מגזין

הזוהר האובד

יוסי חלילי הדרים עד פלורנטין לערב מחווה לשירי זהר ארגוב, כדי לגלות שהוא נשמע הכי טוב בעזרת קסטות ורדיו-טייפ

מאת יוסי חלילי. 29-06-2009

תגיות: זהר ארגוב

הזוהר האובד

רק אחרי שחזרתי הביתה מערב המחווה לשירי זהר ארגוב והתיישבתי מול המחשב, התחלתי לחשוב שאולי אני לא הבנאדם הכי מתאים למשימת הסיקור הזו. פתאום הבנתי שלא משנה מה יביאו לי, זה לא יהיה מספיק טוב. הבנתי שעם כל הפתיחות המחשבתית והמוסיקלית שלי, אני פשוט שבוי. שבוי בקולו של זהר, בהגשה, בביצוע. אבוד בעיבוד. ואין דרך חזרה.

כשזהר ארגוב תלה את עצמו בתא המעצר בנובמבר 1987, עוד לא ידעתי מה זה "שלום כתה א'", אבל כבר הספקתי להכיר טוב טוב את המילים והמנגינות שבקעו ללא הרף מהרדיו-טייפ המשוכלל במטבח של אמא שלי. שעות על גבי שעות של שירים של זהר מכל התקופות, שבאו כתוספת לאוכל. עם הקול הנדיר והממכר, העיבודים המרגשים ומילות השירים של גדולים כמו אביהו מדינה ועוזי חיטמן, אתה לא נשאר אדיש גם כשאתה רק ילד שעוד לא סיים גן חובה. איך אפשר להישאר אדיש למילים כמו "רק ניסיתי לומר לה מקרוב/ שהיא כמו טיפה מרה בתוך דמי/ רק ניסיתי לומר לה מקרוב/ שאני כל חיי נושא אותה עמי/ כמו שיכור מתנדנד/ וגופי בכאב לא עומד/ כל דקה ארוכה/ בלעדיה מכה בי/ וראשי עלי נופל כבד".

אבל לא רק בבית יצא לי לשמוע את זהר. גם הרומן ארוך השנים שלי עם קבוצת הכדורגל "בני יהודה ת"א", שהחל בדיוק באותן שנים, תובל בשירי האהבה והכאב של זהר. קטעים מתוך "מה לך ילדה", "היה זה בערב סגריר", "ים של דמעות" ועוד, שרתי במלוא הגרון באצטדיון בשכונה יחד עם מקהלת האוהדים, שהחליפו את מושא האהבה בשירים בקבוצת הכדורגל שלהם ושלי. רק שאף פעם לא באמת ידעתי מה דחף אותם ורבים כמותם דווקא לזהר ארגוב - הקול העמוק? החלוציות והכבוד שהביא לזמר המזרחי? או אולי דווקא סיפור חייו הטרגי?

נסיבות חייו ומותו של זהר ארגוב הפכו אותו לאגדה ויצרו את המיתוס, שבידל אותו בנוף המקומי כאחד מגדולי הזמרים והעמיד אותו בשורה אחת עם שמות מחו"ל כמו מוריסון, הנדריקס וג'ופלין, שסיפקו עד אז את הדרמה המיובאת. הילד שנולד למשפחת עורקבי בשיכון המזרח, הפסיק ללמוד בגיל 13, נישא בגיל 17 וכעבור כמה שנים הספיק כבר להתגרש ולרצות תקופת מאסר. הילד שהחליט שהוא רוצה לשיר, שסחף חצי מדינה על גבי הקלטות בטייפ 4 ערוצים, שנגע בשמיים, התמכר לסמים ונפל כל הדרך למטה, היה הכי קרוב לתואר סופר-סטאר, כמו באמריקה. ואולי בעצם הכי רחוק.

הנסיבות הללו הן שכנראה הביאו את ניר גבר, פלד ושמעון בלי להרים את ערב שירי ההצדעה ללהיטים הגדולים והבלתי נשכחים של זהר, או כפי שנכתב בהזמנה - "חפלה משו שיגעון". אז הרמתי טלפון לג'ונסון שאסף אותי וב- 22:00 התייצבנו בשערי הקומפורט. איזו תמימות. הייתי צריך ללמוד כבר שהופעות בישראל מתחילות מינימום שעתיים אחרי הזמן הנקוב. לפחות הבירה והשירים השקטים והיפים של זהר שנוגנו בחלל המועדון (מיקסמונסטר וסקולמאסטר על הפטיפונים) הפכו את ההמתנה לנעימה יותר. חוצמזה, זכינו לפגוש את ש' האגדית, ידידתנו משכבר הימים, אז יצא בסדר.

