מגזין

הפאנק לא מת. אבל הוא גם לא ממש חי

דני מלקונוביצקי חזר מערב פאנק בתיאטרון תמונע ושאל איפה המוהיקנים של ככר דיזינגוף?

מאת דני מלקונוביצקי. 16-08-2009

תגיות: פאנק

הפאנק לא מת. אבל הוא גם לא ממש חי

השבוע חזרתי מברלין. בראשי עדיין מהדהד משפט מפתח שלמדתי מדיירי הרחוב של אורייננבורג שטראסה, "קונט, האסט אן איין אורו"? אשר מהווה את המקבילה הגרמנית ל"אחי, יש לך שקל?" ולמעשה, באומרי "דיירי הרחוב", אני בעצם מתכוון לפאנקיסטים.

הפאנק בן אלמוות בברלין. בין הפאנקיסטים שמהווים את ה"הארד קור" וישנים ברחוב או בתחנות רכבת עם כלביהם, אשר בדומה להם, גם הם חסרי בית ועקורי שורשים, ניתן למצוא בשפע אזורי "סקוואד". אזורים שמאוכלסים בקבוצות של פאנקיסטים שפשוט עשו רה-דקורציה לבניין מגורים כלשהו והפכו אותו לאלטרנטיבה אנטי-ממסדית בעלת ארבע קירות, מעוטרים היטב בגראפיטי בעל אמירות פוליטיות. המפוכחים שביניהם אף השכילו להפוך "סקוואד" מסוים לאתר אטרקטיבי במיוחד - מועדון ה"זאפטה" שנמצא ברחוב אורייננבורג. זהו בניין אשר בקומתו הראשונה תוכלו למצוא פאב הופעות עם סצנת פאנק ואלטרנטיב מגוונים במיוחד; בקומה השנייה תוכלו לרכוש או להחליף אלבומי וויניל ושאר אמצעים מוזיקליים; ובקומות הבאות עדיף שלא תסתובבו לבד, אלא אם כן אתם מתכננים לחבור לדיירי הקבע לטווח ארוך.

מברלין חזרתי לתל אביב רבתי. התייצבתי בערבו של יום, בתיאטרון תמונע לערב שכותרתו Punk II Rock II Night, בציפייה לראות חבר'ה עם מוהיקנים בשלל צבעי הקשת וחגורות ניטים גסות עם ארשת פנים שמספרת על חוויות אלכוהול ויישום אידיאולוגיה אנרכיסטית לצד חיי עוני ודיכוי. הדבר הכי צבעוני שראיתי הוא שתי ילדות עם גופיות ורודות. הדבר הכי קרוב לאנרכיזם שהבחנתי בו הוא קומץ של נערים שמחצו בידיהם את כוסות הפלסטיק שלפני רגע היו מלאות בבירה ורגע לאחר מכן הושלכו לרצפה. בחיי איזו תעוזה. לקרוא תיגר על המנקים של תיאטרון התמונע. סיד וישס בודאי היה מתהפך בקברו.

 הלהקה שפתחה את הערב - "כוח המחץ", הופיעה בדקה הראשונה מול אולם ריק, אך ככול שקצב הנגינה הואץ ו"הדייסטורשן" התלכלך התמלא המקום במהרה. שמם בהחלט מעיד על יכולת לבצע בליץ קריג מוזיקלי, להתחיל עם פתיח שמזכיר מאוד קו מלודי אופייני של איירון מיידן, כולל הרמוניות של תפקידי גיטרות, ומשם לרוקנ'רול "כסאחיסטי" כובש ומלוטש היטב, כשהייחוד שלהם התבטא בהרמוניות קוליות ומבנה שירים שנשמע כמו שילוב של "תמוז" עם "כוורת", רק עם פחות עדינות והמון אגרסיות ושימוש נכון ומתוזמן של מקצבי פאנק שרק גירו את בלוטות האדרנלין של הקהל. כמו גם היה ניתן לחוש בהשפעות של להקות אינדי עכשוויות כמו "ארקטיק מאנקיז" על חברי הלהקה. יתרה מזאת, משהו ב"שואו" האנרגטי שלהם הזכיר לכמה רגעים את חברי ה"ארקטיק מאנקיז", רק שהם היו יותר נגישים לקהל. שני הגיטריסטים קפצו אל הקהל בכדי לדרבן אותו להתחיל עם ריקוד ה"פוגו" המסורתי, או במקרה אחר ירדו אליו שוב בשביל לנגן סולואים כשהם מחככים באנשים מיוזעים את הגיטרות שלהם. "כוח המחץ" נראים כמוזיקאים מקצועיים שיודעים מה הם רוצים ומה הם עושים, והם עושים זאת טוב בלי קשר לגודל הקהל.

