מגזין

בחזרה לספסל הלימודים

בן פולדס שוטט באוניברסיטאות ברחבי ארצות הברית ואסף ביצועים שונים ונדירים לשיריו. אסף בן קרת מתעמק ומשוטט בעולמות רחוקים בעקבות התוצר הסופי

מאת אסף בן-קרת. 04-08-2009

תגיות: אלבומים, Ben Folds

בחזרה לספסל הלימודיםעטיפת האלבום

משעמם לי באוזן לאחרונה, זה כמעט כואב פיזית במובנים שקשה לי להסביר. לא נעים לירוק לבאר ממנה אני שואב את מימיי, אך בחודשים האחרונים מוזיקה חדשה מצליחה לרוב להרגיז אותי, להוציא מגרוני אנחת בוז קלילה, בריחה לאלבומים שאני אוהב באמת, מעבר מהיר מידי מאלבום לאלבום או סתם פיהוק ממושך. זה לא שיש מוזיקה חדשה ולא מוצלחת שם בחוץ, אבל אני מרגיש כל הזמן תחושה של חסך.

הבעיה במוזיקה העכשווית מבחינתי היא שהמוזיקה בחודשים האחרונים כל כך נזילה שזה כמעט מחליא. כאשר אתרי "רפידשר", "טורנטים" ובלוגים למיניהם מאפשרים לנו הורדה חינמית במהירות של 5 דקות בממוצע לאלבום. כשההיצע הולך וגדל מיום ליום ועמו גם הביקוש - התוצאה הסופית היא יותר מדי מוזיקה, רובה סבירה ומטה, ומבחר גדול מדי אבל לא בהכרח אטרקטיבי כשניגשים לדון במהותה של מוזיקה חדשה. קשה לבחור משהו מתוך הרשימה, קשה עוד יותר להתעמק במספר אלבומים מצומצם (במיוחד לאנשים חסרי זמן וסבלנות כעבדכם הנאמן) וקשה יותר מכל למצוא אלבום טוב באמת שיסחף אותנו אל המחוזות שמוזיקה אמורה לקחת אותנו אליהם. לא יודע מה אתכם, אבל השיממון המוזיקלי הזה בוער בעצמותיי בימים אלו. התחושה הכללית היא שיש למוזיקה פחות ערך.

האלבום עליו תקראו בשורות הבאות הוא הדוגמה הטובה ביותר שאני הצלחתי למצוא לאלבום שלא מנסה לשחזר הצלחת עבר או לתפוס טרמפ על טרנד בר חלוף. זהו אלבום אשר מבהיר מעבר לכל ספק את מצב תעשיית המוזיקה היום על צדדיה היפים והשליליים, ומבחינתי, זה האלבום היחיד שבמשך שלושת החודשים האחרונים והארוכים בחיי הצליח לתפוס את אוזניי, לחדור לנשמתי, ולקחת אותי לעולמות רחוקים ולהתעמק בו שוב ושוב. יד על הלב בבקשה, מתי בפעם האחרונה חשתם כך לגבי דיסק שבאמת אהבתם?.   

בן פולדס הנהיג בשנות התשעים את להקת בן פולדס פייב, שהיו בכלל שלישייה, שלהגדרתו של פולדס ניגנה "גיק רוק" - שלושה ילדי כאפות טיפוסיים מהפרברים שבחרו להוציא את התסכולים שלהם בלהקות רוק נטולת גיטרות, כאשר הם מצוידים בפסנתר של פולדס, בתופים ובבאס. שלושה אלבומים בין 1995 ל- 1999 היתה תרומתם לאינדי האמריקאי. היתה להם הצלחה יפה, מכירות, הופעות וכמות מעריצים שהתייחסה אליהם כאל קאלט לכל דבר, אך פולדס החליט מסיבותיו לפרק את החבילה ולהמשיך לקריירת סולו. קריירה שהנפיקה בעשור האחרון ארבעה אלבומי סולו, האחרון שבהם יצא בשנה שעברה. ארבעת האלבומים האלה זכו להרבה פחות הצלחה, אך קהל המעריצים האדוק של פולדס לא עזב מעולם.

קשה שלא לאהוב את בן פולדס. הוא פסנתרן מצוין ומולטי אינסטרומנטליסט, קולו הבריטוני יכול להגיע לגבהים מרשימים עם מעט מאמץ, הוא פרפורמר כריזמטי, אך מעל הכל הוא כותב מוכשר ומבריק, והאמת היא שגם מאוד עצבני. אמריקה שלו חלולה ומתפוררת, הפרברים משמימים ומלאי טינופת, מערכות היחסים שלו כושלות, מזוכיסטיות, מגיעות לשום מקום ותמיד נגמרות ברע. חוץ מזה המוני גורו דתיים בשקל משתלטים לו על תרבות היום יום, מבאס להיות גם ילד וגם מבוגר זה לא ממש להיט, ובכלל הכל אצלו עגמומי ואפל למדי. אבל פולדס אף פעם לא מדכא או כבד. למעשה, הוא לרוב משעשע, שנון, קליל וידידותי למשתמש.