ב-12 דקות ל-12 עלה האמן הראשון לבמה והפתיע עם ביצוע מדויק ל"עת דודים כלה" שלקוח משיר השירים. למרות שהוא חזר לעוד שיר או שניים במהלך הערב (יחד עם אחיו מרחובות) לא הצלחתי לקלוט את השם. אבל את הביצוע אני בהחלט זוכר. שאפו. אחריו עלו אקסום, עם "הקשיבו נא", הקטע שלהם שמסמפל את "עת דודים כלה". ועל אף שאני מחבב את הקטע ואת הנסיון לקישור בין השירים, היה זה שלב מוקדם מדי לשאגות הדאנסהול של הצמד מנתניה. תנו לקהל להיכנס קצת לאווירה ואז תפציצו, מה הלחץ?

ה-אכזבה של הערב נרשמה מיד לאחר מכן, כשיצאה ההודעה כי למרות ההבטחות, יהודה קיסר, הגיטריסט האגדי והמפיק שליווה את הקריירה של זהר, לא יגיע בשל סיבות משפחתיות. מאות זוגות אוזניים מאוכזבות לא ישמעו את הגיטרה שמסלסלת הכי טוב במוסיקה המזרחית ואת הסיפורים האותנטיים ממי שהיה אחד האנשים הקרובים לזהר ארגוב. כדי להתגבר על העניין, עלה חיים צינוביץ' לבמה, עם עיבוד פלמנקו מעניין לאחד הקטעים האהובים עלי ביותר - "כבר עברו השנים", שדווקא חיכיתי לשמוע בביצוע המקורי. לא נורא. אחריו עלה רמי דנוך, עוד אגדת זמר מזרחית וסולן "צלילי העוד", שאולי בהשפעת שם השיר שביצע, "כמו שיכור", לא הצליח להיכנס בזמן בפתיחת הבתים והפזמון, ועשה קצת בלגאן ללהקת הליווי (שהייתה טובה מאוד).

גם הבנות (נועה פארן ואסתר) עלו לשיר וביצעו את "שיר פרטי" בניחוח חדשני משהו. אני מעדיף את המקור, סורי. לאחר מכן עלה נציג המשפחה אמנון ארגוב, אחיו של זהר, וביצע את הלהיט "אלינור" שרשם התעוררות משמעותית מצד הקהל. הוא הספיק להודות בהתרגשות למעריצים בשם המשפחה לפני שפינה את המקום לקטע פריסטייל מיותר לגמרי של פלד, שניסה לגרום לקהל לחזור אחריו בצעקות מייקל ג'קסון. מה???

"לוס כפרוס" שיפרו את מצב העניינים עם ביצוע הסקא שלהם ל"נכון להיום", שמוכיח שאפשר לתת טוויסט מגניב גם לקטעים שבהם נדמה שלא ניתן להתעלות על המקור. יופי כפרות. כהן@מושון היו הבאים בתור, עם קטע היפ-הופ שאמור היה להיות סוג של מחווה ל"מרלן" אבל התברר כלא יותר מנחמד. בינתיים מאחוריהם, החליפו הנגנים של "בום-פם" את להקת הליווי של הערב וחיכו לתומר יוסף, שעלה וביצע שני קטעים שגרמו לי להתחנן לעוד. "היו זמנים" בביצוע פשוט מעולה ועוד קטע בתימנית שכתב רבי שלום שבזי. תענוג.

ואז - זהו. בלי שלום או להתראות ועם הודעה לקונית משהו ש"מכאן ימשיכו התפוחים על הפטיפונים", נגמרה ההופעה. מה עם "עינייך החומות"? ועם "עוד דקה את נעלמת"? הרבה זמן לא ראיתי כל כך הרבה פרצופים מבולבלים סביבי. הולכים הביתה.

