מגזין

טור דה פראנס

ירון הרמן חי ויוצר בפאריס בשנים האחרונות וכבר הספיק לרכוש לעצמו שם מכובד בסצינת הג'אז התוססת של צרפת ולהופיע ברחבי העולם. לרגל צאת אלבומו החדש הוא הגיע בחודש שעבר לסיבוב הופעות קצר. גלעד אליצור מגיש לכם את הראיון שערך עימו

מאת גלעד אליצור. 29-06-2009

תגיות: ג'אז, ראיון, ירון הרמן

טור דה פראנס

מספיק להכנס לאתר הבית הרשמי של ירון הרמן ולהציץ בסיבוב ההופעות והפסטיבלים המתוכננים לשנת 2009 על מנת להבין שמדובר במוזיקאי מוערך בעל שם עולמי. במחשבה שניה, זה לא מספיק. כדי להכיר באמת את פועלו של הבחור הצעיר (28) נחזור כמה שנים אחורה אל אותו לילה גורלי שהשאיר את ירון בפריס (עיכוב בטיסה זה לא תמיד דבר רע - פרטים נוספים בהמשך) למעשה שינה את חייו. מאז, הספיק ירון להקליט אלבום ראשון Takes 2 to know 1 ביחד עם המתופף. Sylvain Ghio ולזכות בפרסים יוקרתיים, ביניהם The Sunside לכישרונות חדשים.

ב- 2005 ראה אור Variations, אלבום הסולו הראשון שלו תחת הלייבל LaBorie Jazz, שזכה לביקורות טובות במיוחד ובעקבותיו החל ירון לצאת להופעות ברחבי אירופה, ארה"ב, דרום אמריקה וסין. כבר באלבום זה ניכר היה כי מדובר בפסנתרן ג'אז לא שיגרתי, שמביא עצמו לידי ביטוי ביכולות אלתור וטכניקה מרשימים ומייצר צליל אלטרנטבי וחדש. מאוחר יותר ב2007, כשמאחוריו כבר למעלה ממאה הופעות סולו ברחבי העולם, הגיע תורו של אלבום הטריו הראשון שלו A Time For Everything שיצא תחת אותו הלייבל, לצידם של Matt Brewer (באס) ו-Gerald Cleaver (תופים). האלבום כולל שילוב מתוחכם של ג'אז ופופ לצד עיבודים מקוריים וגרסאות ייחודיות לשירים כמו Army Of Me של Bjork ואף פירוש חדש ומהפנט לשיר Toxic של Britney Spears. האלבום קצר שבחים רבים והשגיו התבטאו במהרה בהזמנות לפסטבלי הג'אז הנחשבים של מונטריאול, ניס ולונדון.

אחרי שנתיים של סיבובי הופעות אינטנסיביים ולאחר שהספיק לזכות בפרס האינסטרומנטליסט הטוב ביותר לשנת 2008 של תחרות הג'אז היוקרתית Victoires du Jazz, מביא לנו הרמן את האלבוםMuse , שוב תחת הלייבל LaBorie Jazz לצד אותו הטריו והופעת אורח של רבעיית המיתרים Quatuor Ebene.

במהלך הראיון עימו הצלחתי להיחשף מעט לבנאדם שמאחורי כל העשייה האינטנסיבית הזו במוזיקה - האלבומים, הפרסים וההופעות. בדומה לסגנונו המוזיקלי שלו, התגלה הרמן כבחור רגיש ומסקרן. לפניכם עיקרי הראיון:

מהרושם שקיבלתי משיחתנו המוקדמת הבנתי שקצת הופתעת מהעובדה שיש לך קהל מעריצים בארץ, הייתכן? לא הופתעתי כל כך, אבל בוא נגיד שזה נכון שלא השקעתי את מירב מאמציי בניגוד לאמנים אחרים שפועלים בסצינת הג'אז וכן מקדמים את עצמם בארץ בעזרת פרסום ויח"צ. אני אף פעם לא עשיתי כאלו דברים, כנראה משום שאני סומך על אנשים שאיכשהו יגיעו למוזיקה שלי. אולי באמת אני צריך לפעול אחרת, בינתיים זה עובד.

