, לא דתי בכלל.

אז לקחתי מצלמה שהרי כנסייה כמו שנהגתי לראות בטיולים באירופה חייבת להיות מבנה מרשים ומפואר, אך מצאתי את עצמי נכנסת לבניין ישן ורעוע עולה במדרגות שביום רגיל לא הייתי מעיזה לשים את כף רגלי עליהן. לפתע אני מבחינה שסביבי עשרות אנשים עולים יחדיו מבוגרים ומבוגרות, ילדים קטנים ונערות כולם בבגדי חג. כובעים מהודרים ושמלות, חולצות מכופתרות ועניבות ורק אני ישראלית מתוכם, יודעת שבחברה שלי הם אותו נתח שמכונה "העובדים הזרים". 

נכנסתי לאולם בעל תקרה נמוכה, אולי היה פעם חדר אוכל של איזה מפעל שסגר את שעריו, ללא ציורים וללא פסלים לא של ישו ולא של מריה הקדושה, אך עם להקה אחת בפינה, מערכת תופים, שלוש גיטרות חשמליות, שני זמרים אפריקאים, זמרת פיליפינית וזמרת הודית שניגנו ושרו בקצב אפריקאי עליז. קצב שמקשה על האגן להישאר ניצב במקום, שירים המהללים ומודים לאלוהים שמילותיהם הוקרנו על מסך גדול ועשרות אנשים בבגדי חג מחויטים שרים ורוקדים יחד איתם ברחבה. הצלילים שהלהקה הזו הפיקה מן הגיטרות וקולם הערב של שני הזמרים האפריקאים שפתחו מדי פעם בסולו הצליחו ללא כל מאמץ לנגוע ישר בפנים בנעימות מפנקת, רק לעצום את העיניים ולהקשיב. 

 

חמש דקות אחרי שעיכלתי את הנגלה לעיני ואוזני חשתי איך הבכי חונק את גרוני. קשה לתאר את העוצמה הרוחנית ששררה באולם זה, תחושה כזאת לא הרגשתי בשום מקום דתי אחר. לאט לאט התחלתי להבחין בין ההמון הרוקד בנשים המנגבות דמעה באצילות ובמספר גברים מחויטים יושבים בראש מורכן ונושאים תפילה אישית, אך מיד אחר כך גם הם קמו והצטרפו לשירה הסוחפת.

מדיי פעם נפסקה השירה בשביל קריאה בפסוקים נבחרים מהתנ"ך. הפסוקים שנבחרו בשבת בה נכחתי עסקו בכוחו של כל אדם להתגבר על הקשיים ובמטרה לשמה כל אחד חיי וקיים.

אתם מוזמנים לבקר בשמחה, Mega Chuch כל יום שבת בין 10:00-14:00 רחוב לבנדה 30 קומה 1, ת"א.

תמונות: babasteve

תגובות

  • חידוד קטן...

    שלא ישתמע לא נכון - הכנסייה עצמה נקייה ויפה, מקושטת ומסודרת וכך גם הכניסה אליה. הבניין פשוט לא נראה כפי שמצופה מבניין כנסייה או כל בית תפילה אחר להיראות ומי שעובר מבחוץ לעולם לא יעלה בראשו שבפנים נמצא עולם ומלואו...

    ליטל פז, 22-08-2009 16:32

  • פה מתחת לאף

    כל פעם שששאני בחו"ל אני מחפשת את הגוספל בכנסיות ביום א'. גוספל, או למעשה- כל מה שקשור בתרבות אפריקאית בכנסיות תמיד מדהים אותי. ואשכרה, אף פעם לא חשבתי לחפש את זה פה בארץ. אולי כי אני חיפאית, אז אני לא רואה את כמויות ה"זרים" שיש לנו פה. אבל המקום הזה- שעבורם, במציאות כזו קשה בטח נותן להם כוח אדיר- חייב להיות חוויה מדהימה. אז אני אלך, תודה. ובכלל, הכתבות פה במגזין כל כך הרבה פעמים פוגעות בול בדברים הקטנים והמרתקים שמתחת לאף שלנו. אז טוב שיש אתכם "קול הקמפוס". אתם מביאים הרבה איכות לשוחרי התרבות פה בארץ.

    נעמה, 23-08-2009 16:19

  • נשמע שונה

    יותר נשמע כמו משהו ששווה ללכת לראות

    נדי, 02-03-2010 15:20