מגזין

מנת ילדים

הילי ילון והקטקטים נתנו במוצ"ש הופעת חימום על אש קטנה. שרין לוי ומאור בוכניק הגיעו עם קרייבינג מטורף לאוזןבר ולא הסתפקו במועט

מאת מאור בוכניק. 10-08-2009
מנת ילדיםצילום: נינו הרמן

מאת: שרין לוי ומאור בוכניק

אי שם בבן גוריון דיזגוף על השדרה ממוקמת לה סנדוויצ'יה. לבחור שמאחורי הדלפק יש שיטה קבועה להכנת כריכים. וזה הולך ככה: סועד בא לוטרינה של הסלטים, מבקש קצת מזה, וקצת מזה, ועוד כמה חמוצים. הבריסטה-מן מעמיס את הסחורה לתוך הכריכים ומדקלם באדישות את המנטרה "מה עוד, מה עוד". הריטואל הזה חוזר על עצמו למעלה מעשר פעמים, ואנחנו מדברים רק על הכנת סנדוויץ' אחד.

לא רחוק משם, במרחק של עשר דקות הליכה, וכ- 60 דקות קודם לכן, בקומה הראשונה של האוזן השלישית הצטופפו על הבמה הילי ילון והקטקטים בהופעת השקה לסינגל הראשון - כביש מהיר - מתוך אלבום שצפוי לצאת בקרוב.

 ילון (24), שחקנית מוכרת מסדרות ילדים, וכעת גם בתפקיד הסולנית של הקטקטים; אסף רייז - תופים, ניר גבע - גיטרה וקולות, עדי הר צבי - בס, ואיתי בן מרגי - קלידים.

הליין-אפ נפתח עם הקטע "אהבה רטובה", שכתב והלחין יובל מנדלסון, סולן שייגעצ. הסגנון המנדלסוני הקונדסי כל כך בולט, עד שלרגע אפשר היה לדמיין את רוחו נכנסת בילון ועוד שנייה היא גם הייתה מתחילה למלמל בתבונה איזה דבר טינופת או שניים.

"אהבה רטובה" היא התחלה מבטיחה להופעה שבה הקהל מורכב מחברים בלבד, ועוד כמה כאלה ששמעו עליהם מפה לאוזן. בכל מקרה, שרשור השירים שבא בהמשך, הרגיש בערך כמו לאכול טחינה גולמית בכפית. מרכיבים נוספים ישדרגו את הטחינה פלאים; לימון ופטרוזיליה וכמה פיתות בצד. לחילופין, מטחינה גולמית ודבש מפיקים חלווה ביתית אורגינלית. החומר הגולמי של ילון הוא אמנם טבעי ובריא, הפוטנציאל גלום שם, אך עדיין בוסרי ובעיקר חסרה בו התוספת שתופסת.

רק למען הסר ספק, למתופף אסף רייז אין שלוש ידיים, הבן אדם פשוט מרביץ לתופים בלי כפפות. רייז, המתופף של שייגעצ, התמקם בפינה האחורית של הבמה, וכמו שרוח גבית תמיד מגיעה מאחור, הוא נתן שם את הדחיפה הקטנה הזאת, שעשתה את כל ההבדל.

המבנה של האוזן לא התרומם מההופעה. באיזשהו שלב הוזמנו לבמה שני נערים מ"ברנוער" לשאת דברים בעקבות פיגוע הרצח שארע שבוע קודם לכן - התקרה דווקא התנמכה באיזה חצי מטר לפחות, והקירות כאילו התקרבו אחד לשני.

היום הרי ידוע יותר מאי פעם, שסצנת האינדי הישראלית במוזיקה עולה על גדותיה. ילון וחבריה הם חלק רגעי וקטקטי מההיצע הבלתי נדלה, והמבורך כמובן, שמוגש לנו פה. נו טוב, אחרי ההופעה הראשונה קשה להגיד אם מישהו יזכור מהם משהו בעתיד. ובכל זאת, על מנת ליצור בימינו מוזיקת אינדי ששמה יגולגל בפי מביני דבר, מוכרחים להטביע שינוי ובכך להעניק נפח ליצירה עם ערך מוסף כלשהו. לראייה; האחים רמירז, או פאניק אנסמבל, עוזי נבון ומכרים - עם או בלי הסנסציה, וגם הכרטיס ללונה פארק שאיזבו מעניקים.

"נחמד" זה אף פעם לא מספיק, בטח שלא מרגש. "נחמד" זה לא בשר ולא חלב, זו טחינה גולמית על פת לחם לבן, ללא שום תוספות. עכשיו, אחרי ההופעה, כשהבטן מקרקרת ואנחנו מתים מרעב, רק נשאר לשאול - מה עוד.

הילי ילון והקטקטים הופיעו באוזןבר, תל אביב, ב - 8 באוגוסט.

תגובות

  • יופי של כתיבה

    ועכשיו לא בא לי טחינה.

    פרלה, 10-08-2009 19:13

  • מסכים שהכתיבה יפה, אבל אתה טועה בעיניי

    הייתי במופע, ואני לא מכיר את הילי או את הקטקטים.. הילי והבחור השני ששר איתה ריגשו אותי בכמה וכמה שירים. הרבה זמן לא נהנתי ככה מהופעה

    ניר, 13-08-2009 18:58