הלהקה השנייה, "הגברת הראשונה" שמה, יכלה במידה רבה גם להיות "הגברת האחרונה" או הלהקה ה"אחרונה" כי כשהחבר'ה הללו סיימו לנגן לא ממש נשאר לי חשק להישאר. הסאונד שלהם לא היה קוהרנטי מספיק בשביל לאבחן את הסגנון, אבל ניתן לומר שזה היה נשמע כמו רוק ישראלי עם מסך של "דיסטורשנים" וריפים שעשויים להזכיר קצת בריט-רוק עכשווי. השילוב הזה לא נעשה במימון נכון ובחלק מהקטעים זה היה אפילו כאוטי. תוסיפו לזה סולן שמנסה לשיר באופן טבעי או מאולץ כמו מייק פטון (ועוד בעברית!) ב - The Real Thing של Faith No More (נו אתם יודעים, האלבום עם Epic) ותקבלו מתכון לעצבים.

לאחר מכן עלו Blood Shot Eyes שהקהל סימן כהבטחה של הערב. אני מודה שזה לא הובטח לי. בתחילה, על פי מראה הסולן, הייתי בטוח שאני הולך לקבל לראש אימו עצבני. אבל אין הנחתום מעיד על עיסתו. זה שבאותו ערב הוא פשוט החליט לסרק את הפוני למטה וללבוש סקיני ג'ינס עם חגורת ניטים לא עשה אותו אימו, אבל בעיני הקהל זה כן עשה משהו. חבורת הנערים הזאת הרביצו את ההופעה הכי ארוכה של הערב, שהייתה מורכבת בעיקר מפאנק-רוק עברי, די ילדותי, עם מילים שנכתבו על ידי טינאייג'רס ועסקו בעיקר ביחסים כוזבים או מגוחכים. מלבד זאת, נראה שמבחינת בשלות וגיבוש יש להם עוד על מה לעבוד - בקטעים מסוימים הם הלכו לאיבוד, הדינאמיקה נפלה, הגיטרות זייפו והסולן טרם החליט אם מתחלף לו הקול או שסתם בא לו לנסות לעשות שאגות "גרואולינג" באמצע השיר. עכשיו, אתם יכולים להגיד שפספסתי את כל המהות של הפאנק. כי פאנק אמור להיות מלוכלך, לא מסודר, כאוטי ובנאלי, אבל לא כשמדובר בלהקת פאנק-רוק ששרה על עניינים "חמודים". למרות כל זאת, הקהל התלהב, פרגן ועשה פוגו לרוב. ייתכן שאולי בכל זאת פספסתי משהו.

הלהקה שחתמה את הערב נקראת "הקציצות של לידיה" וגם הם נראים כמו סיפור של שילוב נכון של מוחות ופוטנציאל אבל חסרי יכולות מעוף. מלבד מבנה בסיסי של שירי פאנק-רוק ניכר כי החבר'ה האלה מושפעים מדברים רבים והניסיונות שלהם לשלב גם קצת שבירות מקצבים של מה שנשמע לי לרגע כמת'-רוק היה מעניין, בייחוד כשהם הכניסו מגוון של צלילים ואפקטים שליוו את הבסיס, אבל משהו במיקס הסופי של הכול לא ישב כמו שצריך. עוד קצת עבודה על הדינאמיקה, המון ליטוש, והעבודה של החבר'ה האלה תשמע יותר מעניינת.

בסופו של הערב הייתי מאוכזב קמעה, לא יצא לי לחוות סצנת פאנק כמו שציפיתי, בוודאי לא כמו בברלין, אבל ההיכרות עם "כוח המחץ" הייתה בהחלט שווה את הערב, והייתי ממליץ לכל מי שרוצה לפרק מטענים ולהעלות אדרנלין ללכת להופעה של "כוח המחץ" בשביל להרגיש איך עושים רוק'נרול עברי בשרי עם המון אגרסיות קיציות כיפיות.

 Punk II Rock II Night, תאטרון תמונע, תל אביב, ב - 14 באוגוסט.

 

תמונת תוכן ולובי : Smeerch

תגובות

  • squats

    תיקון קל, המונח הוא סקוואט ולא סקוואד, והתחום הזה משתייך להרבה יותר מפאנק ופאנקיסטים.

    ניר קליין, 18-08-2009 12:18