אז באותו עניין - אמנים ישראלים כמו אבישי כהן ועומר אביטל דווקא כן השקיעו בקידום ודאגו להשאר בתודעה של חובבי הג'אז המקומיים, למה בחרת להמנע מלעשות את זה?תראה, רוב הפעילות שלי מתרכזת באירופה וארה"ב למרות שזה עדיין לא נימוק משכנע. כמו שאמרתי, אני באמת צריך לעשות יותר, אבל, וכמה שזה עצוב להגיד, כמות האנשים שבסופו של דבר תגיע למוזיקה שלי תהיה הרבה יותר קטנה ממקומות אחרים, בגלל זה גם אין הרבה אנשים שמתעסקים בתחום הזה. באירופה למשל זה די ברור, כשאתה רוצה לשווק משהו, יש לך רשימה של מאות אנשים שעוסקים רק בפרומושן לג'אז. מבחינה עסקית זה לחלוטין לא הגיוני, אבל מבחינה רגשית זה מה שעליי לעשות, בכל זאת מדובר במדינה שלי והייתי רוצה שיותר אנשים יחשפו למוזיקה, במיוחד עכשיו עם האלבום החדש.

בוא נחזור רגע לאותו ערב שבו קיבלו החיים שלך תפנית חדה. חזרת משהות בארה"ב, הייתה לך טיסת קונקשן מפאריז לארץ ואז...נאלצתי להשאר בפאריס לילה נוסף בגלל עיכוב ולטוס למחרת. בערב יצאתי למועדון ג'אז בשביל לשמוע מוזיקה ובמקרה היה שם איזשהו ערב ג'אם סשן. התחלתי לנגן שם כמה קטעים ופגשתי כמה אנשים שהתלהבו וממש פירגנו. בשלב מסויים הציעו לי להשאר עוד שבוע לכמה קונצרטים. משם זה נגרר לחודשיים, חצי שנה ופתאום זה הפך להיות כבר שבע שנים. עוד אחד מאותם רגעים מקריים בחיים שמקבלים משמעות חזקה יותר לאחר מכן.

האלבום החדש Muse הוקלט ביחד עם חברי הטריו Matt Brewer  ו-  Gerald Cleaver תחת אותו הלייבל. שלושה קטעים מתוכו הוקלטו ביחד עם רביעיית המיתרים Quatuor Ebene. מדובר במשהו שלא עשית קודם, מי כתב את העיבודים לרביעייה? האמת שאת זה אני עשיתי, וגם כאן הכל קרה בצורה די מקרית. השתתפתי בקונצרט שהתקיים במן קתדרלה מאד מרשימה ליד אראס שבצרפת. ניגנתי עם פסנתרן צרפתי קלאסי דואטים שכללו דיאלוגים בין מוזיקה קלאסית לג'אז, ערבבנו אילתורים של באך, סקראבין ועוד. לאחר המופע דיברתי עם המנהל האמנותי של אותו פסטיבל והסתבר שהוא ויולן ברבעיית מיתרים. הגענו לזה שההרכב שלו מאד אוהב ומתעניין בג'אז, מה שדי הפתיע אותי, הרי ידוע שמוזיקאים קלאסיים נוטים להיות סגורים בעולם שלהם. הקשבתי לחומרים של הרביעייה באתר שלהם, שכללו בין היתר גרסה מאד יפה למוזיקה מהסרט "ספרות זולה" של טרנטינו, ועוד כמה קטעים שלא בדיוק אופיניים לז'אנר הקלאסי. הבעתי עניין ולאחר חקירה קצרה גיליתי שהם נחשבים לאחת מהרביעיות הטובות באירופה. יצרתי איתם קשרים ממש טובים והזמנתי אותם לאולפן לנגן כמה עיבודים שכתבתי ומשם זה התגלגל. הייתי צריך ללמוד בצורה די מהירה איך לכתוב לרביעיית מיתרים משום שלא עשיתי זאת מעולם וכידוע  - אין דבר העומד בפני הרצון. בסך הכול אני מרוצה מהתוצאה.

