מגזין

ידעתם שזו עיר?

קצת לפני שלהקת קלקסיקו נוחתת בארץ, אסף בן קרת תופס את ג'ואי ברנס לשיחה ארוכה על הלהקה, העתיד, ההגעה לישראל ואפילו החלל החיצון

מאת אסף בן-קרת. 13-08-2009

תגיות: ראיון, Calexico

ידעתם שזו עיר?

בוא נדבר על ההתחלה - אתה (ג'ואי ברנס) וג'ון קונברטינו התחלתם לנגן בGiant Sand עם יואי גלב. הכרתם אחד את השני לפני כן או ששם הכל התחיל עבורכם?

"הכרנו דרך חבר משותף בלוס אנג'לס, ג'ון ואני הכרנו מוזיקאים שונים דרכם נפגשנו והתחלנו לנגן כחטיבת הקצב של Giant Sand. משם ליווינו עוד אומנים כמו ויקטוריה וויליאמס, ריצ'ארד בקנר, ברברה מאנינג. ב-1993 עברנו יחד מלוס אנג'לס לטוסון, אריזונה וזו התגלתה כחוויה טוטאלית, לברוח מהצללים של העיר הגדולה ולהגיע למקום שיש בו הרבה פחות סצנות מוזיקליות, פחות דגש על "לעשות את זה בגדול", אנחנו רצינו לשפר את איכות החיים שלנו וטוסון היא מקום מושלם עבור זה".

נדבר על המדבר מאוחר יותר. איך בדיוק התגבשה קלקסיקו אחרי שנפגשתם? כמו שאמרת ניגנתם עם מוזיקאים רבים, איך יצרתם להקה משלכם?

"ג'ון ואני תמיד נהננו לנגן ולהכין את השירים שלנו לבד, אחרי שניגנו עם Giant Sand היתה לנו להקה בשם Friend of Dean Martinez שבה ג'ון ואני ניגנו חומרים מקוריים שלנו, בעיקר סשנים אינסטרומנטאליים וקיבלנו מהם המון השראה, הם יצאו דרך חברת הפצה גרמנית ולאחר מכן התחלנו לעבוד עם הלייבל Touch & Go  בשיקגו והלייבל City Slang בברלין, משם כבר היה לנו כיוון ברור שהפך לקלקסיקו".

שם הכל התחיל. התחלתם כצמד אתה וג'ון ועכשיו אתם להקה מלאה עם שישה חברים מן המניין. איך העשרתם את הסאונד שלכם כפי שהוא נשמע היום?

"כמוזיקאים תמיד מחפשים הרבה השפעות חדשות, אני וג'ון מטיילים המון ולוקחים חוויות, רשמים וסאונד מהמסעות. זה השפיע עלינו לא רק על המוזיקה אלא על חברי הלהקה עצמה. יש איתנו בחור ספרדי שמנגן באלבום האחרון, ישנם מרטין וונק וולקר זנדר מגרמניה שמנגנים איתנו כבר עשר שנים, אנשי סאונד שעובדים איתנו המון זמן מהולנד. פוגשים אנשים נפלאים בדרך ועובדים איתם זמן רב".

אז הצוות של קלקסיקו הוא די בינלאומי. ישנן המון השפעות מבחינה תרבותית ומוזיקלית, אך עדיין יש צליל שהוא מאוד ייחודי לקלקסיקו שהצלחתם ליצור עם הזמן. סאונד שמאוד מזוהה עם הלהקה, איך הגעתם לצליל הייחודי הזה?

"ראשית והכי חשוב, הדרך שבחרנו היא מונחית בעיקר על ידי אינטואיציה, אלו דברים שמתרחשים באופן אורגני ובהדרגה על פני חמש עשרה שנים או יותר. זה לא היה רעיון מכוון מראש, והמוזיקה מבוססת בעיקר על החוויות שאני וג'ון קונברטינו המתופף, השותף שלי בהנהגת הלהקה, עברנו. אני גדלתי בבית שניגנו בו הרבה ג'אז, והיה לי חינוך מוזיקלי שנים רבות. למדתי מוזיקה קלאסית, היתה לי להקת רוק בתיכון, ניגנתי גם גראנג'. המוזיקה של קלקסיקו היא חזון אקלקטי, לוקחים את כל ההשפעות השונות, את גישת "עשה זאת בעצמך". התמקדנו בצליל שקלטנו הרבה מאריזונה, ואני חושב ששילוב כל אלו ובנוסף התופים של ג'ון או הלחנים שאני מביא עמי יצרו את הסאונד שאתה מתייחס אליו כ"סאונד של קלקסיקו".

