מגזין

ועודנו ילד

לבונטין 7 חוגג יומולדת מספר שלוש, בשלושה ימים של הופעות. חן ינוביץ מתפנה לחיבוקים והמלצות עתידיות

מאת חן ינוביץ'. 05-07-2009

תגיות: לבונטין 7

ועודנו ילד Levontin's Myspace

במשך שנים נחשב גן החשמל לילד הסורר של תל אביב. אולם, לא תמיד היה ככזה. בתחילתו, היה מקום התבודדות רומנטי לזוגות צעירים, ותוך כדי התבגרותה הקפיטליסטית, והמובנת מאליה של תל אביב, נוספו למתחם עוד צבעים אורבניים ואפורים בדמויות משרדים ובתי עסק. השכונה הכפרית והיוקרתית הפכה מקום משכנם של זונות ממין זכר, נרקומנים ושאר פליטי החברה. בתחילת שנות ה-2000 ,לאחר שנים של שוליים, הגיע השינוי. הגינה נבנתה מחדש, הדשא הוחלף במרצפות והמרכז האופנתי של תל אביב התרחב דרומה למתחם וכלל מעצבים צעירים, מועדונים ("קפה ברזילי" האורגינל) ופאבים.

התופעה הזו של התרחבות המרכז התל אביבי וגלישתו לשוליים משולה לרעיון הפילוסופי שבהקמתו של מועדון ההופעות "לבונטין 7". המוזיקה הפופולארית יצרה הומוגניות משמימה ובלתי חדירה, אל מול הרצון הזה של אמנים צעירים לפרוץ החוצה, לגלוש מעצמם, להתרחב. לבונטין 7 נכנס בדיוק בנקודות ההשקה שבין האלטרנטיבה לבין הזרם המרכזי. הוא לא בוחל בז'אנרים, ולא מוגבל בסגנונות תרבותיים. הוא מארח ביום אחד מוזיקה קלאסית, בשני אלקטרונית ובשלישי מוזיקת עולם. הוא נותן יד לפסטיבלים ראשוניים וייחודיים (Mother Festival) ובאותה נשימה לא מתבייש מערבי שירה, וידאו ארט ומסיבות מחתרתיות. ליתר הדיוק, מיום הקמתו מתקיימים בו מדי חודש כ-70 מופעי תרבות שבחישוב שנתי זה 840 ו-2520 לשלוש שנים.

במסגרת ניקיון המצפון והגילוי נאות אני רוצה לומר קבל עם ועדה שאני מאוד מחבבת את הלבונטין. אני יכולה לכתוב שחבר טוב סיפר לי לא מזמן, שבפעם הראשונה שהוא נכנס למרתף התרבותי הזה הוא חיפש את הדלתות למקרה של מצב חירום. אני גם יכולה לכתוב שלא תמיד התנאים להופעה אופטימאליים. לפעמים מתנתק איזה כבל או שניים, העמוד בטון מסתיר, השעה הנקובה לא מייצגת תמיד את השעה הריאלית, לפעמים החלל גדול מדי להופעה ולעתים גדוש באדם. אבל באהבה אמיתית ובוגרת רואים את כל הצדדים ואוהבים את הטובים יותר וסולחים לאלו הפחות.

לבונטין הלך וביסס את עצמו ככף המאזניים שבין מועדונים כמוהו שהתברגנו, כאלו שמראש כוונו לקהל יעד בעל יכולת כלכלית או מנגד מקומות קטנים וחינמיים סטייל בתי קפה או פאבים המאפשרים ערבי במה. והקונספט מאוד פשוט, כולם מקבלים במה. מאומנים ותיקים ועד צעירים, מהופעות גדולות ועד לקטנות ביותר. ללא קריטריונים מוגדרים יתר על המידה מלבד אלו המוכרים של מה שנקרא באנגלית " musicianship" ברמה גבוהה, ושימת דגש על כנות ואומץ יצירתיים. פשוט מאוד. כנות ואומץ. אין צורך לעבור מסך, אין מיסרונים, אין פלייליסט ואין פרסומות.

כמוני, גם דניאל שריד, הבעלים, מודה בכנות שהוא אוהב את המקום ובאמת מאמין שהעשייה הזו תורמת, ביחד עם עוד רבים, לשינוי אמיתי בפתיחות של קהל וגם יוצרת עושר אין סופי של מצלולים שונים ומשונים. דבר שבסופו של דבר משפיע ישירות על תפיסת תרבות מקומית פתוחה יותר ועשירה יותר. בסופו של יום, לבונטין הוא אנטיתזה למשעמם, לבנאלי, לרגיל ולעדרי, אבל הוא גם אנטיתזה למרכז העיר, לבתי הקפה ההומים, לכוכב נולד ולזאפה.

ביום ראשון הקרוב מתקבצים האמנים שלבונטין ליקט ואסף עמו בדרך כדי לחגוג לו יומולדת. מגדולים והמבוססים (אהוד בנאי) ועד הצעירים (Buffalo Boots) מדוברי העברית (רות דולורס וייס) ועד דוברי הצרפתית (קרן אן). מפאנק (פאנקנשטיין) ועד יידיש וכלייזמר (אוי דיוויז'ן), מרבים (בום פם) ועד יחידים (אפרת גוש). ממש כמו היסוד להקמתו: פורץ את השוליים, מתרחב, לא מפחד מגיוון ולא בוחל בז'אנר מסוים שמקבע את הטעם מוזיקלי. לבונטין 7 חוגג יומולדת ואני ממליצה בחום לטמירה ירדני להפסיק לשלוח את החבר'ה שלה לארה"ב או להודו ולקחת קו 5 לרחוב העלייה. כמה צעדים אחרי, במרתף המיוחד הזה, אמנם לא ימתינו אלפים כי אם עשרות, אבל לפחות תדע שאלו בטוח מתעסקים קודם כל במוזיקה.

5/6/7 ביולי בלבונטין7, ת"א. פתיחת דלתות 20:30.

תגובות

  • באת לעניין, ינו

    התמה, התוכן והתיזמון כמו שצריך

    שרהג'ונס, 05-07-2009 15:52