באלבום החדש וגם באלבומים הקודמים שלך, לצד קאברים של ביורק, פוליס ובריטני ספירס, אתה עושה גם גרסאות לשירים של נעמי  שמר וסשה ארגוב. מאיפה מגיע הרעיון לעשות את זה? יש כאן אולי שיקולים של נגישות לקהל רחב יותר? לאו דווקא. אני חושב שחלק מהשירים שכולנו גדלנו עליהם הם מדהימים. כך גם לגבי הקאברים של שירי פופ. החשיבה היא לא בהכרח כדי להגיע לכמה שיותר אנשים, אלא צורך ורצון אמיתי לנגן את הקטעים הללו. עד שהגעתי לצרפת כמעט ולא הייתה לי נגיעה עם מוזיקה ישראלית למרות שזה היה מסביבי רוב הזמן. כנראה בגלל שזה היה קרוב מדי בשביל שאני באמת אעריך את זה. ברגע שאתה שומע שירים כאלה בטקסים רשמיים או ימי זיכרון זה קצת מוריד ממך את החשק להמשיך לשמוע את המוזיקה הזו, אבל ברגע שהגעתי לצרפת החומרים הללו פשוט יצאו החוצה באופו טבעי. כנראה שאיפשהו זה מגיע מגעגועים לבית. למשהו שהוא חלק מהזהות שלי. אני חושב שזה ערך מוסף לאלבום, משהו עם עוצמה רגשית חזקה.

מה קורה איתכם עכשיו מבחינת הופעות ומה מתוכנן לTour של האלבום החדש? עכשיו פתחנו את סיבוב ההופעות. נסעתי ליפן בפעם הראשונה לפני כמה חודשים, אגב הכינו אותי לקהל שונה לחלוטין אבל מדובר בקהל כמו כל קהל אחר, אולי פרט ליכולת ההקשבה המוחלטת שלהם, הם ממש מרוכזים וזה דבר נפלא עבור מאלתר, הם לא מחכים שתתן להם קטע ותראה איך אתה מנגן אלא ממש משתתפים איתך בחיפוש ואתה ממש מרגיש את זה. חוויה מדהימה. גם בדרום אמריקה וסין מאד נהניתי להופיע. באשר לסיבוב הופעות - בספטמבר אנחנו נוסעים לארה"ב לTour של שישה קונצרטים שיכללו בין היתר הופעות בניו יורק וניו אורלינס. וגם כמובן הופעות באירופה ועוד כמה פסטיבלים שבדרך.

האלבום החדש Muse, שונה בסגנון מ A Time For Everything גם מבחינת הכלים - התוספת של רבעיית המיתרים, פחות אלקטרוניקה ועיבודים אחרים. בקיצור האווירה באלבום היא האחרת. מה עומד מאחורי זה?הרעיון לאלבום החדש הגיע מתהליך של אבולוציה. יש שם דברים שונים למרות שהסגנון הטיפוסי עדיין שם. לאחר ההקלטות של A Time For Everything יצאנו ל Tour של שנה במהלכו ניגנו בערך בשמונים קונצרטים ורציתי לתעד איכשהו את ההתקדמות שהטריו עשה במהלך השנה הזו. ישנם קטעים באלבום הזה כמו Vertigo או Twins, בהם הטריו עובד בצורה הרבה יותר טבעית, הנגינה הרבה יותר מהודקת, יש המון אינטראקציה בין הטריו והיא ממש מורגשת. אני באמת מרגיש שלקחנו את זה צעד קדימה מהבחינה הזו. בנוסף גם רציתי יותר לכתוב מוזיקה, בניגוד לאלבום הקודם שכתבתי ארבעה קטעים אבל היו בו גם הרבה קאוורים. שזה גם משהו שאני מאד אוהב לעשות ואמשיך לעשות אותו, אבל עדיין, התחשק לי לעשות משהו קצת שונה.

מתי נראה אותך שוב מופיע במחוזותינו?שאלה מצויינת. אני מקווה שאולי בסוף השנה, סביבות דצמבר.

טור זה פורסם באתר NRGמעריב

לכתבות נוספות של שדרני קול הקמפוס ב- NRGמעריב

 

תגובות

  • פסנתרן גדול!

    ראיתי את ההופעה בזאפה. פשוט ענק!

    עידוס, 30-06-2009 13:12

  • כתבה מעולה !!!

    כפיר , 30-06-2009 20:46

  • כתבה מרתקת

    כתבה מרתקת ומעניינת, כתובה בטוב טעם. כל הכבוד!!!

    משה בראל, 30-06-2009 23:19

  • גלעד, עוד תגיע רחוק......

    לואנה, 01-07-2009 11:27

  • גלעד אתה ענק

    מראיין בחסד שחבל על הזמן.עלה והצלח......

    השנונה, 01-07-2009 12:09

  • ירון who?

    לא מצליח לסחוף...עיבודי ג'אז לשירי פופ ישמעו תמיד יומרניים. אולי האלבום החדש שונה במקצת... איפה אפשר להשיג אותו??

    ג'יזס, 01-07-2009 14:05