בסך הכול, היה כיף. וחייבים לשבח את היזמים לפחות על הרעיון למחווה מסוג שכזה, ועל הרצון הטוב וההשקעה. באמת כל הכבוד. אבל אפילו ג'ונסון ידידי, שאיך לומר, לא בדיוק גדל על המוסיקה של זהר בבית, ולא בא עם ציפיות או בסיס כלשהו להשוואה, יצא מההופעה כמוני, בתחושה מעורבת. אז אם יורשה לי, כמה הערות קטנות לשיפור להבא:

  • אפשר להיות מגניבים גם בלי למשוך את זמן תחילת המופע בשעתיים
  • ליין-אפ הגיוני מבחינה מוסיקלית זה דבר הכרחי ויש תחושה יותר טובה מצד הקהל כשהקצב או לפחות אופי השירים רציף ולא מתעתע בין שירים שקטים לקצביים בלי סדר הגיוני נראה לעין או נשמע לאוזן.
  • השקעתם והבאתם אמנים מכובדים ומוכשרים. לא תתנו להם לבצע יותר משיר אחד או שניים? הם כבר פה. שישירו לנו.
  • אין צורך להודות אחרי כל שיר למפיקים, התאורנים, להקת הליווי וחיילי צה"ל. אפשר ומספיק לעשות את זה פעם אחת ודי.
  • ככה פתאום לסיים הופעה? בחייאת, תנו לממש את זכותנו הבסיסית להדרן.

ועם כל ההערות והטענות - דבר אחד בטוח. במהלך השבוע הקרוב אני הולך לצעוק לתוך הקסדה על האופנוע את כל הרפרטואר הנפלא של זהר ארגוב. ועל זה לבד אני מודה לכם ולו.

לפני שאסיים, אני חייב להזכיר כאן את הפייטן והזמר ג'ו עמר, שנפטר בצירוף מקרים מוזר כמה שעות לפני קיום ההופעה, במיאמי שבארה"ב. עמר היה אחד המשפיעים הגדולים על זהר ארגוב ועל המוסיקה שלו, ועם שירו "ברצלונה" החל למעשה ארגוב את דרכו על הבמות. מי יתן וינוח על משכבו בשלום.

 

לאתר המעריצים (הלא רשמי) של זהר ארגוב

כיד המלך - מחווה לשירי זהר ארגוב. 27.6 - קומפורט 13 ת"א

 

תמונת לובי: יח"צ

תגובות

  • נהניתי מהערב

    אבל מסכים בהחלט עם הביקורת ועם ההערות לשיפור. בכל מקרה, כל הכבוד על היוזמה ומקווה שיהיו עוד אירועים כאלו בעתיד.

    יבגני, 29-06-2009 19:27

  • הופעות בישראל

    תמיד מתחילות מאוחר. יש מקומות (בעיקר הקומפורט) שאני מגיע באופן קבוע כשעה וחצי אחרי הפתיחה. האמת זה מגעיל , במיוחד שמודבר ביום שבת ויש לאנשים עבודה\לימודים\צבא למחרת. זילזול בקהל!

    גיא, 29-06-2009 22:46

  • גם אני

    כתבה מרגשת. גם אני כמוך גדלתי על זוהר וינקתי את שיריו מאימי היקרה. עד היום קולו עושה לי צמרמורת. לא צריך ערב מחווה לזוהר ארגוב, בוא לתקווה, קריית שלום או בת ים, שם האנשים מצליחים לתפוס את רוחו באופן האמיתי ביותר. אני מזמינה אותך ואת כולם לשים את זוהר בקלטת ולשבת ולשמוע ולהקשיב ולהרגיש את הכאב שבקול שלו, כאב שרק הוא ידע להוציא כל כך מזוקק,וכל כך אמיתי. זה זוהר. עוד יום יבוא... לא הייתי בערב אבל נשמע שלא כולם הקשיבו באמת, זוהר הוא קודם כל אדם, לו הייתי רק אדם, לא סופרסטאר

    גלית גרינר, 30-06-2009 01:46

  • ביקורת בול! בדיוק ככה הרגשנו ועדיין היה שווה

    זיגי, 30-06-2009 18:31

  • בעיקר הקומפורט

    בקומפורט בדרך כלל הופעות מתחילות כל כך מאוחר, זה לא הוגן ולא נעים לחכות כל כך הרבה זמן מה גם שהמחירים בבר יקרים מאוד.

    אורלי, 01-07-2009 07:52

  • יו-סי כל מילה בסלע

    תאור מדוייק של הלך הרוח בהופעה ,תחושה שבין התרגשות ואכזבה. את ההדרן שמעתי בבית ...

    שמרית, 01-07-2009 08:11