מגזין

מילים כמילים

המילה הכתובה מקבלת במה חדשה בפרויקט "ספוקן וורד". גיא כהן נותן את הבמה ליצירה החדשה ולנועה פארן המשתתפת בעשייה. שיחה על לידתו של פרויקט

מאת גיא כהן. 28-07-2009

תגיות: ספוקן וורד, נועה פארן

מילים כמילים

לפני כשבוע חיכתה לי בתיבת הדואר האלקטרוני הודעה מ"טאבו פלוס" על הוצאת פרויייקט חדש.    שמחתי לשמוע כי טאבו שיחרר עוד פרויקט, משום שטאבו (יוסי שמריך) הוא אחד האמנים שאני מאוד נהנה לשמוע אותם, בעיקר עקב סגנון הכתיבה היוצא דופן שלו, שבו הוא מצליח להעביר תחושות, חוויות ורגשות בצורה יוצאת דופן לז'אנר ההיפהופ.

הפרוייקט נקרא מילה מדוברת, "ספוקן וורד" וזהו חיבור כל כך טבעי בין האמן שנותן הרבה כבוד למילה הכתובה אל מול אותו הז'אנר שמקדש אותה. ספוקן וורד למי שעוד לא מכיר הוא סגנון מוזיקלי שבו אמנים מקריאים ומדקלמים שירה על אינסטרומטנל שקט וכמעט לא מורגש

הפרויקט ניתן להורדה חינמית וכולל בתוכו עשרה קטעים, חלקם מבוצעים עם מקצבים שקטים וחלקם באקפלה. כל הטקסטים באלבום נכתבו על ידי המבצעים פרט לרצועה הסוגרת את האלבום שכתב המשורר אהרון שבתאי.

ב"ספוקן וורד" השתתפו: אבי אשכנזי, אבי גולצמן, נועם וואהל ונועה פארן. פרט לפארן כל שאר המשתתפים חברים בהרכב 51%. נועה פארן הייתה בעבר חברה ב"פי.אר טרופרז" ו"פרוורים רפיוגיז". היא כנראה תהיה מוכרת לכם מהלהיט "אל תשחק איתי", בימים אלו היא מסיימת את אלבום הבכורה שלה. בעבר שיתפה פעולה עם טאבו באלבומו האחרון "מיתרים". הטקסט הכי בועט באלבום "הרבה בייצים" שכתב אהרון שבתאי, מגיע באחריותה.                           

כדי ללמוד עוד קצת על הפרויקט המעניין הזה , תפסתי את נועה פארן לשיחה.

איך נולד הרעיון לעשות "ספוקן וורד" בעברית?

"זה התחיל בגדול מיוסי (טאבו פלוס), שמעתי בפייסבוק קטע שהוא העלה שנעשה בסגנון הייחודי שלו, טקסטים שהם יותר ליריים, ושהוא מבצע אותם בשירה שהיא קצת יותר מדוברת מאשר מרופרפת. משם התפתחה שיחה: הגבתי לו שזה "בנזונה" והוא הגיב לי "שיאללה בואי נעשה משהו" וכבר באותו ערב הייתי אצלו עם ערימת טקסטים. יצא שהצטברו לי שירים שהם לאו דווקא מתאימים להלחנה ולאו דווקא מתאימים לראפ. שירים שהם יותר אישיים, יותר סיפוריים. כנראה שהם פשוט חיכו לפרויקט הזה".

כיצד נערכו ההקלטות לפרויקט?

"הגעתי אליו ל"חדרי הקט" (שם הלייבל של טאבו). החדר האמיתי שלו, שם הקלטנו. יש לו חדר תל אביבי רגיל, בלי שום בידודים אקוסטיים. פשוט מיטה, שידה, שולחן עם מחשב ומיקרופון כזה באמצע. למען האמת לא היה לי שום שמץ שקורים דברים במקביל. הכל קרה במשך איזה שלושה שבועות שפשוט היה לנו "וייב טוב" אז המשכתי לחזור אליו כל הזמן וכתבתי כמה טקסטים בהשראת הרעיון שאנחנו הולכים לעשות את זה. יוסי גם טס ממש עכשיו לתקופה לחו"ל, אז זה נתן לנו איזה "דד-לין" לסיים.

