מגזין

בשם שמיים

מיעוט אינו בהכרח נרדף ומשולל זכויות. ישנם כאלה שמחזיקים את הרוב בגרון דרך טרור והפחדה. ממש כאן בארץ. סער גמזו חרד לעתידו

מאת סער גמזו. 15-07-2009

תגיות: פוליטיקה

בשם שמיים

שלטון דמוקרטי הוא שלטון הרוב. למרות זאת, ובכך נמדדת דמוקרטיה חזקה, היא יכולה להכיל לתוכה מיעוטים ולגלות כלפיהם וכלפי אורחות חייהם סובלנות וקשב. הרוב בה אמנם מכתיב את חיי היום יום אך המיעוטים לא נאנסים לקבל עליהם את אורחות חייו. כיבוד האחר, סבלנות, סובלנות, פתיחות מחשבתית והבנת האינטרס המשותף הם ערכים ששלטון דמוקרטי אמיתי שואף להנחיל.

במדינת ישראל חיים לא מעט מיעוטים. החל מהכושים העבריים בדימונה דרך הדרוזים והצ'רקסים ועד ערביי ישראל. המיעוטים הללו מקיימים אורחות חיים שונות מזו של הרוב במדינה. אמונתם הדתית שונה, תפיסת עולמם שונה ואפילו מבנה התא המשפחתי שונה בכמה מקרים. כלפי אלו מדינת ישראל מפגינה לאורך שנים ארוכות יחס מפלה ומדכא. כזה שפוגש בהם רק לפני הבחירות. אז הם יקבלו הבטחות על תשתית ראויה בכפר שלהם, מערכת חינוך טובה יותר והזרמה של כספים. אחר כך הם ימשיכו לקבל עליהם את חוקיה של מדינת ישראל ולקיים בתוכם את אורחות חייהם כפי שהם רואים לנכון. ההבטחות לא תקוימנה. זו חלק מההגדרה של מיעוט.

עוד מיעוט, אבל כזה שמופלה לטובה, חי ממש בתוך ערי ישראל. הוא דובר את שפתנו. הוא אפילו בן דתנו. המיעוט החרדי, שבערים מסוימות כבר מהווה רוב לכל דבר ועניין, זוכה להזנה ישירה של כספים מתקציב המדינה. הוא מנהל מערכת חינוך שונה מזו הממלכתית, הן מבחינת תכנים והן מבחינת ערכים, אבל ממומנת על ידי אותו שלטון, שחלקם אינם מאמינים בחוקיותו. הלוביסטים שלהם שמהווים את לשון המאזניים הפוליטית, סוחטים עבורם הון תקציבי וקצבאות מיוחדות. בני ברק, עיר עם רוב חרדי, נמצאת בגירעון תקציבי עצום וזאת למרות שהיא בעלת צפיפות האוכלוסין הגבוהה במדינה (איך אומרים ארנונה בדוסית?). טובי נעריה ובחוריה משתמטים באופן גורף משירות צבאי וזוכים במקום ללימודים על תיכוניים מסובסדים ואף לשכר על לימודיהם. השכר, אגב גבוה בהרבה ממה שמקבל בן גילו של האברך שמבלה את אותו הזמן בסיור על קו הגבול בעזה. אך חמור מכל אלו הוא הזלזול המוחלט והבוטה שלהם בשלטון החוק הישראלי. הם רוצים רק מדבשו. את עוקצו הם משאירים לנו - החילונים.

P>

בשבועות האחרונים מתרבים המקרים בהם קהל חרדי מעורב בהפגנות אלימות כשאת זעמו הוא מכלה באנשי המשטרה והביטחון ובציבור החילוני. אם מדובר בניסיון למנוע פתיחת חניון בירושלים בשבת לטובת הציבור החילוני שמנוע (על ידי הציבור הדתי) מלהשתמש בתחבורה הציבורית, או בהפגנת תמיכה פירוטכנית במיוחד באם שלכאורה הרעיבה את בנה ונלקחה עקב כך לחקירה. הם דוחים בשאט נפש כל ניסיון לקיים מארג חיים משותף בו גם הציבור החילוני, שבירושלים הוא עדיין הרוב, יכול לנהל את חייו כראות עיניו. הם תולים פשקווילים (שזה בדוסית פותחים קבוצה בפייסבוק), מגייסים את ההמון המוסת והאלים ויוצאים להבעיר את הרחובות ולהשליט טרור. חלקם הקטן נעצר אך הענישה רחוקה מלהרתיע. שוב ושוב הם חוזרים (תושבי רחוב בר אילן בירושלים - איך אתם חיים???) להפגנות הברוטאליות בכדי להגן בקנאות על קידוש השם.

זה הזמן לכמה שאלות מציקות. למה את השנים היפות שלי תרמתי ביד מכופפת לצה"ל ובן גילי בעדה החרדית בילה באוהלה של תורה (אם בכלל) שממה ששמעתי לא מזכיר בכלל את האוהל שאתם חושבים עליו? למה הם זוכים להטבות מס וכספים ייחודיים ועלינו מוטל להגיר זיעה מהאף כדי לממן את אותן הטבות? למה הם זוכים בחינוך על תיכוני חינם וסטודנטים בישראל צריכים לשלם על כך אלפי שקלים? למה הם, המיעוט, מצליח להכתיב לי איך לחיות? איזו דמוקרטיה זו? מה אכפת להם מה אני אוכל, עם מי אני נכנס למיטה או מה אני עושה כשאני לא עובד כדי לממן את החיים הבטלניים שלהם? בשם מי הם לוקחים את החוק לידיים? מה קורה פה?

ההשקפה התיאולוגית שלי לא ממש רלוונטית וגם אם השתמע אחרת אני לא קורא לפגוע בהם או לגרש אותם לדוסנילנד הידועה בשמה האמריקאי ברוקלין. זכותם המלאה לחיות את חייהם כמו שהם רואים לנכון. הם זכאים לקבל מהמדינה כל מה שאזרח בה צריך לקבל. את כל התנאים הסוציאליים והמוניציפאליים שמקבל כל אזרח אחר. אבל לא יותר. בשווה. כמו שכולנו עומדים בפני החוק, כשווים. דת היא לא החוק ובמדינה דמוקרטית אסור שתהיה. היא צריכה להיות מופרדת לחלוטין מהמדינה ולאפשר לאלו שאינם חיים לפי כל תרי"ג מצוותיה לנהל את חייהם בשלווה. סובלנות ורגישות כלפי "האחר" היא השקפה יהודית. כדאי שכולנו נאמץ אותה. דמיינו מה היה קורה אילו מיעוט אחר, נניח תושבי ואדי ערה, היה מעורב באותן פעילויות אלימות.

למען השם, תנו לחיות!

תמונה חיצונית: Ahron de Leeuw

תמונה פנימית: liormania

תגובות

  • אמן!

    גדעון, 15-07-2009 13:31

  • האבסורד הוא

    שאברך מקבל מענק חודשי למטרות פרטיות ואילו חייל משוחרר מנוע מלהשתמש בכספי הפקדון למטרות פרטיות במשך 5 שנים. אבל זה רק קצה אחד של החבל. חבל שלא התייחסת גם למיעוט הערבי באותו הקשר של תן וקח. לא שכחנו מה קרה בעכו אשתקד.

    עוז, 16-07-2009 08:50

  • עד מתי....?

    כל כך עצוב וכל כך נכון....הפתרון שלי היה לעזוב את הארץ ולהיות מיעוט במקום אחר. לצערי, כנראה שאין שום פתרון אחר. אוכלי חינם!!!

    הדס, 17-07-2009 17:11