ספר קצת על חווית המדבר כי ללא ספק יש לו השפעה בולטת על המוזיקה שלכם, אולי על חייכם הפרטיים. האווירה הזאת - החום, הרוח, המדבר תמיד שם. יש לכם הרבה נושאים של שירים שחוזרים על עצמם עם השפעה זו ובאנשים שחיים על הגבול בין מקסיקו לקליפורניה.

"מה שלמדתי במהלך המסעות הוא שאנשים החצויים בין גבולות, שתי תרבויות שונות, מקומות מרוחקים - כל אלו לא ניתנים להגדרה אחת או אפיון ספציפי. זהו נושא אוניברסאלי, אני חווה את זה לא רק בארצות הברית אלא גם באירופה. זה נושא שמגדיר מי אנחנו. הגבול שלנו הוא עולמי. אני מחפש תמיד את הסיפורים הלא רגילים לכתוב עליהם, וכותבים תמיד מחפשים שדרה חדשה לסייר בה וללמוד אותה".

ספר על ההשארה שאתה מקבל, גם מכתיבת מוזיקה וגם מהנהגת הלהקה עם סאונד עשיר ומגוון. איך בדיוק זה עובד עבורכם? למשל באולפן ובתהליך הכתיבה?

"אני חוזר שוב למסעות כי להם יש המון השפעה על זה. כל החוויות נכנסות לתוך תהליך הכתיבה. אך למעשה המוזיקה לאלבומים של קלקסיקו תמיד מתחילה מתוך דיאלוג התופים של ג'ון והגיטרה שלי. אנחנו נכנסים לאולפן, ללא חזרות, מתחילים לנגן ולתקשר אחד עם השני, בדרך כלל אנחנו מאלתרים הכל ואין אפילו כתיבה. אנחנו מאזינים למה שהקלטנו ומחפשים מה שאנחנו אוהבים, ואז נוצרת המוזיקה ומגיעה השירה".

האלבום האחרון שלכם Carried to Dust, שמעתי באיזה מקום שזהו אלבום קונספט על סופר במשבר שעוזב הכל ונוסע למדבר לחפש השראה. זה נכון?

"ובכן, לא (צוחק). זה היה רעיון שחשבתי שאולי יעבוד קרוב לשחרור האלבום אך זה לא הסיפור. האלבום נכתב בזמן שביתת התסריטאים בארצות הברית, וזו נראתה לי תקופה מאוד משונה באמריקה, פתאום אין כתיבה, אין סיטקומים ואין תוכניות וזה היה מאוד מדכא.  היתה לכך השפעה עצומה. היה לכך לדעתי גם קשר ישיר לבחירות ב- 2008. הרבה מאוד לחץ הצטבר. חשבנו על מה שעבר עלינו באותה תקופה, חשבתי גם על האלבום הקודם שלנו Garden Ruin שהיה מושפע מהתסכול של תקופת הנשיאות הקודמת והתקופה הסוערת שהמדינה היתה בה. חשבנו שעם האלבום האחרון אנחנו צריכים לבוא בגישה חיובית יותר, לנסות לברוח מהכל ולחפש מהות חדשה, חיים חדשים".

אז בעצם זה מבוסס על הניסיון שלך.הזכרת קודם את האלבום הקודם שלכם Garden Ruin מ-2006. זה היה אלבום יחסית מאוד פוליטי. שירים כמו All Systems Red  היה משהו שלא שמעו מכם עד אז.

"לא ברמה הזו. היו לנו שירים שהתייחסו לנושאים פוליטיים אך באמת לא כך".

זה היה גם אלבום עם סאונד שונה מהרגיל. פחות מריאצ'י ויותר פופ ורוק. האם אתם הולכים בכיוון הזה עכשיו או מנסים לחפש עוד סגנונות מוזיקה שונים?

"אני חושב שמוזיקאים באופן כללי תמיד מחפשים משהו חדש, לא לחזור על עצמם אלא להמציא עצמם מחדש. זה בנוי כמסגרת עבודה. בעיקר אמנים שמטיילים הרבה משנים המון את סגנונות המוזיקה שלהם. אלו אמנים שתמיד יחפשו פרספקטיבה חדשה. זה טבעי לחפש סגנונות או השפעות אחרות".

