מגזין

הגיטריסט שמכר את הפרארי שלו

סדנת האמן עם סטיב ואי שהתקיימה אמש שזורה הייתה לכל אורכה במנטרות ניו-אייגי'ות. ואי לא הצליח לארוז את הקלישאות שלו בצורה משכנעת, אך כשהביע את אהבתו לאל דרך הגיטרה נדמה היה לרגע אחד שהוא מאמין לא רק בעצמו

מאת גיל מטוס. 01-07-2009

תגיות: Steve Vai

הגיטריסט שמכר את הפרארי שלויחצ

סדנת האמן עם הגיטריסט סטיב ואי שהתקיימה אמש בהיכל התרבות בתל אביב הסתמנה מראש כקונספט בעייתי: זו לא תהיה הופעה, אבל הוא ינגן; צפוי דיון עם הקהל, רק שלא ממש ברור איך מקיימים דיון עם קהל של כמה מאות אנשים, בארץ שבה חוקי הדיון נלמדים בשוק; והשאלה העיקרית המתבקשת - מה יהיה המינון בין מוזיקה לדיבורים?

קלישאות ידידותיות למשתמש

ואי פתח את הערב במפגן וירטואוזי מרשים. זו לא הייתה הופעה, כי הוא חסך את עלויות ההרכב והביא איתו לפ-טופ במקום. מצד שני, גם אם הוא היה מביא את להקתו לא בטוח שהיא הייתה מצליחה לבלוט יותר מהמחשב. אחרי הכל, גם היא מתפקדת כקישוט שמספק מוזיקת רקע לדבר האמיתי.

לאחר שחימם את אצבעותיו וזכה להרבה חום ואהבה מהקהל, התיישב ואי והחל להרביץ בקהל את תורתו - ה"אני מאמין" של אחד מגדולי הגיטריסטים בעולם. אולם מהר מאוד התברר שמדובר בערכת קלישאות ידידותית למשתמש וקלה לתפעול, שמתובלת בסיסמאות ניו איג'יות מה'בסט סלרז' האמריקאים.

הנוסחה של ואי להצלחה היא: הצבת מטרה, חשוב שתהייה ברת השגה וכזו שמתאימה ליכולות. אמונה ביכולת להשיג את אותה מטרה ולבסוף סדרת פעולות שתקרב להשגתה - במקרה זה אימון ותרגול אינטנסיביים על הגיטרה. את המרשם הזה אנו מכירים היטב ממדף ספרי העידן החדש בחנויות הספרים ונדמה היה שהפעם קיבלנו אותו בדמות הגיטריסט שמכר את הפרארי שלו. עכשיו הוא מוכר לנו את סודותיו בצורת תרגילים מדיטטיבים. ואם לא את סודותיו, אז לפחות את שני המגברים שעמדו מאחוריו והוצעו למכירה.

התבנית הפופולארית שהציע ואי יכלה להתאים באותה המידה להרצאה על פתיחת עסק, תכנון קריירה או כל דבר אחר. הכול מתחיל במטרה וממשיך בחתירה להשגתה. ולכן בדבריו הוא לא חידש דבר, אלא אמר את המובן מאליו שכולנו מכירים ובכל זאת אוהבים לשמוע.

רואה כל צליל, מפרק כל תו

 

ולמרות שהסדנה של ואי נתפרה למידותיו של הקהל האמריקאי שצמא למנטרות כאלו, יש לזנוח את הציניות ולשאול האם מדובר במלכוד בלתי נמנע והאם סדנה כזו באמת יכולה לספק תובנות ענייניות ועמוקות. התשובה היא שבסיטואציה כזו -נראה שלא. אחרי הכול מדובר במופע ועל כן מצופה מואי לספק את הסחורה. וקלישאות הן הסחורה הטובה ביותר. באמצעותן ניתן להפיח תקווה בקהל ולגרום לכל גיטריסט להאמין שאם הוא ירים את הגיטרה ויעבוד ממש קשה הוא יצליח לעשות את זה, כי כל אחד יכול לעשות את זה .You can do it! Candy can do it!

