מגזין

במרחק נגיעה

רג'ינה ספקטור בחרה לקרוא לאלבום החדש שלה Far כי מחוץ לכדור-הארץ הכל רחוק לה מדי. מאור בוכניק נשאר על הקרקע

מאת מאור בוכניק. 31-07-2009

תגיות: Regina Spektor

במרחק נגיעהעטיפת אלבום

האלבום החדש של רג'ינה ספקטור - Far - נשמע במיטבו כשהוא מתנגן בין ארבע קירות, בדירת סטודיו קטנה, כשנותר לך מקום רק לפסנתר ולמישהי שתנגן עליו. ספקטור אולי חשבה שהיא תוציא עוד אלבום - יגידו שהוא פופ חינני - ופה נגמר הסיפור.

ספקטור אולי יודעת שגם אם מחייכים את החיוך הכי יפה, לפעמים זה לא יכול להסתיר את העצב שבעיניים. בטח לא בקטע כמו Laughing With, כשהיא שרה: "אף אחד לא צוחק על אלוהים בבית-חולים, ואף אחד לא צוחק על אלוהים במלחמה, ולא כשהרופא מתקשר אחרי בדיקות שגרתיות, וגם לא כשהשוטר דופק על הדלת ואומר שיש לו בשורות רעות".

האמת, שאף אחד לא צחק על אלוהים גם כשאברמל'ה נפטר ומישהי אחת נשארה בלי אבא.

אין פה קינות או בלדות, יש רצועות כמו Blue Lips ומילים בקצב הנכון, שמאבחנות בדיאגנוזה מדוייקת: שפתיים כחולות, ורידים כחולים. וליריקה על מישהו שלקח צעד, אבל אז התעייף ונפל, ואמר - אנוח קצת. כחול הוא הצבע הכי אנושי, אומרת ספקטור - שמאויירת על עטיפת האלבום כשהיא מנגנת על פסנתר בצבע כחול שמים - ומוסיפה שגם כדור הארץ נראה מרחוק כחול. ובינינו, "בּלוּ" תמיד נשמע קרוב לבלוז.

Far מגיע כשלוש שנים אחרי אלבומה הקודם של ספקטור - Begin to Hope - שזכה להצלחה בשני צידיו של האוקיינוס האטלנטי, וסומן על ידי הרולינג-סטון כאחד האלבומים המוצלחים באותה השנה. האלבום מ- 2006 גלש לתוך סדרות טלויזיה, פרסומות וקמפיינים חברתיים, הביא לספקטור הצלחה מסחרית של יותר מחצי מיליון עותקים שנמכרו, וכרטיס עלייה לליגה של הגדולים.

הפסנתרנית היהודיה מצליחה לשלב בחלק מהקטעים עדינות, דיוק ורגישות. כמו שנדרש בשביל לשבור ביצה ביד אחת. ספקטור גם לא שמה את כל הביצים בסל אחד, אלא בארבעה, כשגייסה לצידה סוללה של ארבעה מפיקי-על. פרט לדייויד קיין שהפיק גם את האלבום הקודם, בין הנוכחים גם גארט ג'קנייף-לי (R.E.M ו- U2), מייק אליזונדו (פיונה אפל) וג'ף לין (טום פטי, ג'ורג' הריסון). אגב, אל האחרון התוודעה רק כשראתה את שמו כתוב על גב עטיפת דיסק כלשהו.

לספקטור מנעד קולי רחב, קילומטרז' של שנים בחוג לפסנתר, מבטא של מי שנולדה ברוסיה אבל גדלה בברונקס בניו-יורק, וקצת ילדותיות, שבדרך נס, מצליחה להישמר גם בגיל 29. עם האלמנטים האלה היא מצליחה לבנות מלודיות מורכבות ולהלביש עליהן טקסטים "סואו-קולד" מתוחכמים. העניין הוא שברגע אחד -  ויש שיחשבו שזה אינפנטילי לגמרי, ואחרים דווקא יגלו בזה חן - ספקטור מחרבת בילד-אפ שלם בשיר, ובועטת בדלי החלב, כשהיא פולטת שטיקים, מלמולים או עושה קולות של דולפין.

באלבומה השני, מ- 2002, Songs, כתבה הסונגרייטרית את אחד הטקסטים החזקים שלה - Daniel Cowman, המגולל את סיפורו של הרואין בוי, שגמר את חייו בתוך אמבטיה. באלבום הנוכחי ספקטור כמעט ומצליחה להתקרב לקטע ההוא, עם נראטיב אפל ופאטלי ב- Genius next door, ועם עוד ילד שיצא לטייל בשכונה ולא חזר.

שם האלבום נבחר מסיבה מסויימת. "חשבתי הרבה על חלל, וזו הייתה אחת התובנות - אנחנו קטנים מאוד, ורחוקים מכל דבר אחר במערכת השמש". הלכה רחוק עם זה, ספקטור. לך תסביר לה מה זה מרחק. למשל שני אנשים שחולקים את אותו איזור חיוג, אבל הם כבר מזמן שני עולמות נפרדים. ואפילו כשאברמל'ה נפטר, אפשר היה לנחם רק מרחוק.

תגובות