מגזין

הסרת הגבולות

ההופעה של קלקסיקו הנחיתה בבארבי את מפגש הגבולות של מקסיקו - אריזונה. מיכל חי חצתה את הגבול וחזרה עם חיוך

מאת מיכל חי. 19-08-2009

תגיות: Calexico

הסרת הגבולות

הקיץ הנוכחי, אם לא תחול התערערות במחוזותינו המתערערים תדיר, עשוי להיזכר כאחד החריגים. חריגותו נעוצה בכך שזהו אחד הקיצים הנורמטיביים ביותר שהיו כאן מבחינה תרבותית. לרגע אחד הרבה יותר שמח פה. גם אם שבוע ממוצע בערים גדולות ומתוקנות בעולם מרגש וגדוש הרבה יותר בהופעות, אי אפשר להתכחש לעובדה שיש כאן איזשהו רחש חיובי. הסיבות לכל הטוב הזה, עדין מסתוריות בחלקן.  אולי ניתן לייחס אותן לכוח עליון. אולי שוב נוציא את שפן ההתחממות הגלובאלית ונרים אותו לאוויר. הרי, בסך הכל וככל הנראה, משהו מתחיל להפשיר במקום החם שלנו ואפשר להתחיל קצת לנשום.

לכל השמחה שבשגרת הנשימה החדשה מצטרפת עוד הופעה - הפעם של להקת Calexico.

ההופעה נפתחת בחימום של DePedro - של ג'ירו זוולה שהוא גם גיטריסט הליווי של Calexico. זוולה שר בספרדית ומלווה עצמו בגיטרה ובליווי נגן חצוצרה. לאחר מכן לאורך השירים מצטרפים עוד ועוד נגנים שהופכים את DePedro ללא פחות מ - Calexico. כלומר, Calexico מחממים את עצמם וגם אותנו ואת הבארבי ללא כל תלות במערכת האוורור, המיזוג והקרחונים. בסיום החימום יורדת "להקת החימום" מהבמה בהבטחה לעלות שוב ולהפוך לאירוע המרכזי. 

ההופעה נפתחת עם השיר הפולקי והשקט Bisbee Blue מתוך האלבום הפולקי רוקי ביותר שלהם Garden ruin בביצוע של שניים מחברי ההרכב - ג'ואי ברנס (סולן וגיטרה) ופול נייהאוס (pedal steel וגיטרה). בהמשך עולה האנרגיה יחד עם הצטרפותם של יתר חברי הלהקה, עם התופים של ג'ון קונברטינו ועם נגינת הגיטרות, הוויברפון, הקלידים, וה - pedal steel שמערבב לנו את הקאנטרי של נשוויל עם חצוצרות המריאצ'י המשמחות של מקסיקו. יחד עם חדוות הטקסטים הפריכים - מרירים המתפצחים בספרדית, מתפתחת ההופעה לפיאסטה משובבת.

לאורך ההופעה יבצעו שירים מהאלבומים שיצרו בדרכם המגוונת. ההופעה נעה בין מקסיקנה משמחת לבין נגיעות מגוונות של פולק, רוק, ג'ז, קאנטרי ומה לא בעצם. אנחנו יוצאים לטייל בין השירים Black Heart ו - All Systems Red השקטים והנוקבים המלווים בגיטרות נוזליות אפלוליות ושירה מדויקת שיודעת גם להתערפל ולהתלכלך, ומתפתחים לסיומות חזקות ורוקיות. בין Minas de Cobre המקפיץ לבין Crystal Frontier עם השמחה המקסיקנית המוכרת המנוגדת לטקסט שמציף את המאזינים בהרים של ביקורת חברתית. את כל הטיול המגוון, מלווה הקהל המהופנט בחלקו האחורי של הבארבי והקהל הרוקד משמחה בחלק הקדמי של המקום - בקרבת הבמה.

לקראת סוף ההופעה יבצעו את השיר Alone Again Or בגרסת הכיסוי הנהדרת ללהקת Love. לאחר שיר נוסף - Fractured Air המלווה באפקטים מנסרים, נדמה שהכל כבר הולך ונגמר. בסיום השיר מצפה לנו הפתעה. חברי הלהקה מזמינים את אהוד בנאי לעלות לבמה. הם שרים יחד שיר מחאה. הם בצד המקסיקו - אמריקני של הגבול, הוא במסוף הגבול הישראלי. הוא - "מפלס הזעם העולה ומפלס הכינרת יורד", הם - שרים על כנופיות ואקדחים. הם -  שילוב של פולק ושורשים אמריקאים עם מוזיקה מקסיקנית, הוא - שילוב של פולק ושורשים אמריקאים ודבר מה שורשי ישראלי שלא לגמרי פוענח ונוסח, עם השפעות Made in המזרח התיכון.

עם סיום ההופעה, הקהל שנראה לא פחות ממאושר קורא ברקיעות רגלים, מחיאות כפיים והרים של שמחה ואהבה ומחזיר את חברי הלהקה להדרן ולעוד אחד. אחד השירים בהדרן - Not Even Stevie Nicks שונה וברנס שר במקום את מילות השיר של Joy Division Love Will Tell Us Apart בשמחה מהולה בחצי כאב.

הרבה אהבה מורעפת כאן מצד הקהל כלפי האמנים המגיעים הנה מחו"ל. לעיתים נראה שאוהבי המוסיקה שבקהל מביעים לא רק את הנאתם מההופעה אלא גם את הרצון שאמנים מחו"ל ימשיכו להופיע כאן. על כל פנים, בהופעה אתמול, כל מחיאת כפיים וכל רקיעה היתה לא פחות ממוצדקת.

פעם סיפרו לי שבאחד מבקבוקי הטקילה מסתתרת לה תולעת אגדית שמי שמקבל אותה לכוס טקילתו אין כמותו מאושר בעולם. הערב כולנו זכינו באחת כזאת שהגיעה מאריזונה - ויצאנו מאושרים מבלי לערב אף טיפה מהגועל של בליעת תולעת. Calexico  העניקו לקהל בדיוק את אשר הוא בא לראות. מוסיקה מגוונת, מוסיקאים מחוננים, פולקו מקסיקנה בועטת ומלטפת שעושה לרקוד.

ובעצם, השורה התחתונה היא שאתמול בבארבי קיבלנו הופעה כזאת שלא בהכרח צריך להאריך במילים כדי לתאר אותה.

אולי אפשר רק לומר או לכתוב, היה טוב.

Calexico הופיעו בבארבי, תל אביב, ב - 18 באוגוסט.

 תמונות: Lidal-K

תגובות

  • latin lovers

    כמה תשוקה הגיעה אלינו באמצעות המוסיקה שלהם והורגשה באויר הלילה. תיזכר ותישאר בכל פעם שאשמע את מכת הסנר של ג'ון קונברטינו : )

    שירן, 19-08-2009 15:35