תוך שיטוט ביו טיוב פולדס גילה שהרבה מאוד מקהלות באוניברסיטאות ברחבי ארצות הברית אוהבות לבצע גרסאות שונות לשיריו. המבנה המלודי המורכב של השירים, העיבודים העשירים, המלים השובבות, הטקסטים הסיפוריים, המשחקים הווקאליים והתעלולים המילוליים מספקים את כל הרקע שצריך כדי להפוך את שיריו של פולדס לאקפלה. University Acappella מורכב בדיוק מאותם ביצועי מקהלות שהוא הכי אהב. המבחר מסתבר, היה גדול מאוד, ו- 16 הביצועים שנכנסו פנימה רחוקים מעדות על ההיצע הרב. פולדס שוטט במוסדות אקדמאיים רבים, אסף וליקט את מיטב ההרכבים, עטף אותם בשכבה של חום והוציא אלבום מרשים ומפתיע, רפרטואר לכמה מהשירים הטובים שכתב בביצוע משודרג. אין באלבום הזה אפילו כלי נגינה אחד. הכל מבוסס על ביטבוקס אנושי, טכנולוגיה המאפשרת לפה להפיק צלילים של כלי נגינה והרבה קולות של סולנים וסולניות מרשימים. 

מבחינתי University Acappella הוא מעין אלבום אוסף מאוד לא קונבנציונלי אך מגובש ומקיף. הוא מצליח לרגש בגלל הדמיון והיצירתיות הרבה הנמצאים בו. הוא נשמע רענן ומגניב, אך בעיקר מפתיע ולא צפוי. רבים מן הביצועים כל כך מורכבים שהם מתעלים על המקור. אם יש נקודת ביקורת שניתן לציין היא כי הסולנים הגבריים במקהלות מנסים להישמע ממש כמוהו, וזה פוגם מעט בהנאה (בעיקר מפני שקל להתבלבל); דווקא הקטעים בהן המובילות הן סולניות מצליחים השירים להישמע מרשימים עוד יותר. Selfless Cold&Composed בו ארבע סולניות שרות שוב ושוב את אותו הבית הוא הקטע המדהים ביותר בדיסק. פולדס אפילו מצטרף לחגיגה בעצמו ומספק פרשנויות אקפלה אישיות לשיריו Boxing המלנכולי ו-  Effington הקצבי. אחלה צ'ופר לאוהבים.

האלבום הזה יותר מכל דבר אחר הוא שינוי מרענן. נכון, הוא לא האלבום הראשון מסוגו, יש אמנים מקצועיים שעושים את המוזיקה הזו טוב יותר, אבל זה בהחלט לא דומה לשום דבר אחר. הוא מעניין, בשרני, מחדד את האמירה החריפה של פולדס ומעניק אינטרפרטציה ייחודית למוזיקה שכבר היתה טובה מלכתחילה. הקסם נובע מהמוזיקה הפשוטה לכאורה המתנגנת באוזן, אך למעשה עומדת מאחורי כל קטע מלאכת מחשבת המוסווית על ידי מלודיה נעימה וקליטה. זה אלבום שפותח את הראש לאפשרויות הבלתי הגיוניות שהמוח יכול ליצור ולהגות שמכונת הגוף האנושי יכולה לבצע. זה אלבום שסוף סוף עושה חסד והרבה כבוד ליוצר שהוא אולי לא מהחשובים בדורו, אך ללא ספק אחד מהטובים בו. זה אלבום שבמשך החודשים האחרונים מתנגן אצלי במערכת ובראש שוב ושוב מבלי לעצור, ומבלי להשאיר מקום למתמודדים אחרים. אין מה לעשות, כאשר המבחר כל כך גדול, מספיקה נבירה אחת או שתיים עד שמוצאים את היהלום המלוטש החותר לכתר, כל השאר כבר באמת לא ממש מעניין או טוב מספיק.

Ben Folds Presents: University Acappella

תגובות

  • אם כבר לירות בגאה

    תירו בבן פולדס!

    אקאפלה, 06-08-2009 19:24

  • מאפן בן פולדס הזה

    נרדמתי משעמום - גם ממנו וגם מכל המקהלות האלה. מוסיקה משעממת!!!

    דודו, 07-08-2009 17:16

  • תודה לך.

    רותם, 10-08-2009 09:59