הפרוייקט פתח לי את ה"צ'אקרה" של לכתוב דברים שהם פשוט שירה, בלי לשאול את עצמי מה הפזמון. לא היה לי מושג שגם נועם וואהל אבי גולצמן ואבי אשכנזי עושים את זה, למעשה מאוד הפתיע אותי שהוא אמר לי שהוא מעלה דף עם כל הקטעים שהצטברו ונותן לזה שם".

יש כמה שירים שנשמעת ממש כואבת את הטקסט, אפילו בוכה. זה היה מבוים?

"לא זה ממש לא, זה נשמע ככה כי זה טקסט אישי. בתוך ההקלטה יצרנו אווירה ונתנו את המקום בחדר לזה שאני אוכל באמת להיות ברגע הזה עם עצמי. לא ישבתי לפני זה כמו שחקן שעובד על מונולוג ובניתי את נקודות המפנה, מתי תהיה העצמה ומתי היא תרד. זה היה פשוט מהלב".

אם זה לא היה יוצא דרך הפרויקט, היית מוציאה את זה בעתיד?

"אני חושבת שאם הוא לא היה מעלה את הרעיון הזה, ואוסף עוד כמה דברים יחד עם הדברים שלי, אני לא חושבת שהייתי מוציאה את הדברים האלה אף פעם. בעיקר בגלל שהם טקסטים מאוד אישיים, ממש מוזר לי ששומעים אותי ככה, זה ממש אינטימי בעיני וזה דורש הקשבה מסוג אחר".

כמה זמן לקחה העבודה על הפרויקט?

"העבודה שלי איתו הייתה עבודה של איזה שלושה שבועות שבהם נפגשנו ארבע או חמש פעמים. הכול נעשה ב"וואן טייקים" כאלה. ובעצם חוץ משיר אחד שם, שלושת הטרקים שלי עלו מבלי ששמעתי אותם קודם. אולי זה ישמע לא מקצועי, אבל אני שמחה בדיעבד. פשוט סמכתי עליו, אמרתי לו תערוך את זה, תעשה מה שאתה רוצה לעשות עם זה ואתה מוזמן לשחרר את זה לאוויר, כשבעצם לא שמעתי את "הרבה ביצים","דיו יוד" ואת "רחוק" לפני שהורדתי את הפרויקט בעצמי. פשוט הקלטתי והלכתי הביתה".

מה ההשפעות ל"ספוקן וורד" ולכתיבה בכלל?

"ההשראה שלי ל"ספוקן וורד" באה מאמנים כמו ג'יל סקוטהירון וארסולה ראקר וכל מיני סטנדאפיסטים שעושים סטנדאפ קומדי שאני אוהבת. זה משהו שהיה קיים המון המון זמן וצברתי כל מיני טקסטים שחשבתי להקליט אותם בסגנון של "ספוקן וורד". לפרויקט הספציפי הזה אני חושבת פשוט שזה היה טיימינג, ואנשים ספציפיים. טאבו הוא זה שנתן לי את ההשראה, זה היה טרק שלו ששמעתי ואמרתי: "יאללה, גם אני יכולה להקליט את הטקסטים שלי שלא מצאו את הלחן שלהם בצורה כזאת".

את מכירה עוד דברים בסגנון שנעשו בארץ?