יש משהו שמעניין אותך במיוחד בימים אלו? נושא שאתה רואה את עצמך כותב עליו?

"יש כל כך הרבה, זה מטורף. סיימתי עכשיו סיבוב של שני אנשים, רק ג'ון ואני. זה ממש דוחף אותי לעשות עכשיו רוק מחוספס של תופים וגיטרה. זה היום, מחר אני אולי ארצה לעשות מוזיקת אינדי שמבוססת על ממבו ,ויום אחר אולי ארצה להיפגש עם חבריי מריאצ'י לוז דה לונה ולהקליט איתם אלבום שלם".

אתם הולכים להופיע עם מריאצ'י לוז דה לונה בעתיד?

"הרבה אנשים שואלים אותנו ואני עונה שאם הם היו מופיעים איתנו היו רואים את שמם בתוכנייה. אנחנו מאוד אוהבים אותם אבל הם אנשים עסוקים עם משפחות ולא פשוט לאסוף את כולם יחד. אבל אנחנו מביאים את ג'ייקוב ונצואלה שנולד וגדל בטוסון ויש לו שיר יפה באלבום האחרון שלנו בשם Insperacion, ויש גם את מרטין וונק שמנגן על חצוצרה ועוד הרבה כלים אחרים. שניהם מייצגים את חטיבת הנשיפה שלנו ובאמצעותם אפשר לעשות את כל השירים המושפעים מהמריאצ'י כמו Minas De Cobre, Across The Wire ואחרים. מבחינתי השיר שלנו Sonic Wind הוא השיר האהוב עליי, שמייצג נאמנה את רוח המריאצ'י. כאשר היינו בסיבוב עם Iron & Wine סם בים (סולן הלהקה) אמר שזה השיר האהוב עליו גם כן".

הזכרת את Iron & Wine ועוד כמה שיתופי פעולה מתוך רשימה מאוד ארוכה של אמנים שעבדתם איתם. אני בטוח שהרשימה אכן ארוכה אבל ספר לנו קצת על שיתופי פעולה עתידיים שהיית רוצה לקחת בהם חלק.

"הרשימה ארוכה ביותר. יש בחור איטלקי שהוא בחור מאוד תיאטרלי ומיוחד, ניגנו כמה שירים יחד ועכשיו נרצה להפוך את זה לאלבום. סרטים, אני אשמח מאוד להשתתף יותר בפסקולים. אני קורא כרגע תסריט שנקרא The Guard והוא מתרחש בגאלווי, אירלנד. זו קומדיה שחורה. אני אמור להתקשר מאוחר יותר היום לבמאי ולהגיד שאני מעוניין, מקווה שיהיה זמן כי אנחנו עסוקים לפחות עד ספטמבר בסיבוב ההופעות".

אז אתה רוצה להגיד לי שעכשיו תתעסק במוזיקה קלטית מאירלנד? זה אפשרי?.

"לא ממש (צוחק), אבל מעניין שאמרת את זה. למדתי הרבה על מוזיקה מספרי שירה איריים עתיקים. שירים שמתחילים עם לחן שקט והופכים למשהו גדול ורועש או להפך. יש להם ספרי שירה מדהימים. אם הייתי עושה את הפסקול לסרט הייתי מאוד נזהר שלא להכניס השפעות של המסורת הקלטית למוזיקה".

זו לא תהיה הפעם הראשונה שאתם עובדים על פסקולים. בשנה שעברה ניגנתם ואף הופעתם בסרט I'm Not There הביוגרפיה הבלתי רשמית של בוב דילן. איך היתה החוויה?

