מגזין

סרטים שרואים משם - Dear Zachary

מלאכת התיעוד קיבלה חיים עצמאיים משלה והתוצאה הסופית יצרה מכתב לזאכרי שמעולם לא פגש את אביו. אסף בן קרת מספר על חוויה נדירה

מאת אסף בן-קרת. 05-08-2009

תגיות: סרטים שרואים משם, קולנוע

סרטים שרואים משם - Dear Zachary

"זאכרי היקר" הוא אחד הסרטים העצובים שראיתי בחיי. סרט תיעודי, לכאורה, אבל יש בו את כל המוטיבים להפוך לטרגדיה משפחתית. דרמה שהיא כתב אישום נגד מוסדות המשפט והרווחה, תעלומת רצח מרתקת ויומן אישי. הסרט מספק את כל אלה ויותר.

סיפור הסרט מתמקד ברציחתו של אנדרו באגבי, רופא צעיר בעיירה קטנה, אשר החשודה העיקרית ברצח היא חברתו הפסיכוטית, שירלי ג'ונס, רופאה בלתי פעילה. קורט קואן, היוצר של הסרט, היה חברו הטוב ביותר. הוא יוצא למסע ברחבי ארצות הברית, אנגליה וקנדה על מנת לראיין את כל מי שהכיר ואהב את אנדרו, זאת כדי להכין יומן אישי וסרט אחרון עם מי שהופיע בכל סרטיו הביתיים מאז שהיו ילדים.

סיפור המסגרת פשוט למדי, אך למעשה את מסע העדויות והזיכרונות מלווה יד ביד מציאות אכזרית, אשר מתפתחת לעלילה עצמאית ובלתי תלויה. הסרט מתעד גם את כל הפיתולים והעלילות הנרקמות בתעלומת הרצח המדוברת. עקב מערכת המשפט הביורוקרטית והאיטית של קנדה, שירלי ג'ונס בורחת לקנדה מולדתה ואינה יושבת בכלא. מספר חודשים לאחר מכן היא מודיעה כי היא בהריון עם בנו של אנדרו. קייט ודיוויד באגבי, הוריו של הנרצח, אוספים את החפצים שלהם ועוברים להתגורר בקנדה כדי להילחם במשמורת על נכדם שטרם נולד, ועליהם להתנהג בחביבות אל האישה שרצחה את בנם.  

כאן מקבל הסרט תפנית משמעותית. מסעו של הבמאי הופך מיומן אישי לסרט עבור זאכרי שיוכל דרך הסרט להכיר את אביו שלעולם לא יפגוש. תיעוד המכרים של המשפחה ממשיך במקביל לעלילה הסבוכה והטעונה ומגיע לקתרזיס שלא ניתן להעלות על הדעת.

"זאכרי היקר" הוא סרט שלא ישאיר אתכם אדישים. המטען הרגשי שלו יהדהד בראשכם ימים ארוכים לאחר הצפייה. הסיפור קשה והמציאות מצליחה להתעלות מעבר לכל דמיון. אין ספק שללא כל ההתפתחויות של הסרט הוא לא היה כה מרתק. אך כאמור, מלאכת התיעוד קיבלה חיים עצמאיים משלה והתוצאה הסופית היא נגזרת ישירה של התפתחויות אלו. זהו סרט שכבר מרגעיו הראשונים מצליח לתפוס את העין ומסרב להרפות עד סופו. זהו סרט מרגש, קורע לב ובסופו אפילו מעט מרומם. הגיבורים האמיתיים של הסרט, ואלו שמקבלים את זמן המסך הארוך ביותר, הם קייט ודיוויד באגבי, האצילים והמסכנים שלמדו לחיות עם טרגדיות קשות ולשמש דוגמא לאחרים.

קורט קואן היוצר של הסרט הוא בחור מוכשר שעשה הכל לבד - צילם, ביים, הפיק, כתב, ערך, אחראי על הסאונד, תחקר, ראיין והלחין. סגנון התיעוד שלו מאוד לא אחיד ונע בין ראיונות אישיים מרגשים במצלמת וידאו פשוטה, המון צילומי סטילס, ותיעוד קר ומוטה לחלוטין של ההתפתחויות המשפטיות שמלוות את הרצח. ניתוח קר ומנותק של הסרט, שמתאפשר רק לאחר צפייה נוספת בו, שכן העומק הרגשי המטלטל שלו מאוד מנטרל את ניתוח הסרט בצפייה הראשונה ומגלה כי הסרט מתפתל יתר על המידה, לעתים מאבד את המיקוד שלו ועובר בחדות לא טבעית בין סיפורים שונים ועלילות משנה. יש בסרט רגעים בהם נדמה כי קואן מאבד את ידיו ורגליו בין שפע של ראיונות ושפע של אינפורמציה. לזכותו ייאמר כי הוא מצליח בתום תשעים הדקות של הסרט לאסוף את כל הקצוות ולחברן למקשה אחת. זוהי כנראה גם גדולתו של הסרט.

צפיתי בסרט פעמיים מלאות והיו חלקים שונים בו שצפיתי בהם שוב במהלך השבוע האחרון. חוויה קצת מזוכיסטית. קשה לי להסביר מדוע הסרט הזה הצליח למשוך אותי אליו חזרה, אך אין ספק שהוא נחרט עמוק בזיכרון ומסרב להשתחרר. זה סרט שעל אף רגעיו המאוד קשים לצפייה לא ניתן להתעלם מכמות אהבת החיים הרבה שהושקעה בו. למרות הסיפור הקשה יש בו מוטיב אופטימי להמשיך הלאה גם כשהעתיד אינו נראה מזהיר. אני יכול לומר בוודאות מוחלטת כי זהו אחד הסרטים הטובים שראיתי בשנים האחרונות, הוא מצמרר לעתים ולא קל ובהחלט לא נעים, אבל מדובר בחוויה נדירה ביותר שלא תשכחו זמן רב.   

 Dear Zachary: A Letter To A Son About His Father, במאי: קורט קואן (2008)

  

תמונת : k-ideas'

תגובות