"אני חושבת שרוב המוזיקה בארץ נוצרת תחת רדאר, מחוץ למה שאנשים שומעים בדרך כלל. אני לא באמת יודעת אם נעשים או נעשו דברים כאלו. אני יודעת שיש כל מיני דברים שמגיעים יותר מעולם של אנשים שמתעסקים בכתיבה ומתעסקים בשירה ונותנים לאנשים להלחין את השירים שלהם. אני גם יודעת שהמשורר יחזקאל נפשי עובד על איזשהו פרויקט בסגנון הזה עכשיו.החיבור הזה בין טקסטים של משוררים, אנשים שהמקצוע שלהם הוא יותר בליריקה לבין מבצעים מסוגים שונים, זה משהו שהוא ממש בתחילת דרכו בארץ ואני חושבת שיש שם פשוט פוטנציאל אמיתי לפיצוץ מטאורי של מוחות ושל זיווג רעיונות וזה ממש מגניב. זה ממש מעניין להתמודד עם טקסטים של משוררים בעיני".

אם מדברים על זיווגים בין משוררים למבצעים, את ביצעת את טקסט של אהרון שבתאי. איך נוצר החיבור?

"כל הזמן הקלטנו ואמרתי לטאבו זה לא "ספוקן וורד", זה לא "ספוקן וורד". חיפשתי מה חסר לי ואמרתי מה שחסרה לי זו דעה, עמדה. ב"ספוקן וורד" בעיני, יש תמיד נקיטת עמדה ממש ברורה. גם אם היא על נושאים שהם לא פוליטיים. החיבור שוב יצא בעניין של "טיימינג", אני לומדת ספרות, ונתקלתי בטקסט הזה, קצת לפני שהתחלתי לעבוד עם טאבו. הטקסט הזה ככה גם פתח לי דלת לעולמו של אהרון שבתאי שהתחלתי בעקבות זה יותר לקרוא. אז אמרתי זה טקסט של "ספוקן וורד" וזהו פשוט שלפתי אותו ככה מהספר. ידעתי שאני עדיין לא מוכנה לכתוב טקסטים פוליטים. אני לא יודעת אם אני אעשה את זה אי פעם, זה ממש קשה וגם לנו היה לא קל עם זה. ביטאנו את זה בסאונד של הצנזור במילה "ערבים", הרגשנו איתה מאוד לא נוח. ישבנו באולפן ואמרנו מה אני אגיד ערבים?! אבל אסור לנו באמת להיות פוליטים. אגב, זה היה השיר היחידי שהקלטתי לא אקפלה אלא הקלטתי כשאני שומעת את הביט באוזניות".

זה יותר נהוג בשירה לדבר על נושאים שהם בגדר טאבו?

"אכן, השירה נמצאת כמה צעדים במצב הרבה יותר מפותח מהמוזיקה בארץ בהקשר של החיבור שלה למציאות הפוליטית, היומיומית וכדומה. אני חושבת שלרוב המשוררים יש אג'נדה פוליטית ממש ברורה ואצל מוזיקאים זה קצת אחרת. יש איזושהי העדפה לא להתעסק בזה שאני ממש מזדהה איתה, מבינה אותה ואף מעדיפה אותה. אבל הנה כן, כשנוגעים בטקסט כזה שכנראה באמת פוגע בצורה מדויקת עושים זאת".

 

כולכם מגיעים מעולם ההיפ-הופ, מה לדעתך הקשר בין ראפ לשירה, ל"ספוקן וורד"?

"הקשר הוא מאוד ברור. בשני הז'אנרים, המוזיקה מתחילה מהטקסט, מהמילה המדוברת. זאת אומרת בשני הז'אנרים השאלה ראשונה לפני שאתה בכלל מתחיל זה: "מה אני רוצה להגיד?" ובשני הדברים יש חשיבות מאוד גדולה למצלול, למשקל, לצורה שזה נהוג, לדיקציה. כן, זו אומנות שהטקסט עומד בחזיתם".

המון תודה לעדי הררי שעזרה לי להפוך את המילה המודברת למילה הכתובה.

תגובות

  • גם יפה וגם אופה (ומעמיקה), מעניין.

    י, 29-07-2009 11:27