"זה היה כיף גדול וכבוד גדול. טוד היינס הוא במאי מדהים. הוא והשותף שלו שלחו לנו את התסריט שהעיף אותי לגמרי. הם הציעו לנו לבצע שיר אחד, ואז התחלתי להצביע על עוד שירים אחרים של דילן שאני אוהב, הקלטנו את השירים ושלחנו אותם להיינס ולמנהל המוזיקלי רנדל פוסטר. לא היה לנו אכפת אם זה ייכנס או לא לסרט, לא היה לנו אכפת אם ישלמו או לא - פשוט שלחנו עוד שירים.אחד מרגעי השיא היה כאשר פגשנו את רנדל על סט הצילומים בסצנה בה קלקסיקו וג'ים ג'יימס (סולן My Morning Jacket) וכמה ניצבים שרים את Goin' To Acapulco. הוא שאל אותנו אחרי ארוחת הצהריים: "האם תהיו מוכנים לנגן יחד עם ווילי נלסון?", הלסת שלי צנחה, חשבתי שיש מעלי איזה מלאך באותו רגע והייתי כל כך שמח להופיע עם אייקון כל כך גדול כמוהו. זה היה חלום שהתגשם".

ספר לנו מה נראה בהופעות באוגוסט הקרוב?

"זה די מרגש. יש הרבה ערים שננגן בהן לראשונה בסיבוב הזה. אף פעם לא הינו בוורשה ובהונגריה. ננגן לראשונה גם בהלסינקי וכמובן יש את שני התאריכים באוגוסט בתל אביב, שיסמלו את אחד מה"היילייטים" מבחינתנו. ראיתי באינטרנט את הפרטים על המקום והוא נראה מצוין. אנחנו ככל הנראה ננגן שני סטים שונים של שירים, חלק מהאלבום החדש והרבה דברים ישנים יותר בכל ערב".

מה משך אתכם להגיע הנה?

"הזמינו אותנו בעבר, כבר לפני שנה, אבל זה לא הסתדר. השנה מבחינת הסיבוב זה יצא מושלם. יש לנו גם מכרים כמו קארן אן או חברים מבלקן ביט בוקס שכל הזמן אמרו: "אתם חייבים לבוא, זה גדול, הקהל יאהב את המוזיקה שלכם, יש לכם הרבה מעריצים". אז הגיע הזמן".

כמה פעמים בשנה אתם בדרכים? עושה רושם שכל מה שאתם עושים נכתב בין סיבוב הופעות אחד לשני.

"נראה שאנחנו עסוקים רוב הזמן, אך האמת היא שהדברים קצת האטו לאחרונה. על פי מצב תעשיית המוזיקה בזמן האחרון, הכלכלה, עוד הרבה להקות אחרות שמסתובבות בהופעות בעולם. אנחנו מרשים לעצמנו להיות הרבה יותר סלקטיביים לגבי ההופעות שלנו והסיבובים. משהו כמו שלושה, ארבעה חודשים בשנה, לא הרבה מעבר לזה".

אז למעשה השנה שלכם רגועה למדי.

"נכון, השנה שלנו סך הכל רגועה למדי מבחינה זו. בשאר הזמן אנחנו מקליטים המון עם אמנים אחרים באריזונה, כך שאנחנו לא צריכים לנסוע הרבה לניו יורק או לוס אנג'לס כדי להקליט. אנחנו יכולים להישאר כאן. עם האינטרנט אפשר לשלוח שירים לכל מקום בעולם. (פאוזה). אפשר אפילו (צוחק) לחלל החיצון".

אולי תהיו באמת הלהקה הראשונה לנגן בחלל?

"יש משהו מעניין לספר. יש כאן בטוסון אשת קונגרס שבעלה הוא אחד הקפטנים של אחת מתוכניות החלל של NASA, והם שאלו אותנו אם נוכל לתרום להם שיר לנגן אותו כקריאת השקמה לאסטרונאוטים. הם ביקשו את Crystal Frontier ואמרתי בודאי, וככה ניגנו את המוזיקה שלנו לאסטרונאוטים בחלל (מתפקע מצחוק) סוריאליסטי לגמרי".

ג'ואי תודה רבה על הראיון היה כיף לדבר איתך.

"היה לי כיף לדבר גם איתך. תודה שהזמנתם אותנו, נתראה ממש בקרוב".

קלקסיקו יופיעו ב - 18.08 וב - 19.08 במועדון הבארבי, תל אביב.

  

תמונות תוכן ולובי: jacob earl

תגובות

  • השכמה, לא השקמה

    חוץ מזה ראיון סטנדרטי, אבל בנוי היטב ומעניין. רק בחייאת, תקנו את הצרימה הויזואלית הזו.

    קורא, 16-08-2009 12:07

  • קריאת (עץ) השקמה - זה בסדר גמור

    סמי, 16-08-2009 14:38