קלישאות הן מעצבנות מטבען כי הן אומרות את האמת בצורה כל כך פשוטה, וואי פועל לפי נוסחת הקואצ'ינג שהציע. מאז ומתמיד הוא היה מכוון מטרה והוא עדיין עובד קשה מאוד כדי לשמור על מעמדו כוירטואוז גיטרה. לזכותו יאמר שהוא לא מכר לקהל רק הבטחות זולות אלא שם דגש רב על מוסר עבודה גבוה.

במובן זה, הוא חיזק את הטענה שהכישרון לבדו אינו מספיק בשביל להצליח והגאונות מורכבת מחוק עשרת אלפים השעות - אחוז גבוה של עבודה קשה ואימונים. ואי הפציר בקהל לחיות את המוזיקה, להבין אותה, לפרק אותה לגורמים, לשמוע כל תו, לראות כל צליל, לספר את הסיפור של כל אקורד, לשיר עם הגיטרה ולהקליט את עצמך מנגן. הוא מאמין שכדי להיות גיטריסט מקצועי צריך ללמוד מוזיקה ולדעת לקרוא תווים, אך לאחר מכן הוא ציין שהרגש והיכולת לשמור על קצב ולהשתלב בגרוב חשובים לא פחות - את זה הוא למד מפרנק זאפה. 

 

תודה לאל

 

לפני שהזמין את אבי סינגולדה, ארז נץ וגיטריסטים נוספים לג'אם קצרצר אחד על אחד, הוא חתם את הערב עם "For the Love of God", הקטע האינסטרומנטלי המוכר ביותר שלו, ולא במפתיע. הקטע הזה הוא האיזון המדויק ביותר בין רגש לטכניקה, בין איטיות למהירות ובין שוויץ לבגרות.

כשואי דיבר על דתות ועל אמונה באלוהים זה נשמע מצוץ מהאצבע כי הוא לא הצליח לארוז את הקלישאות שלו בצורה משכנעת, אך כשהביע את אהבתו לאל דרך הגיטרה אפשר היה להאמין לרגע אחד שהוא מאמין לא רק בעצמו.

טור זה פורסם באתר NRGמעריב

לכתבות נוספות של שדרני קול הקמפוס ב- NRGמעריב

 

תגובות

  • אחלה ביקורת

    רואים שכתבת את האמת שלך מטוס... כן ירבו

    Alter-Nate, 02-07-2009 02:31

  • תענוג

    מרגיש כאילו התובנות האלה היו עולו בראשי אילו כן הייתי מגיע. תודה

    ירון, 03-07-2009 13:48

  • ביקורת

    בתור אחת שהייתה שם, אני חייבת להסכים איתך שמצד אחד זה נשמע לנו כי ואי יצר אסופה של קילשאות והקיא אותן, אך מצד שני, אני שואלת, אין זו אותה תורה שאנחנו שומעים מכל ה"גדולים" (פוליטקאים,שחקים,מוזיקאים וכו') אז אולי זו לא סתם קילשאה, אלא באמת איזו דרך לא קלה אך אמיתית לפיסגה?! אני חושבת שכן. ואומנם רצית להראות את המופע לטובתו, אך קרו שם גם דברים שלפי דעתי דורשים בביקורת- המיקרופון שואי התחנן שיעבור בקהל, ובמקום שיסבירו לו מדוע באופן טכני או בכלל זה בעייתי להעביר את אותו מקורופון, פשוט התעלמו ממנו, שנית עניין הג'אמינינג בסוף עם "תותחי הגיטרה בישראל" (מצטערת על המרכאות, פשוט מול ואי, ברור כמה סינגולדה עצמו קטן יכולות) וצורת ההתנהגות שלהם, בדומה גם שלום חנוך שכנראה הרגיש ש"לא מכבודו" וקם והלך אחרי פחות ממחצית הופעה...בקיצור לא חסר. אני חושבת שעשית יפה כשאמרת את האמת היפה כשהיא, אך גם לאמת המכוערת מותר (ואף רצוי) לזקוף ראשה. תודה, דידו.

    דידו, 23-08-2009 13:12